פרקליט המדינה: "הפרסומים לגבי החקירות יוצרים בציבור רושם שגוי"

פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, אמר הערב (ראשון) בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה ומקור ראשון בנאומו כי מדינת ישראל איננה מדינה מושחתת. "אכן, קיימים בה איים של שחיתות. אך האיים לא הפכו ליבשת." אמר עו"ד ניצן והוסיף "ישראל של היום אף איננה מושחתת יותר מישראל של המאה ה- 20. אולי ההיפך הוא הנכון. נורמות שלטוניות ראויות העמיקו יותר, ומעשים אשר לפני עשרות שנים היו נתפסים כ"חצי לגיטימיים", מעשים אשר ברור לכל כי מעשים פסולים הם."

פרקליט המדינה ציין כי "התברכנו במערכות אכיפת חוק חזקות. כל אחת מהן: המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, עומדת איתן ואינה שחה בפני רעותה. כל אחת מהן אינה נרתעת ואינה נסוגה מפני השלטון. כל אחת מהן עצמאית היא ואינה מתכופפת בפני איש או שררה. כל עוד מערכות אלה הינן חזקות ועצמאיות, ובכוחן להלחם נגד השחיתות, הרי שמדובר במדינה שאינה מושחתת. ביום שמערכות אלה תפסקנה חלילה להיות חזקות ועצמאיות, באותו יום, אם יבוא חלילה, ניתן יהיה להכריז על תבוסה בקרב נגד השחיתות."

עו"ד ניצן אף התייחס לנושא עדי המדינה ואמר, "לאחרונה, עלתה לסדר היום הציבורי סוגיית עדי המדינה, ובתוך כך נשמעת גם ביקורת מסוימת ביחס לשימוש בהסכמי עדי מדינה. אני מוצא לנכון לנצל במה חשובה זו כדי לשוב ולהדגיש – כריתת הסכמי עדי מדינה מהווה כלי משמעותי בארגז הכלים המסור לרשויות החוק בהתמודדות עם הפשיעה המאורגנת והשחיתות הציבורית. כלי זה לא הומצא בישראל והוא מקובל גם במדינות דמוקרטיות אחרות. כלי זה הוכר כלגיטימי לחלוטין בפסיקת בית המשפט העליון הישראלי. כלי זה מסייע למאבק בפשיעה והוא חיוני. בשנים האחרונות נחתמו הסכמים שכאלה בתיקי שחיתות, כמו גם בתיקים אחרים, וככלל, ההסכמים הללו הוכיחו עצמם היטב."

"מיהו למעשה עד מדינה?", מסביר עו" ניצן:

"עד מדינה הוא אדם שהינו שותף לביצוע עבירה, המקבל טובת הנאה מהתביעה, בתמורה להסכמתו להעיד ולפעול נגד שותפיו ולחשוף את מעלליהם. אכן, עד המדינה בהכרח מעורב הוא בביצוע עבירות, על כל המשתמע מכך. אילולי היה זה המצב, הרי שהוא לא היה עומד בפני סכנת העמדה לדין, ולא היה לו צורך, או רצון, בשיתוף פעולה עם התביעה. עד המדינה מודה בביצוע עבירה ולהודיה זו יש להעניק משמעות בלתי מבוטלת. היינו, אין המדובר באחד מל"ו צדיקים. לעיתים מדובר בעבריין לכל דבר, פשוטו כמשמעו. על כן, לתהילה, בוודאי אינו ראוי.

אולם השאלה שצריכה לעמוד במוקד הדיון הציבורי אינה השאלה אם מדובר באדם הראוי לתהילה. מוקד הדיון הציבורי אינו אמור לעסוק בשאלת השידוכים עם עד מדינה או בשאלת חלוקת אותות הצטיינות לעד מדינה כזה או אחר.

השאלה שבמוקד הדיון הציבורי היא זו: האם אנו כחברה זקוקים לכלי זה? האם הכלי לגיטימי? האם נכון שנשתמש בעדי מדינה למניעת התרחבות איי השחיתות? האם ראוי שמערכות אכיפת החוק יערכו הסכמי עדי מדינה לצורך פיענוח עבירות וחשיפת פשיעה המתבצעת בחדרי חדרים?

התשובה לשאלה זו ברורה מאליה והיא חיובית.

הסכמי עדי מדינה, במקרים המתאימים, מביאים תועלת ציבורית גדולה. בעדות אמת של עד מדינה, המטהרת את השחיתות השלטונית, יש ערך עצום. כולנו, אזרחי המדינה, יוצאים נשכרים, כתוצאה מעדות עד המדינה. במקרים רבים ושונים עדי מדינה מסייעים למוטט, לא פחות, ארגוני פשיעה. במקרים אחרים נדרשים לנו עדים אלה על מנת לבער את נגע השחיתות ועבירות אחרות.

יש לזכור כי עבירות מעין אלה, ובפרט עבירת השוחד, לא מתבצעות בראש חוצות. הן אינן מתבצעות בפרהסיה. הן קשות לגילוי ולחשיפה. כדי להיכנס אל תוך החדר, אל השיחה בארבע עיניים, אל תוך המארג הסודי הזה של ה"קח ותן", יש צורך פעמים רבות להיכנס דרך סדק צר. יש צורך להבקיע חרך אל תוך מעגל שותפי הסוד. לעתים, רק עד מדינה יכול לאפשר להציץ דרך סדק צר זה. דרך החרך.

דומני שכל אחד מבין כי ישנן חברות או מעגלים שלא ניתן לפרוץ אליהם, ללא גיוס עד מבפנים, מהמעגל הקרוב ביותר של מבצעי העבירה. ככלל, הסכם עד מדינה נחתם עם מי מהמעורבים בעבירה שחומרת מעשיו פחותה בחומרתה מחומרת מעשיו של החשוד נגדו הוא אמור להעיד.

ברצוני להדגיש מושכלת יסוד חשובה. תנאי בסיסי לחתימת הסכם מסוג זה הוא כי הגורמים העוסקים בכך ישתכנעו לפני החתימה, שהעד דובר אמת, וכי ישנה אפשרות למצוא ראיות מסייעות ותימוכין אמיתיים לדבריו. כיוון שבעבריין עסקינן, אנו נוהגים זהירות רבה בטרם חתימה. רק משהשתכנענו כי אמת בפיו, תתאפשר החתימה.

הגורם המוסמך לחתום על הסכם שכזה הוא פרקליט מחוז. החלטתו מבוססת על חוות דעת מקצועית של המשטרה. במקרים רגישים, נדרשת גם הסכמת פרקליט המדינה. ובמקרים בהם עסקינן בנבחרי ציבור בכירים מאד, נדרשת מעבר להסכמת פרקליט המדינה גם הסכמת היועץ המשפטי לממשלה, אשר בפניו מובאת המלצת המשטרה והמלצת הפרקליטות. כך היה בכל ההסכמים שנחתמו לאחרונה שזכו לתהודה ציבורית. המשטרה המליצה, פרקליט המחוז המליץ, פרקליט המדינה המליץ, והיועץ המשפטי לממשלה אישר. כל הסכם שכזה נבחן בשבע עיניים. ליתר דיוק, ב 14 עיניים. עיניהם של ראש צוות החקירה; ראש יחידת החקירות; ראש להב; ראש אגף החקירות; פרקליט המחוז; פרקליט המדינה; והיועץ המשפטי לממשלה. למעשה, בהרבה יותר עיניים – שכן בדרך לאישור הסופי, נשמעת גם דעתם של גורמים נוספים ביחידות החקירה והתביעה- כגון חוקרים, פרקליטים, משנה לפרקליט המדינה, משנה ליועץ המשפטי לממשלה, ועוד. רק כשכל הגורמים האלה מגבשים דעתם, מתקבלת החלטה.

עו"ניצן מדגיש כי "לעולם, לעולם, לא נגייס עד מדינה ונאמר לו לשקר כדי להפליל אדם אחר. כל טענה אחרת היא מופרכת. אנו מחויבים אך ורק לאמת, אך ורק לראיות.
כדבר הנביא ישעיה: "לאמת יוציא משפט".

מערכת אכיפת החוק היא מערכת עצמאית ובלתי תלויה. היא מנותקת לחלוטין מהעולם הפוליטי ומשיקולים פוליטיים. משכך, כל הפעולות שאנו עושים מונעות אך ורק משיקולים מקצועיים צרופים, בנפרד ובמנותק מהשיח הציבורי, התקשורתי, או הפוליטי.

לשאלה אם הציבור משוכנע שפלוני הינו חף מפשע או אשם, יש כמובן חשיבות במישור הציבורי. אך העמדה לדין והכרעת דין אינם מוכרעים על פי דעת הרוב או על פי משאלי דעת קהל. חברה שבה תוכרע שאלת אשמתו של אדם לפי ההערכה אליו, החיבה אליו, האהדה אליו, או לחלופין – לפי השנאה אליו, המשטמה אליו, הטינה אליו – היא חברה שאינה פועלת לפי ערכי המשפט והצדק. רק הראיות צריכות להכריע. רק ראיות האמת צריכות להכריע.
כדבר הנביא יחזקאל: "משפט אמת יעשה".

בבואנו להחליט אם להתקשר בהסכם עד מדינה, מטבע הדברים, במקרים בהם ישנו חשד למעורבות פלילית של עובד ציבור כזה או אחר, הרי שככלל, נכון יהא לומר כי מוקד האינטרס הציבורי הוא במיצוי הדין מול אותו עובד ציבור. כמובן, יש לנסות למצות הדין גם מול אדם פרטי שסייע לו. אך ככלל, חומרת מעשהו של עובד הציבור, רבה היא יותר, בשל עצם היותו עובד ציבור.

בתיקים מורכבים מסוג זה, לעתים, רשויות החקירה נמצאות במצב בו יש בפניהן חשדות ממשיים, אלא שקיימים חוסרים להשלמת התמונה הראייתית המלאה לצורך הבנת תמונת האמת ואולי גם בהמשך לצורך הוכחת העבירות, ככל שבוצעו. מצב דברים שכזה עלול להביא לעיתים לתוצאה לא צודקת, של אי מיצוי הדין עם מי שסרחו. במצב כזה אפשר שהאינטרס הציבורי יכתיב לנו לכרות הסכם עד מדינה עם אחד המעורבים, גם במחיר של הקלות מסויימות עמו. זאת, כדי שאותו עד יכניס אותנו למעגל הסוד, ויסייע לנו להביא את כל המעורבים על עונשם.

בשל כל אלה, מדובר בכלי חיוני למאבק בעבריינות, הן בתחום הפשיעה המאורגנת והאלימה והן בתחום המאבק בשחיתות והם בתחומים אחרים, ואנו נמשיך ונפעל בכיוון זה, ללא מורא וחשש, ככל שנידרש לכך גם בעתיד.

ואם הזכרתי את האינטרס הציבורי, אזי ראוי באותה נשימה לומר גם את המובן מאליו שלצערי לא תמיד מובן מאליו לכל אחד: האינטרס הציבורי ושלטון החוק הוא לא רק במיצוי החקירה, אלא גם בכך שהחקירה תיערך בצורה הגונה ויסודית, תוך הקפדה על זכויות החשודים, תוך הקפדה על בדיקה נאמנה ואמיתית של כל טענות ההגנה שלהם, תוך הקפדה להימנע מקיצורי דרך מסוכנים. אנו זוכרים היטב כי עסק לנו בדיני נפשות; לא פחות.

צו השעה בזירוז החקירות וההכרעות ברור לנו היטב. אבל חלילה לנו כי בשל חיפזון תיפגע כהוא זה העבודה המקצועית, והלימוד המדוקדק והיסודי של חומר הראיות בו עסוקים הצוותים האמונים על כך כל העת.

בהקשר זה אני מבקש להסתייג בכל פה מפרסומים שונים לגבי החקירות המעסיקות את כולנו, שיוצרים בציבור רושם שגוי כאילו החץ כבר פגע היכן שפגע וכעת רק נותר לצייר את עיגולי המטרה סביבו, כאילו הכל חתום וגמור, והתוצאה ידועה מראש. ובכן, אני מצטער לקלקל את ה"חגיגה" הזו – הליך פלילי איננו משחק ילדים. הליך פלילי היא לא כותרת בעיתון. החקירה היא חקירה אמיתית. היא צריכה להתבצע ביסודיות המתבקשת, ולאחר מכן הראיות צריכות להיבחן באופן אמיתי, פתוח, יסודי מאד וענייני. הסדר הנכון הוא שקודם חוקרים, ואחר כך מחליטים – ולא ההיפך. כפי שהבהרתי- לא מידת האהדה הציבורית לפלוני תקבע את עמדתנו, אך גם לא מידת הטינה הציבורית אליו. לא ההפגנות יכריעו ולא כותרות העתונים יכריעו. אנחנו מתקדמים בנחישות וביסודיות על סמך הראיות, ובבוא עת הכרעה יכריעו שיקולים מקצועיים, ואלה בלבד." אמר פרקליט המדינה.