משרד הפנים החליט לפני מספר חודשים לגרש אזרחית רוסיה חוסה, הסובלת ממוגבלות שכלית התפתחותית – חזרה לרוסיה. מ', אחותה, הגישה ערר למשרד הפנים על ההחלטה, בטענה כי גירושה החוסה לרוסיה יסכן את חייה.
הערר הגיע לפתחה של הועדה ההומניטרית במשרד הפנים – שם קבעו חברי הועדה כי לא מדובר במקרה הומניטרי, וטענו כי "אין מקום להעמיס על משלם המיסים הישראלי הוצאות בגין טיפול באזרחים זרים".
בצר לה פנתה מ' לסיועו של עוה"ד חיים פרנק, אשר הגיש ערעור על החלטת משרד הפנים. הערעור הוגש לבית הדין לעררים בירושלים.
בערעורו טען עו"ד פרנק כי אם תגורש האישה החוסה לרוסיה היא תישלח למוסד פסיכיאטרי הפועל בסטנדרטים נמוכים – המתאימים לרמת הרפואה במאה ה-19. על פי חוות דעתו של הפסיכיאטר המומחה ד"ר איליה רזניק, אשר צורפה לערעור – הרחקתה של החוסה מהארץ תעמיד אותה בפני סכנה ברורה ומידית מבחינה נפשית ובריאותית. לאחרונה, קיבל בית הדין לעררים את עמדתו של עו"ד פרנק וקבע כי החוסה לא תגורש, מפני שמדובר במקרה הומניטרי.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
כב' הדיין מרט דורפמן, אשר דן בערעור, קבע עם זאת כי אין מקום לממן הוצאות טיפול בזרים בזמן שהם יכולים לקבל טיפול דומה במדינת מוצאם, ועל כן החוסה תוכל להמשיך ולשהות בישראל כל עוד אחותה מטפלת בה על חשבונה, ואין היא נשלחת למוסד טיפולי הממומן ע"י כספי משלם המסים.
כב' הדיין דורפמן קבע עוד, כי לק' יינתן רישיון שהייה זמני בישראל, שלאחריו תהפוך לתושבת ארעית. הדיין גם חייב את משרד הפנים לשלם למ', אחותה של החוסה – הוצאות משפט בסך 3,000 שקלים.
"התובעת אינה מבקשת מעמד של קבע בישראל עבור אחותה, וגם לא קצבאות או תגמולים, אלא רק שיותר לה להישאר בישראל – שימנעו סבל וסכנת חיים הנשקפים לה אם תוחזר לרוסיה – שם היא צפויה להיכלא בבית חולים לחולי נפש, שהתנאים בו מזכירים את התנאים של בתי חולים במאה ה-19", טען עו"ד פרנק בערר.
לדברי עו"ד פרנק, לאחר מות הוריה, ביקרה התובעת ברוסיה והבינה שאם לא תביא את אחותה הנכה ארצה, הרי שימי האחות ספורים – שכן ללא השגחה ועזרה מסביב לשעון היא עלולה למצוא במהרה את מותה. וכך, באוקטובר 2013 מונתה מ' לאפוטרופוסית זמנית על גופה ועל רכושה של אחותה החוסה.
במאי 2013 חזרה מ' ארצה יחד עם אחותה באמצעות אשרת ביקור, ומאז האחות מתגוררת בביתה, תוך קבלת עזרה ותמיכה מסביב לשעון.
בפסיקתו קיבל ביהמ"ש את טענת עו"ד פרנק כי ברוסיה ק' "לא שהתה במוסד סגור ואף לא טופלה במסגרת חוץ ביתית", וכי "הקשר בין העוררת לבין אחותה נשמר במשך כל התקופה מאז עלייתה של האחות לישראל".
ביהמ"ש דחה את טענת משרד הפנים כי זיקת האחות הנכה למדינת מוצאה חזקה וממשית יותר מזיקתה לישראל, וקיבל את טענת עו"ד פרנק כי הסכום שאותו מקבלת האחות הנכה כקצבת נכות ברוסיה, בסך 200 דולר, ובית הוריהן המוזנח של האחיות – לא מאפשרים לאחות הנכה לממן לעצמה מוסד טיפולי סגור בעל סטנדרטים מערביים.
עוד קבע ביה"ד לעררים כי לעוררת אין קרובי משפחה ברוסיה אשר מסוגלים לדאוג לה במסגרת ביתית. "נראה כי אכן מדובר במקרה הומניטרי המצדיק מתן אפשרות לאחות לטפל בעוררת בביתה בארץ" נקבע בפסיקה.
חוות דעת של ד"ר איליה רזניק, רופא מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר בדק את האחות הנכה מטעם התביעה, וקבע באופן חד משמעי כי לאור הנסיבות המיוחדות שלה והמחלה ממנה היא סובלת, קיימת סכנה להחמרה קשה במצבה – במידה ותגורש מהארץ ותופרד מאחותה, שבשנים האחרונות מספקת לה את כל צרכיה ודואגת להעניק לה בית חם ואוהב.
עוד ציין ד"ר רזניק, כי כמי שמכיר היטב את מערכת בריאות הנפש ברוסיה, העברתה של העוררת למוסד לחולי נפש יעמיד את חייה בסכנה. זאת, משום שלדבריו מערכת בריאות הנפש הציבורית ברוסיה היא ברמה ירודה מאד, ואינה תואמת את הסטנדרטים של מערכות בריאות מערביות.
בחוות דעתו הוסיף ד"ר רזניק, כי ניתוקה של החוסה מאחותה יזיק לה לא רק בפן הבריאותי, אלא גם בפן הנפשי. לדבריו, החוסה תתקשה להתמודד עם אנשים שאינה מכירה, והיא אף עלולה להתנגד באופן אקטיבי לכל עזרה מאנשים שאינם מוכרים לה. "הדבר עלול לגרום להזנחה, להתדרדרות מיידית ולהחמרה קשה במצבה הפיזי, הנפשי והשכלי של האחות הנכה, עד לאובדן מוחלט של היכולת לתפקד ולחוסר רצון לחיות", דברי ד"ר רזניק.
ביה"ד לעררים קבע כי יש לאפשר לעוררת להמשיך לשהות מטעמים הומניטריים בישראל, אך החלטה זו מותנית בכך שאחותה תמשיך לטפל בה בביתה ולא תשלח אותה למוסד טיפולי. "החלטה זו מאזנת בצורה אופטימלית בין האינטרס הציבורי שמתבטא במניעת עול כלכלי נוסף על משלם המיסים, לבין האינטרס הפרטי של העוררות לאפשר לאחות ולמשפחתה לטפל בעוררת, הסובלת מנכות קשה, במסגרת ביתית בארץ".
כב' הדיין דורפמן קבע עוד כי לאחות החוסה יינתן רשיון שהייה ארעי שהארכתו תבחן מעת לעת ע"י משרד הפנים, ופסק כי משרד הפנים ישלם לעוררות הוצאות משפט בסך 3,000 שקלים.
