אור מרוני, הפועלת להקמת בית משפט לשיפוט בעבירות מין ובאלימות במשפחה בנפרד מבתי המשפט הקיימים כיום, תישא דברים בנושא מחר (שלישי) בשעה 14:00 בישיבתה של וועדת חוקה חוק ומשפט. היזמה להקמה החלה כבר לפני שנתיים וחצי עם התאבדותה של גאיה – צעירה שלא זכתה למשפט הוגן מול אביה ואחיה שאנסו אותה במשך שנים, והתעוררה מחדש לפני חודשיים עם התאבדותן של שלוש צעירות בשבוע אחד מאותה הסיבה.
7 בתי משפט לשיפוט בעבירות מין שפועלים בניו יורק, הצליחו להקטין את כמות העבירות המיניות החוזרות ל-2% בלבד. זאת בתוך 6 שנות פעילות.
בשנת 2016 פנו אל מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל 31,500 נפגעות/ים. פחות מ-17% מהן/ם בחרו להתלונן במשטרה ולפתוח תיק כנגד מי שפגעו בהן/ם. הדבר מצביע יותר מכל על חוסר האמון במערכת הענישה הישראלית. האמירה שחוזרת על עצמה היא שמערכת החוק הישראלית גורמת לתחושת אונס שני אצל מי שמעיזות/ים לבקש את עזרתה.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
זה קורה כי בבתי המשפט הפליליים העוסקים בדין אינם זוכים להכשרה מערכתית מיוחדת לצרכי הנפגעות/ים. ילדים, נערות/ים, נשים וגברים. אלה נתקלים שוב ושוב בשיפוט מקל ובחקירות משפילות בבית המשפט, הפוגעות בנאנסות/ים. בבית המשפט הם נפגשים עם מי שפגעו בהם/ן כשהם אינם מוגנות/ים או מוסתרות/ים. בנוסף עליהן/ם להתמודד עם בירוקרטיה, ועם חוסר רגישות מצד המערכת. המתלוננות/ים חשופות/ים לעיני כול. עליהן/ם להתמודד עם שוטרים חסרי הכשרה, סנגורים של הנאשם שמתעמרים בהן/ם ועם שופטות/ים שלא הוכשרו לעבוד מל נפגעי ונפגעות העבירה.
נשים מתאבדות, נשים מגיעות לזנות כי אין להן קול שיגן עליהן ולא נשאר להן דבר, נשים נפגעות מינית כל הזמן ובכל מקום. אנחנו נפגעות מינית במשפחה, ברחוב, בעבודה, בצבא, בביתנו, ואנחנו נפגעות בכל הגילאים, מגיל אפס ועד למותנו אנחנו חשופות לפגיעה הזו. רק מאבק נחוש ויצירת בית משפט בו הנאנסת המעידה תהייה בטוחה ששומעים אותה, שרואים אותה ושהיא יכולה להישיר מבט אל עיני האדם שאנס אותה, להצביע עליו ולומר – זה האיש שניסה לרצוח את נשמתי. היום אני משיבה לי את הזכות לחיים.
| הגורם המערכתי | המצב כיום | השינוי שיתקיים עם הקמתו של בית משפט לשיפוט בעבירות מין |
| בתי החולים | חדר 4 הקיים בחלק מבתי החולים, מיועד ללקיחת דגימות DNA, דם ושתן מהמתלוננ/ת על האונס. דגימות אלו משמשות את בית המשפט בתביעות האונס. הן אמורות להישמר 3 חודשים. לאחרונה התברר שבחלק מהמקרים, הושמדו הדגימות הפרנזיות החיוניות להגשת כתב האישום בתוך 24 שעות מרגע קבלתן (קרן נויבך העלתה בחודש יולי את הנושא לסדר היום). דגימות ובהן שרידים של סמי אונס ודגימות ובהן זרע האנס הושמדו והותירו את הנאנסת חסרת מענה וללא הוכחות לאונס. | כל בתי החולים הגדולים יקימו חדר לבדיקת אונס, והם יחויבו לשמור את ערכות האונס הדגומות לאורך כל התקופה החוקית העומדת לרשות הנאנס/ת כדי להגיש תלונה במשטרה לפני תום תקופת ההתיישנות. זאת מכיוון שבמקרים של אונס, עובר לעיתים זמן רב, עד שהקרבן עוזר/ת עוז להתלונן במשטרה. |
| המשטרה | עם הגעתה/ו של הנאנס/ת להגשת תלונה, הי/וא מוצא/ת את עצמו/ה חשופות/ים לשוטרים חסרי ידע ורגישות לטראומה אותה חוו. תהליך קבלת התלונה מתבצע לא אחת תוך שאלות המטילות אשמה על הנאנס/ת ובחוסר רגישות.
בנוסף, הנאנס/ת נדרש/ת להתעמת עם התוקף/ים, דבר אשר ברוב המקרים הינו הרסני לה/ו מבחינה נפשית. התוקף מקבל תדרוך והכנה מעורך הדין שלו, אבל הנאנס/ת אינה/ו מקבל/ת כל הכנה. לעתים העימות מול התוקף מכניס אותה/ו למצב של ניתוק, היסטריה וחוסר יכולת לתפקד מולו. דבר זה מביא לעיתים לסגירת התיק מחוסר ראיות. לו יש עורך דין, לה יש טראומה. |
כל השוטרים בלי יוצא מהכלל חייבים לעבור קורסים של התמודדות עם קורבן פגיעה מינית. עוד לפני שהנאנס/ת מגיע/ה לחוקר המיוחד, עליה/ו להתמודד בדרך עם היומנאי, מפקד/ת התחנה ועוד. אם הם לא יזכו להכשרה מיוחדת, הנאנס/ת ת/יחווה פגיעה כבר בצעדים הראשונים לפני הגשת התלונה.
יש לחייב את המשטרה, להזעיק עו"ד מהסנגוריה הציבורית או מעמותת סנגור, שילוו משפטית את הנאנס/ת, יבהירו לו/ה לאורך כל הדרך מה קורה מבחינה משפטית, יסבירו לה/ו מה קורה בעימות ויבהירו לה/ו שהי/וא לא חייב/ת להשתתף בעימות שכזה. זאת בנוסף לחובתה של המשטרה, להזעיק בכל מקרה של תלונה על פגיעה מינית מתנדב/ת של מרכז הסיוע שתעמוד לצד המתלונן/ת. |
| היועץ המשפטי לממשלה | תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא לפסוק אם להגיש כתב אישום בהתבסס על הראיות בתיק, אולם עשרות המלצות של משטרת ישראל להגשת כתבי אישום במקרים של פגיעות מיניות מסוגים שונים, נתקלו בהחלטה התמוהה – נסגר מחוסר עניין לציבור. נשאלת השאלה: מיהו אותו ציבור שבשמו נסגרים תיקי אונס? פסיקות הורסות חיים לנאנסות, שעזרו עוז והתלוננו ובסופו של דבר, לא הגיעו אפילו לבית משפט, לא זכו להצביע על מי שהרס את חייהן/ם, כל זה מחוסר עניין לציבור. | באופן גורף, לא ניתן יהיה להורות על סגירת תיק אונס מחוסר עניין לציבור. במידה והמשטרה תעביר מספיק ראיות להגשת כתב אישום – היועץ המשפטי יהיה מחויב בפתיחתו. |
| הסנגורים | במצב הקיים, מותר לסניגור של האנס לשאול את הנאנס/ת שאלות לגבי עברה/ו המיני, לבושה/ו, פגיעות מיניות קודמות שלה/ו, האם הי/וא התנגד/ה? כמה משמעותית הייתה ההתנגדות? האם הי/וא התכוונ/ה ל"לא", אולי בעצם לא? תפקידו של הסניגור אינו לנסות להוציא את מרשו זכאי, אלא לנסות להוציא את הנאנס/ת אשמ/ה. | תפקידו של הסניגור הוא להגן על מרשו ולנסות להוכיח שהוא זכאי. לא יורשה עוד לסנגור לפשפש בחייה/ו הפרטיים של הקורבן, בלבושו/ה, בהתנהגותו/ה לפני האונס, בפייסבוק שלו/ה או בכל אספקט אחר הנוגע לחייה/ו הפרטיים.
|
| הגנה משפטית | הנאנס/ת אינו/ה נחשב/ת לצד בבית המשפט אלא לעד/ה בלבד. לכן הי/וא לא מוגן/ת. | הנאנס/ת תחשב לצד במשפט. המדינה תממן לה יועץ משפטי שכל תפקידו להגן על זכויותיה הן כאשר היא מעידה והן בכל שלב אחר של המשפט. החקירה בבית המשפט לא תורשה לצאת מנקודת הפתיחה בה הנאנסת אשמה באונס שלה. |
| השופטים | נשים שהעידו בפני השופטים על האונס, אמרו לאחר מכן שהן חוו אונס שני על הדוכן. השופטים שאמונים על ההגנה על הקורבן. מאפשרים לסנגורים לרסק את הנאנסת על הדוכן. נתקלנו בשופט/ת שאמרו שבתה לא הייתה נאנסת, שופטים שהאשימו את הנאנסת שלא סיפרה לחבריה על האונס ולכן כנראה בדתה אותו מלבה, השיא היה בשופטים שדרשו מנאנסת בת 14 לרדת על 4 ולהראות בדיוק באיזו תנוחה היא הייתה כשהיא נאנסה אונס קבוצתי, והתעקשו לדעת בדיוק מי עשה לה מה תוך כדי. | כל השופטים הדנים בתיקי עבירות מיניות, יעברו הכשרה מיוחדת על ידי מרכזי הסיוע.
כאשר 3 שופטים ישבו בדין, לפחות אחת מהם תהיה אישה. השופטים יעברו קורסים בהם ילמדו מה מותר להם לאפשר בבית המשפט או לשאול בעצמם ומה לא. תפקידם בין השאר להגן על הנאנס/ת. השופטים יידרשו לרצפת ענישה, כלומר: אנס לא יוכל עוד לצאת במאסר על תנאי. אנסת – עליך לשבת בכלא. |
| בית המשפט | ההגנה היחידה שבתי המשפט מעניקים לנאנס/ת היא הזכות להעיד בדלתיים סגורות. | כדי להגן על קרבן התקיפה, תתקיים חציצה בין הנאנס/ת ובין האנס. היא תוכל להיכנס מכניסה נפרדת לאולם הדיונים, כך שבשום שלב הוא לא יוכל לאיים עליה. במידת הצורך, עדותה תימסר בוידאו לייב, כדי להגן עליה מפני החשיפה לאנס.
כל נאשם זכאי עד להוכחת אשמתו, אבל ההגנה על הנאנסת תעמוד בראש מעייניו של בית המשפט – לאורך כל התהליך. מההחלטה על המעצר ועד לגזר הדין. כל נאנסת תקבל עו"ס / פסיכולוג/ית שתגיש במידת הצורך לבית המשפט תשקיף על מצבה הנפשי של הנפגעת מאז האונס ותעניק לה עזרה ורשת בטחון שתסייע לה לעבור את תקופת המשפט. קצין המבחן יקבל סמכויות נרחבות של פיקוח הכוללות מפגשים שבועיים ובדיקה בפוליגרף של הנאשם על מנת למנוע חזרה על פשעיו. |
| טיפול | המדינה תקים קרן שתמומן מקנס אוטומטי שיושת על כל מי שיורשע בעבירות מין. קרן זו תממן טיפול נפשי לנפגעות/י עבירות מין לזמן בלתי מוגבל.
עברייני מין יידרשו לסירוס כימי יבוצע רישום עברייני מין שיהיה פתוח לקהילה במטרה לסייע בהגנה עליה. |
יש בישראל בתי משפט ל: תעבורה, עבודה, כלכלה, משפחה, תביעות קטנות, בית משפט לעניינים מקומיים, בתי דין צבאיים, בתי דין רבניים, בית משפט השלום, בית משפט מחוזי ואפילו בית משפט עליון, בית משפט שרעי ובתי הדין הדתיים הדרוזיים. כל כך הרבה בתי משפט חשובים, ועדיין לעבירה הנפוצה ביותר שקוראת לשליש מהנשים בישראל – אין בית משפט ייעודי.
אנחנו מתחילות מהפכה שיפוטית, ולא נעצור עד שנביא לשינוי.
אור מרוני (50), היא פעילה פמיניסטית שחוותה בילדותה אונס ע"י בעלה של אימה מגיל שש ועד גיל 12.5. שלוש פעמים התלוננה במשטרה והיא ניסתה להגיע למשפט. פעם אחת נסגר התיק בשל עזיבתה את הארץ בגיל 14, ופעמיים התיק נסגר מחוסר עניין לציבור על אף המלצות חד משמעיות של המשטרה להעמיד את האנס לדין. בגיל 25, כחלק ממאבקה בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, היא הייתה האישה הראשונה שהתראיינה לעיתונות בפנים גלויים על האונס שלה, בטענה שלא היא זו שצריכה להסתתר ולהתבייש במה שעשו לה. מאז ועד היום, אור היא ממובילות המאבק לשינוי שיטת השיפוט של אנסים בישראל.
מחר בשעה 14:00, אור מרוני תשא דברים בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, בתביעה להקים במדינת ישראל בית משפט לשיפוט בעבירות מין ובאלימות במשפחה.
להורדת הדוח שיימסר לוועדת חוקה חוק ומשפט
