מערכת הבריאות פורסת שלל מענים מתקדמים המיועדים לאוכלוסיית הגיל השלישי. אך מה קורה כאשר אדם אשר הגיע לגיל זה והתמודד כל חייו עם בעיה נפשית חמורה מבקש מענה? בשל "הזדקנותו" הוא נזרק לשוליים ונותר חסר מענה.
מה הם הערכים המנחים אותנו? לאן נעלם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו?
שרה (שם בדוי), אישה בת 70, אלמנה, אימא ל-4 ילדים, אחד מהם נפטר לאחרונה, סבתא ל-8 נכדים. מאובחנת כסובלת מאישיות בלתי בשלה, חרדות ודיכאונות בעלי גוון פסיכוטי, מגיל 16. לאורך השנים שרה עבדה בתחום המסעדנות. במקביל סבלה ממשברים נפשיים שלוו באשפוזים תכופים. בשנת 2000 עם הקמת שירותי שיקום בקהילה בתחום בריאות הנפש, שרה החלה לקבל מענה, מאז בלט שיפור משמעותי במצבה. היא התייצבה נפשית ותדירות האשפוזים פחתה באופן ניכר. בגיל 58 נסעה שרה לארה"ב ל-3 שנים. בשובה חזרה להשתמש בשירותי השיקום. כעת, בגיל 61, שרה מבקשת שוב טיפול בקהילה, אך כיוון שההצעות שהיו קיימות בעבר שונות באופיין מצרכיה הנוכחיים בשל הזדקנותה, נותרה ללא מענה. אם בעבר היא קיבלה ליווי שכיוון אותה ליציאה לתעסוקה בשוק החופשי, הרי שכיום היא זקוקה לליווי שיכיל את מצוקותיה הנפשיות שהיו ושעדיין קיימות ונוסף על כך, את צרכי הגיל השלישי. כאשר פנתה לבתי אבות ומרכזי יום לקשישים וסיפרה על הרקע הנפשי שלה כדי לקבל מענה מותאם, נמצאה חסרת מענה. מצבה הנפשי והפיזי החל להתדרדר שוב והטיפול היחיד שיכול לעזור היה אשפוז. למותר לציין שבביה"ח הפסיכיאטרי לא נתנו טיפול לצרכי הזקנה שלה.
רבים הם האנשים המתמודדים עם מצבים הדומים לזה של שרה אשר נותרים חסרי מענה והדלת הפתוחה בפניהם הינה אשפוז אשר לא בהכרח יקדם את שיקומם ואולי אף יחריף אותו. כיום מטרת בתי החולים הפסיכיאטרים היא מניעת תסמונת "הדלת המסתובבת" שפירושה, מניעת אשפוזים חוזרים וארוכים. כיצד יתכן שמגמה זו פוסחת על אוכלוסיית הגיל השלישי? במה הם נבדלים משאר האוכלוסיה?
כיום קיימים שירותים רבים המכוונים לאוכלוסיית הגיל השלישי: בתי אבות, מועדוני יום לקשישים ועוד, אשר מסייעים רבות במתן טיפול ראוי ומכבד. שירותים אלו עונים על כלל צרכי המבוגר, מעבר לצרכיו הפיזיים, הם מסייעים לו לקבל את תהליך ההזדקנות ואת מגוון השינויים החלים בגיל זה.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
אך… מה קורה כאשר אדם שהתמודד כל חייו עם הפרעה נפשית הגיע לגיל השלישי? האם המענים קיימים גם עבורו? האם קיימות מערכות מיוחדות הבקיאות בטיפול ראוי בו? לצערנו, פעמים רבות המערכות שנותנות את שירותיהן לקשישים, מסרבות לתת מענה לאדם עם תגית "חולה נפש", בעיקר בשל חוסר הידע וההיכרות עם טיפול באוכלוסיה זו. אנשים האמונים על מענים אלו לא רוצים לקחת סיכון ובצדק, אוכלוסיה זו זקוקה לטיפול מיוחד.
בשנת 2000 נכנס לתוקפו חוק "שיקום נכי נפש בקהילה" המיועד לשילובם ושיקומם של המתמודדים עם חולי נפשי. במסגרת חוק זה ניתנים שירותים ומענים בתחום הדיור, התעסוקה והפנאי. התפיסה השיקומית מיועדת לקדם את המתמודדים לעצמאות תפקודית ואיכות חיים. המענים הקיימים כיום שמים דגש רב על קידום צעירים, כאשר אוכלוסיית הגיל השלישי נדחקת לשוליים. המענים הקיימים נועדו באופן דיכוטומי ל"קשישים" או ל"נכי נפש". אנשים אשר חווים "משבר כפול" של חולי נפשי והזדקנות, נופלים בן הכסאות ונותרים מבודדים יותר מאחרים.
האם ערכי היסוד שלנו פוסחים על האנשים החלשים בחברה? האם עלינו להדיר אנשים אלו? אם אנחנו לא נלחם בשבילם לא יחול שינוי! מספיק להדרה! השינוי מתחיל בתפיסה של כל אחד ואחד מאיתנו.
כיום, בעקבות התפתחות ענפה בתחום הרפואה, חל גידול בשיעור הקשישים. יתרה מזו, על פי הפדרציה העולמית לבריאות הנפש ישנה התפשטות מהירה של שיעור ההפרעות הנפשיות, ההתנהגותיות והנוירולוגיות. תופעות אלו אינן פוסחת עלינו, על קרובינו! עכשיו, כשיש לנו את הכח לפעול לשינוי, בואו נרים את הכפפה.
מה אנו כחברה נוכל לעשות?
אל לנו לעמוד דום מול ההדרה והקיפוח. עלינו להכין קרקע פוריה לאנשינו המזקנים. אנו צריכים לדרוש מענים מותאמים וראויים לקשישים המתמודדים עם מחלות נפשיות. עלינו לפעול להקמת מערך שירותים המתמקצע בתכני הגיל השלישי: בדידות, בידול חברתי, ניתוק מהילדים ומהחברה, קשיים פיזיים, ירידה קוגניטיבית, ירידה מוטורית ובהתייחס למחלתם הנפשית אשר דורשת מעקב פסיכיאטרי, טיפול נפשי ועוד. מסגרות שנותנות מקום לעבר, מתייחסות להווה וחושבות על העתיד. הבה ו"נהדר" את אחינו.
כותבות: איריס סווירי עו"סית מנהלת מועדון תעסוקתי קול מחול ומכחול, ירושלים. האגודה לבריאות הציבור. [email protected], והילה קמפי עו"סית במפעל מוגן דרך האומנות, ירושלים, האגודה לבריאות הציבור. [email protected]
