תביעה ייצוגית: עיריית גבעתיים תחזיר לתושביה כספים שנגבו שלא כדין

עיריית גבעתיים, בכובעה כרשות כבאות עירונית, תשיב לתושבי העיר ששילמו בשנתיים שקדמו להגשת התובענה הייצוגית ארנונה מיוחדת בגין שירותי כבאות בסכום של יותר משמונה מיליון שקלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית – כך נקבע היום (רביעי) בפסק דין שניתן בתובענה ייצוגית.

בשנת 2102 ,בעקבות השריפה הגדולה בכרמל חוקק חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, שהפך את שירותי הכיבוי לשירותים ארציים. עד לאותו מועד היה בתוקף חוק שירותי הכבאות, ולפיו הרשויות המקומיות שימשו כרשויות כבאות, נתנו את שירותי הכבאות, ואף גבו את תמורתן מהתושבים. מכוח החוק, היתה רשות מקומית רשאית לגבות ארנונה מיוחדת בגין שירותי כבאות וכן אגרות בגין שירותי כבאות שניתנו בפועל. עיריית גבעתיים גבתה ארנונה מיוחדת לכבאות.

כב' השופטת מיכל אגמון גונן מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קבעה היום בפסק דין שנתנה כי הארנונה המיוחדת נגבתה שלא כדין משני טעמים. הראשון, כי לא התבקש אישור שרי הפנים והאוצר, המהווה תנאי להעלאת תעריפי הארנונה (בשל חוקי ההקפאה), והשני כי אותה ארנונה מיוחדת נגבתה מכלל התושבים בסכום אחיד, שעה שהוראות החוק הנוגעות לגביית ארנונה מחייבות שזו תחושב לפי גודל הנכס (השיטה המטרית).

במסגרת התובענה התברר, כי בעבר הוגשה תובענה אחרת כנגד העירייה בגין אגרת שירותי כבאות, שנגבתה אז במסגרת "אגרת אשפתונים ושירותים", בין השנים 2005-2006 שחלקה מימן את שירותי הכבאות. באותה תובענה הושארה ללא הכרעה השאלה האם אותה אגרה הוטלה מכוח חוק שירותי כבאות. במסגרת אותה תובענה ייצוגית הגיעו הצדדים להסדר פשרה לפיו העירייה לא תשיב לתושבים את הסכומים שנגבו במסגרת אותה אגרת "אשפתונים ושירותים", אך לא תגבה מהם במשך חמש שנים אגרות מכוח תקנות שירותי כבאות (בין השנים 2008-2013).

עיריית גבעתיים אמנם לא גבתה אגרות מכוח תקנות שירותי כבאות כפי שהוסכם, אולם בהליך הנוכחי התברר שהעירייה לא גבתה אגרות אלו שנים קודם להגשת התובענה הראשונה. עם זאת, העירייה המשיכה וגבתה מהתושבים בגין שירותי הכבאות, את אותה ארנונת כבאות מיוחדת. היינו, בפועל, במסגרת הסכם הפשרה בהליך הראשון לא קיבלו התושבים כל פיצוי. ההליך הנוכחי הוא בגין גביית הארנונה המיוחדת לעניין שירותי כבאות. בהליך התברר, שמשרד הפנים תמך בפרשנות התובעים לפיה היה צורך באישור שרי הפנים והאוצר, היינו, בהיבט זה
הגבייה לא היתה חוקית. השופטת אגמון-גונן מתחה ביקורת על התנהלות עיריית גבעתיים, שידעה קודם להסכם הפשרה בהליך הקודם על עמדת משרד הפנים, ולא העבירה זאת לביהמ"ש שהתבקש לאשר את הסכם הפשרה.

מדובר במקרה תקדימי בו ניתן פסק דין בתובענה ייצוגית, שלא במסגרת הסדר פשרה ולא בעקבות הודעת חדילה של הרשות. חוק תובענות ייצוגיות מאפשר לרשות להודיע, עם הגשת תובענה ייצוגית, כי היא מודה שהחיוב היה שלא כדין, ומפסיקה את הגבייה – הודעה על חדילה. במקרה כזה הרשות פטורה מהשבת הכספים שנגבו שלא כדין. ישנם מקרים רבים בהם רשויות מודיעות על חדילה ומקבלות פטור מחובת ההשבה של כספים שנגבו שלא כדין. אפשרות זו קיימת על פי חוק תובענות ייצוגיות רק לרשויות ציבוריות. במקרים אחרים הרשויות אינן מודיעות על חדילה מגבייה, אך בפועל מסכימות על כך במסגרת הליכי פשרה, במסגרתם משיבים משהו, בצורה זו או אחרת לתושבים, אולם לא את כל הסכום שנגבה שלא כדין. המקרה הנדון של עיריית גבעתיים הוא אחד הבודדים שבהם העירייה לא רק שלא הודיעה על הפסקת הגבייה ולא הגיעה לפשרה, אלא המשיכה לגבות גם לאחר הגשת התובענה, ואף לאחר אישור התובענה כייצוגית. למעשה הגבייה פסקה לא ביזמת העירייה, אלא בשל חקיקת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, לפיו שירותי הכבאות מתוקצבים ישירות מאוצר המדינה ולא על ידי השלטון המקומי. מהתובענה עולה כי בגבייה בתקופה שלאחר הגשת התובענה )לגביה לא ניתן לפסוק השבה על פי חוק תובענות ייצוגיות( גבתה העירייה סכום דומה לסכום אותו הורה לה בית המשפט להשיב.

התובעים המייצגים, ענת ואמיר יעקבי, תושבי גבעתיים, הגישו את התובענה באמצעות עוה"ד עדי מוסקוביץ ודביר גלזר. לתובעים המייצגים נפסק סכום של 300,000 שקלים, ולעוה"ד סכום של 1,200,000 שקלים.