נתניהו: "גם בעתיד הנראה לעין לא נרפה מאחיזתנו בחרב המגן"

ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא היום (שלישי) דברים בטקס אזכרה לחללי מערכות ישראל בבית יד לבנים בירושלים ואמר כי "מדור תש"ח לדור תשע"ח – כבר 70 שנה – ידינו אוחזות בחרב המגן, ובונות את מדינת ישראל. מדור תש"ח לדור תשע"ח – בנינו ובנותינו, שליחי האומה, הודפים בגבורה התקפות אויב. מדור תש"ח לדור תשע"ח – אנו מרכינים ראש לזכר יקירינו, שדמם נספג באדמת המולדת."

"לפני חצי שנה נפל קצין התותחנים, סגן אבשלום ערמוני ז"ל. רכבו התהפך ברמת הגולן. שמעתי את הוריו בהלווייתו, חמי ותמר, הם זעקו מנהמת ליבם: "היה לנו ילד שעשועים. ועכשיו מה? ילד געגועים". בכך הם שימשו פה לכולנו. גם הוריי זעקו כך בכאב דומה, בנפול אחי. לכל המשפחות ייסורים משלהם. אתם אחיי ואחיותיי יכולים להעיד. אינני יכול להסביר כיצד עברנו את ימי הבשורה המרה, את הימים, השבועות והחודשים שאחריהם. כי כדבר השיר ששמענו כאן – החיטה חוזרת, אבל אנחנו לא באמת עוברים ואין באמת מרפא.

אהובי נפשנו נעקרו מתוכנו – עשרים ושלושה אלף, שש-מאות ארבעים ושישה חללי מערכות ישראל, מאז החלה תחיית עמנו. אליהם מצטרפים אלפי הקורבנות של פעולות האיבה.

אין לכך אף פעם מרפא אמיתי. כל משפחה וייסוריה, כל משפחה וגבורתה.

גבורה. לבחור מחדש בחיים אחרי שברון הלב – זוהי גדלות נפש. אני פוגש עם רעייתי משפחות שכולות רבות, שחוזרות אל החיים באמצעות המשכת דרכם של הנופלים – מחויבות למדינה, אהבת המולדת, דאגה לאחר, אחריות, חסד, מתן כתף להישען עליה. גם ביום מיוחד זה אנו עומדים כתף אל כתף, כעם מלוכד שרואה בבהירות את יסודות חייו וקיומו. הערבות ההדדית מחברת איש לאחיו: יהודים, דרוזים, נוצרים, מוסלמים, בדואים, צ'רקסים. קשת של אמונות – גורל אחד.
קיום היחיד וחירות הכלל תלויות בנכונות להתייצב כנגד מבקשי נפשנו. רק כך נגן על חיינו, על מולדתנו הפורחת, על ההישגים יוצאי הדופן של מדינתנו, פרי מאמץ הדורות.

איננו שוכחים לרגע, לרגע אחד אפילו, את נעדרינו – הדר גולדין ואורון שאול, ואנחנו מחויבים להחזרת הבנים הביתה, וגם את אברה מנגיסטו. איננו שוכחים לרגע את פצועינו, ואנחנו מאחלים להם באהבה רבה איחולי החלמה.

מעטים מול רבים עמדנו לפני 70 שנה במלחמת הקוממיות – דלים במספר ודלים בנשק. בשוחות ובמשלטים בלמו חיילינו את פלישת האויב. נערים צעירים לצד פליטי שואה – שהיישר בירידתם מן האונייה נשלחו לקרב.

כשכף רגלם דרכה על אדמת המולדת – לא היה מאושר מהם. אבל חלקם לא זכו להאריך ימים על האדמה שנכספו אליה. הם נטמנו בתוכה, כשהמערכה הקשה גבתה את חייהם.

המסר שהותירו הנופלים חד וברור: 'ייתכן שחיינו היו קצרים מדי, אבל הבטחנו את חיי האומה לעד'. הם אכן נתנו לנו את האפשרות לחיות. בזכותם, ובזכות ממשיכי דרכם, אנחנו כאן.

כשנפגשתי בשבוע שעבר עם בנים ובנות, אחים ואחיות, של נופלי צה"ל וזרועות הביטחון, אמרה אחת המשתתפות: 'לצערי, כבר איני יכולה לחיות עם אחי – אבל אני כן יכולה להחיות אותו בתוכי'. אנחנו החלק החי של הנופלים. הם עצרו – ואנו ממשיכים הלאה, הלאה בשליחותם. כשאנו בונים, הם איתנו. כשאנו נוטעים, הם איתנו. כשאנו יוצרים, הם איתנו. כשאנו חוגגים את עצמאותנו בחגיגות גדולות ששרת התרבות ארגנה, ואתם תראו את עוצמת השמחה שבאה מכל עבר, הם איתנו.

משפחות יקרות, גם בעתיד הנראה לעין לא נרפה מאחיזתנו בחרב המגן. נטפח את עוצמתנו, נבטיח את עתידנו, נוסיף לרקום שיתוף פעולה עם הגורמים המתונים סביבנו כדי לסלול דרך לשלום. יהי זכרם של הנופלים, אהובי נפשנו, יקירי ליבנו, נצור לעד בלב האומה".