נשיא המדינה התייחס הבוקר (שני) לפיגוע הדקירה במזרח ירושלים שאירע אמש בו נרצח עדיאל קולמן ז"ל בוועידת 70 שנה לכלכלת ישראל של 'The Marker'. הכנס עסק באנשים, האירועים וההחלטות ששינו את פני 70 שנות המדינה והכלכלה הישראלית.
נשיא המדינה אמר כי "מי שנותן לטרור מחסה, משלם לרוצחים ומעודד הסתה, משתף עם הטרור פעולה והופך אויב למדינת ישראל ולעולם החופשי כולו".
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
עוד הוסיף "ב-70 שנים בלבד ישראל מיצבה את עצמה כמובילה עולמית, לא פחות, בשיעורי המחקר והפיתוח, בחדשנות, בביטחון, בICT, בסייבר, במדעי החיים, בחקלאות, במים. אלה הם הישגים אסטרטגיים ברמה הכלכלית אבל גם ברמה הגיאופוליטית והמדינית".
הנשיא ציין גם כי "נוכל להצליח רק אם נתבגר ונסתכל, לא רק על הישראלי המצליחן בקצה, אלא גם נשאל את עצמנו בוקר וערב, איפה נמצאים רוב הישראלים".
בתחילת דבריו פתח הנשיא "ארבעה יתומים נוספו אמש למשפחת השכול והכאב קשה מנשוא", עוד התייחס לפיגוע הדקירה אמש במזרח ירושלים וציין "עדיאל קולמן ז״ל, רק בן 32, נרצח אתמול בעיר העתיקה בפיגוע דקירה נפשע ונורא. הטרור ברחובותיה של ירושלים בירתנו, בה חיים יחד יהודים וערבים מאות בשנים, הוא אסון גדול לכל תושביה ואנחנו לא נאפשר לו להפוך מציאות קיימת. נאבק בו עד חורמה, ונוכל לו. אני מחזק את ידי צה"ל, המשטרה, השב"כ וזרועות הביטחון כולן, העושים במלאכת ביטחוננו כל העת וביתר שאת ביממות האחרונות. על העולם כולו להוקיע את הטרור וההסתה ולשתף פעולה עם מדינת ישראל במלחמה נגדם. מי שנותן לטרור מחסה, משלם לרוצחים ומעודד הסתה, משתף עם הטרור פעולה והופך אויב למדינת ישראל ולעולם החופשי כולו."
לאחר מכן המשיך הנשיא בדבריו וציין את הגורמים המרכיבים את חוסנה הכלכלי – חברתי של מדינת ישראל ואמר "ללא ספק יש לנו הרבה מאוד במה להתגאות. בכל הנוגע לאיתנות המקרו כלכלית של מדינת ישראל ולתחרותיות של ישראל מול השוק הגלובאלי, השגנו הישגים פנומנאליים, גם אם יש עוד הרבה מה לעשות ולאן להתפתח."
הנשיא התייחס לנתוני המקרו ואמר "התמונה מרשימה מאוד ומעוררת גאווה: שיעורי צמיחה גבוהים יחסית, יחס חוב תוצר טוב ויורד, שיעור אבטלה נמוך, מטבע חזק ואינפלציה נמוכה. בזירה הבינלאומית ובתחרות שלנו מול הכלכלה הגלובאלית ישראל היא היום שחקן שרוצים אותו בחדר. ב-70 שנים בלבד ישראל מיצבה את עצמה כמובילה עולמית, לא פחות, בשיעורי המחקר והפיתוח, בחדשנות, בביטחון, בICT, בסייבר, במדעי החיים, בחקלאות, במים. אלה הם הישגים אסטרטגיים ברמה הכלכלית אבל גם ברמה הגיאופוליטית והמדינית. אלה הם הישגים אנושיים מדהימים, ונכסים מדיניים מדהימים, הצריכים להמשיך ולדרבן אותנו, להעמיק ולהרחיב את העשייה ואת ההשקעה שלנו בסביבות מצוינות אלו. אנחנו יודעים לעשות את זה, אנחנו יודעים לפצח את אתגרי המצוינות הללו ועלינו להסתער על המשימה הזאת כמו תמיד."
לצד ההישגים, ציין הנשיא גם שני אתגרים – "האתגר הראשון הוא טיפול בפערים החברתיים בישראל והבטחת המוביליות החברתית. נתון מוכר וכואב הוא שהפערים החברתיים בישראל הם מהגבוהים ביותר בין מדינות ה-OECD. שיעורי העוני בישראל, הפערים הגבוהים ברמת השירותים החברתיים שמקבלות קבוצות שונות, כמו איכות החינוך והשלטון המקומי אלה הם דברים שמוכרחים להדיר שינה מעינינו. לתמונה הזאת צריך להוסיף את העובדה שלעוני בישראל יש צבע מגזרי מאוד של שני מגזרים, שני שבטים, הערבים והחרדים. לשיעור העוני של שתי אוכלוסיות אלה צריך להוסיף את האתגר של היחסים בין ארבעת השבטים בישראל עליהם דיברתי בהרחבה בעבר. המציאות של הפרדה 'שבטית' או מגזרית חמורה, של ניכור ומתח בין הקבוצות, מביאה עמה גם אמון נמוך בין השבטים השונים ובין האוכלוסייה החרדית והערבית בפרט לבין מוסדות המדינה. מוסדות הנתפסים על ידם לעיתים כ'שייכים' במרכאות לציבור הציוני, החילוני והדתי."
"האתגר השני, והקשור בזה שתיארתי עכשיו, הוא ביכולתו של האדם החציוני בישראל לחיות בכבוד. יש לנו אתגר גדול מאוד שנוגע לאותו אדם שנכנה אותו כאן, 'האדם החציוני'. מיהו האדם החציוני? האיש או האישה החציוניים אינם נמנים על העשירונים התחתונים ועדיין, הם משתייכים לכלכלה השנייה, לישראל שבה הפריון והשכר נמוכים ובה הם מתמודדים עם יוקר מחיה גבוה בעיקר בתחומי הדיור והמזון. כך שבין השכר שלהם ליוקר המחיה נשאר להם ביד מעט מאוד, מעט מדי. האיש או האישה החציוניים במדינת ישראל, אלה שנמצאים שם באמצע, לא בעשירונים התחתונים! לא בהכרח יכולים לממן חוגים ושיעורים פרטיים לילדים ובעיקר לא מרגישים שהם חלק מהחלום, שיש תמורה בעד העבודה הקשה, שיש אופק ועתיד שממתינים להם ולילדיהם. השכר החציוני בישראל הוא בין 65-70% מהשכר הממוצע, פער שהוא מהגבוהים במדינות ה-OECD. אמנם בעשור האחרון הצטמצם הפער הזה, ומבחינה זו אני מקווה שאנו במגמה חיובית, אבל עם זאת, התחושה היא שבשנות הזינוק הגדולות של המשק הישראלי, קצת שכחנו את הישראלי והישראלית שבאמצע, הזנחנו אותם. לכן קשה לנו וימשיך להיות לנו קשה, למשוך את העשירונים התחתונים כלפיי מעלה, אל עבר האמצע הזה, מהסיבה הפשוטה, שהאמצע הזה לא אטרקטיבי. אפשר היום לראות את התופעה הזאת במאמצי השילוב של החברה החרדית אל מול העלויות החברתיות של כניסה לשוק העבודה- הגמול, שמשמעו טיפוס לעשירונים האמצעיים הללו, איננו תמריץ אטרקטיבי מספיק."
עוד אמר הנשיא "תהליך ההתבגרות שלנו צריך לכלול את ההבנה שאנחנו עדיין מצויים בשלבי בניין הכלכלה והחברה שלנו ושהאתגר הגדול שלנו כרגע, הוא יצירת מהלכים תשתיתיים ארוכי טווח שבמרכזם הכשרת ההון האנושי הישראלי, זה שבאמצע וזה שבתחתית, זה שבדרכו לשוק העבודה וזה שכבר נמצא בו. התהליך הזה הוא מאוד לא ישראלי. לא נותנים בו מכה ואין בו קיצורי דרך. כדי להזיז את הספינה הזאת, שהיא, היא מרבית החברה הישראלית היום, אנחנו נצטרך לסנכרן מאמצים בין מערכות החברה, החינוך והכלכלה. אנחנו נוכל להצליח רק אם נתבגר ונסתכל, לא רק על הישראלי המצליחן בקצה, אלא גם נשאל את עצמנו בוקר וערב, איפה נמצאים רוב הישראלים. נוכל להצליח רק אם נהיה מחויבים לבניית כלכלה שבה מעגלים רחבים ממגזרים שונים, מרקע סוציו אקונומי שונה, יכולים לממש את עצמם. נוכל להצליח רק אם ניגש למשימה הזאת באותה התלהבות, נחישות ונחרצות ששמורה לנו בדרך כלל, לכיסי המצוינות. האתגר הזה של בניית הגשר בין הכלכלות, האתגר הזה של האמצע, של "הנורמליות" אם תרצו, לא טריוויאלי לנו, אבל זוהי שעת המבחן שלנו ושל הדורות הבאים בבניין האומה והכלכלה. אנחנו נהיה מוכרחים לטפח עוד חלומות ישראלים, עשירים, מגוונים, עוד חלומות משמעותיים שנלמד להתרגש מהם, ולהבין את ההזדמנויות והפוטנציאל הטמון בהם, לבעליהם, ולכולנו."
