הימים הראשונים בבית הספר מלווים בהתרגשות רבה, במיוחד לאלו שיתחילו ללמוד בו לראשונה בחייהם. כיתה א' מסמלת את המעבר מעולם של משחק חופשי ודמיון לעולם של לימודים פורמאליים, חובות ואחריות. שינוי זה הוא מרגש ומשמעותי, הן עבור הילד והן עבור משפחתו. נורית הלינגר, מרפאה בעיסוק, אחראית על ההדרכה במכון להתפתחות הילד ומנחת סדנאות "שלום כיתה א" במרכז שניידר לרפואת ילדים, מייעצת כיצד להתכונן למעבר לכיתה א'.
העיקרון המנחה כשמדובר במעבר ממסגרת למסגרת הוא התארגנות עצמאית.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
התארגנות עצמאית היא היכולת לתכנן מראש מטלה בת מספר שלבים ולאחר ביצועה לבקר את איכות הביצוע. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בשעות הבוקר, כשבזמן קצר יחסית הילד נדרש להתלבש, לצחצח שיניים, לנעול נעליים, להסתרק, לאכול ולצאת מהבית עם כל הציוד הנדרש לבית הספר. דוגמא נוספת היא הכנת שיעורי הבית, שדורשת גם היא תכנון וביצוע איכותיים. על כן, חשוב לעזור לילדכם להגיע לתפקוד עצמאי כל שניתן עוד לפני הכניסה לכיתה א': יש לאפשר לו להיות מעורב בביצוע מטלות מורכבות ומגוונות בעצמו, גם אם הן אינן קשורות לתחום הלימודי, כגון עריכת שולחן, סידור החדר, הכנת כריך. בדרך זו הוא ילמד כיצד להתארגן בעצמו, ויעביר את האסטרטגיות בהן השתמש אל מטלות אחרות, שיידרש אליהן עם כניסתו לכיתה א'. כמובן שהכוונה אינה "לזרוק את הילד למים העמוקים" אלא ללוות אותו, לתווך עבורו, לעזור בדרכים שונות כגון בניית טבלת משימות (מצוירת) שתזכיר לילד מהו הרצף הנכון של המשימות.
לעתים נראה, אולי בצדק, שאם אנו ההורים נבצע את המטלה עבור הילד, היא תתבצע מהר יותר. השאלה היא עד כמה הדבר יעזור לילד להגיע לעצמאות. לא אחת אני נתקלת בתלמידים בכיתה א' שאינם יודעים להתלבש בעצמם, כי ההורים עדיין מלבישים אותם. לעתים אני נתקלת גם במחברת עם שיעורי בית שברור שנעשו על ידי ההורה. גם כאן יש לשמור על שווי משקל בין עזרה ותיווך לבין ביצוע של ממש. גם אם הכנת שיעורי בית וסידור הילקוט לפי מערכת השעות אינם יכולים להתבצע בשלבים הראשונים באופן מלא על ידי הילד, רצוי לדאוג שיתבצעו בסביבתו כלומר בחדרו, שיאורגן כך שיתמוך בתהליך הלמידה ויתאים לתפקידו החדש של הילד: להיות תלמיד. הכוונה היא לביצוע שיעורי הבית על שולחן וכסא המתאימים למימדיו, בסביבה מופחתת בגירויים ככל שניתן (טלוויזיה, מחשב ולעתים אפילו ריחות בישול במטבח).
העובדה שילדכם הוא כיום תלמיד, אינה מונעת ממנו להיות מעורב בעיסוקים נוספים בשעות הפנאי. חשוב שעדיין יישאר עבורו זמן למשחק חופשי עם חברים, לחוגים, לצפייה בטלוויזיה ולפיתוח תחביבים. גם כאן, כמו ההתארגנות בבוקר שמשתנה עם הכניסה לכיתה א', המעבר למסגרת החינוכית החדשה גורר עימו חלוקה מחודשת של הזמן, ויש להיערך לכך מראש, לדוגמא: לבחור עם הילד (ולא עבורו) את מסגרות הפנאי בהן יהיה מעורב, להתחשב בשעות הפעילות ובימי השבוע בהם הן נערכות וכמובן בכמותן- בדרך כלל לא רצוי לרשום את הילד ליותר משני חוגים שונים בשבוע.
דבר נוסף המחייב התייחסות הוא עדכון המחנכת בנוגע לצרכים מיוחדים של ילדכם, אם קיימים. עדיף ליידע אותה מראש לגביהם כדי שהיא תדע כיצד להתייחס אליהם ולהתאים את עצמה, את הדרישות ואת תהליך הלמידה עצמו אל הילד. זאת לעומת הסתרה של אינפורמציה רלוונטית, שאינה מומלצת כלל, כיוון שמי שבסופו של דבר ייפגע בעקבות הסתרה זו הוא הילד עצמו. סימכו על צוות בית הספר שיידע לתת מענה לקשיים השונים כגון הפרעות קשב וריכוז, מטופלות או אינן מטופלות, קשיים בעיבוד החושי, קשיים רגשיים או מצבים משפחתיים מיוחדים ושתפו פעולה עימו, לטובת ילדכם. במידה ועולה או ממשיך הצורך בהתערבות של אנשי מקצוע נוספים מחוץ לבית הספר- חשוב לדאוג לטיפול מתאים.
כשמדובר בילד שרמת הבשלות שלו תקינה, במיוחד מההיבט הרגשי, צפויה לו ברוב המקרים הסתגלות מוצלחת למסגרת החדשה ולדרישותיה. עם זאת, הסתגלות היא תהליך ארוך ודינמי (חישבו כמה זמן לקח לכם להסתגל למקום עבודה חדש אליו עברתם…) לעתים במהלך התקופה הראשונה במסגרת החדשה, הכוללת פרידה מחודשת מההורים והתמודדות עם אתגרים מרובים, ילדים מתלוננים על כאבי בטן, נוטים לבכות יותר מהרגיל או חוזרים להרטיב. על כן יש להיות עם היד על הדופק, להיעזר בגורמים מקצועיים במידת הצורך (מחנכת הכיתה, יועצת בי"ס, רופא ילדים, מרפא בעיסוק, פסיכולוג), ומעל הכל, לתת לילדכם את התחושה שאתם סומכים עליו שיצליח במשימה ההתפתחותית החדשה שלו, תומכים בו ושמחים על כל תפקוד עצמאי ובוגר שהוא מפגין.
