גלאון פורשת: "החלטתי להסיר את מועמדותי מהבחירות לראשות מרצ"

יו"ר מרצ זהבה גלאון הודיעה היום (רביעי) כי החליטה להסיר את מועמדותה מהבחירות לראשות מרצ ולא להתמודד לקדנציה נוספת. ח"כ גלאון אמרה, "מאז פרישתי מהכנסת הקדשתי את כל זמני ויכולותיי לשיקומה של מרצ. האמנתי בכל ליבי שהדרך היחידה להציל את מרצ היא לפתוח אותה. היה צריך להילחם בשיניים כדי שהמהלך הזה יעבור ופירותיו היום עולים על כל הציפיות: מרצ הגיעה לשיא של 31,000 מתפקדים. לאורך כל הדרך ידעתי שהמהלך הזה עשוי לפגוע בי אישית. אבל הוא היה חשוב מדי ולא הייתי סולחת לעצמי אם הייתי מוותרת עליו. מרצ היא המפלגה היחידה שלא גמגמה ולא התפשרה על הערכים שלה, והמטרות המשותפות שלנו חשובות יותר מגורלי האישי."

עוד אמרה ח"כ גלאון כי, "פתיחת השורות היתה אתגר עצום, אבל היא הייתה רק המשימה הראשונה שהצבתי לעצמי. הסיבה שהצגתי שוב מועמדות לתפקיד היא הרצון להביא למפץ פוליטי בשמאל; מפץ שיחבר למרצ את אנשי האמת ממפלגת העבודה, את אנשי השלום המתונים מהרשימה המשותפת, ואנשים מחוץ למערכת הפוליטית ששותפים להשקפת העולם שלנו. משיחות שניהלתי עם מתפקדים בשבועות האחרונים הבנתי שיש למהלך הזה תמיכה רבה, אבל גם הבנתי שהמתפקדים רוצים הנהגה חדשה."

"אני לא מתחרטת על פתיחת מרצ לרגע" הבהירה גלאון, "זו היתה הצלחה ענקית. כל חיי הפוליטיים נלחמתי על העתיד, לא על התפקיד. אני במרצ מהיום שניתנה לי זכות בחירה, ועבורי מפלגה היא כלי לשינוי, לא סידור עבודה. לא פעם מתחתי ביקורת על פוליטיקאים שנדבקו לכיסא. והיום יש לי הזדמנות לא רק לדרוש, אלא גם לקיים ולהעביר מסר: נבחר ציבור הוא שליח הציבור, והכיסא צריך להיות אמצעי, ואף פעם לא מטרה בפני עצמה. אני גאה בזכות שהייתה לי להנהיג את השמאל הישראלי. אני יודעת שאני משאירה למי שיחליף, או תחליף, אותי מפלגה חזקה ומבוססת, ללא חובות, משקיבלתי לידיי."

"שוחרי השלום, זכויות האדם, השוויון והצדק נמצאים בתקופה קשה" אומרת גלאון, "זה נכון לישראל אבל גם לעולם כולו. אנחנו רואים גלים עצומים של קנאות, גזענות, הקצנה, הסתה והשחתה מכים בישראל, באירופה ובארצות הברית. מרצ היא מגדלור אידיאולוגי שעומד על תילו מול צונמי פופוליסטי, והמבחנים הקשים רק החלו. אבל היום היא מגדלור עם צבא של 31,000 אנשים."

"אני פורשת מהמרוץ, " אמרה גלאון "אבל אין לי שום כוונה לפרוש מהמאבק למען ישראל צודקת, חומלת, ששמה את האדם במרכז. כל אדם. ישראל היא עדיין שני הנערים שמפחדים ללכת יד ביד ברחוב; היא ישראלית שעלתה מתימן ושבעים שנה אחר כך מבקשת לדעת מה קרה לילדיה; היא ערביה שאיש לא משכיר לה דירה; היא נער שיצא משירות בשטחים ולא יודע איך ולמי לספר את מה שראה שם; היא יוצא בשאלה שצריך בגיל 20 להשלים פתאום מכלום מתמטיקה ואנגלית; היא אישה שמרוויחה פחות; היא פועל שלא יודע אם היום הוא יוכל לחזור הביתה. ומגיע לישראל הזו ממשלה שתתייחס גם אליה."