עימות בין רביבי לסתיו שפיר בועידת AJC – "אתה לא חושב קדימה"
עודד רביבי, ראש המועצה המקומית אפרת, וח"כ סתיו שפיר (המחנה הציוני), יושבת ראש הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור, התעמתו הערב (שלישי) במסגרת יומה השלישי של וועידת AJC (הוועד היהודי-האמריקאי) בבנייני האומה בירושלים.
סתיו: זה נפלא לראות את הוועידה מתרחשת כאן בירושלים. אנחנו חיים במזרח תיכון, ב"שכונה קשה". יש בה הרבה אתגרים קשים, אנחנו מתכננים להישאר כאן ולכן אנחנו צריכים אסטרטגיה ראויה. עוד נעמוד בפני אתגרים קשים וחשובים ואנחנו צריכים להיות מוכנים אליהם. אבל – לפתור את הסכסוך הישראלי הפלסטיני הוא תנאי הכרחי להתמודדות עם אתגרים אלו. אנחנו צריכים כלכלה ובטחון חזקים ואנחנו צריכים את בני הברית שלנו. יש לנו את השותפות המלאה לפעול כשצריך לפעול. במציאות המשוואה הנצחית – מדינה אחת או שתיים, לא שמעתי על כך שישנה תכנית בטחון עבור מדינה אחת, משולבת וגדולה.
עודד: יצאנו מעזה, וכעת אנחנו עדים למנהרות ועפיפונים. ישנם 140 אלף טילים קבורים מתחת לבתים, בתי מלון ורחובות – מוכנים לצאת אל עבר ישראל. צריך לבנות אמון וגבולות. אני נגד הגדר, אני רוצה לבנות גשר עם שכני. בניית גשרים קשה יותר מבניית גדרות. ישנו מיעוט אלים וחזק שרוצה להנהיג טרור לציבור הרחב השותק. התפקיד שלנו הוא לחבור לציבור השקט, על מנת להבטיח עתיד טוב יותר. אם נשקיע, אנחנו נראה עתיד פורח גם בנושא המים, החינוך ובכל אספקט בחיים. זה בטוח יותר.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
סתיו: זה תמיד נשמע טוב לדבר על התיאוריות ההיפיות האלו. אני יודעת כמה פוטנציאל יש לנו לעשות את זה אבל במציאות, בל אין לסמוך על ניסים. אולי אני צעירה, אך איני זוכרת שניסינו את פתרון שתי המדינות באמת. אחרי שמיעת סלוגנים רבים כנגד הפתרון לשני המדינות – יש כרגע רוב בפרלמנט על מנת לבצע פתרון אחר. הדבר לא נעשה, מפני שהממשלה יודעת שהמהלך הזה ישמיד את הביטחון שלנו. מה עם עזה? לממשלה הזאת הייתה את ההזדמנות לחזור לעזה, והיא לא עשתה זאת מפני שהיא ידעה שזו טעות גדולה. אנחנו לא צריכים להיות בעזה. זה יותר טוב בשבילנו לתקוף מתי שאנחנו צריכים, ולהיות בחוץ ולא בפנים.
עודד: אני מודע לכך שבשתי ההצעות ישנן סוגיות ובעיות שלא נענות. אך ברגע שנבנה גשרים עם שכנינו, ונשתיק את המיעוט האלים, רק אז נוכל לראות את העתיד. אני מבין שאני חיי בעולם שחייב סיפוק מידי, בגלל זה המצאנו את המיקרוגל ואת "שלום עכשיו", אנחנו מרגישים כי אין לנו זמן להמתין, אבל פתרון שתי המדינות, שהיה בעבר, לפני הקמת המדינה, לא פעל. לכן, אנחנו צריכים משהו חדש.
סתיו: אין לנו באמת דיון על מדינה אחת או שתים, מפני שאין תכנית בטחון בשביל מדינה אחת. יש לנו תחושה שאם נתן לסטטוס קוו להמשיך, "יהיה בסדר". יש הבדל בין התפיסה הפסיבית, כמו שעודד מציע לגישה האקטיבית שאני תומכת בה. אנו צריכים לנצל את הכלכלה החזקה שלנו, את הכוח שלנו ולפעול לשלום ולשינוי. זה הזמן לקדם את תכנית שתי המדינות שתאפשר שלום.
שאלה: האם יש שותף בצד השני בשביל התכנית לשתי מדינות?
סתיו: זה לא משנה איזה שותף נמצא בצד השני, אין שותף מושלם. הרי לא חותמים על הסכמים עם חברים, אין צורך בכך. אנחנו לא צריכים לחכות שהצד השני ילבש דגל ישראל וירצה שינוי, צריך לפעול. הממשלה דבקה בסטטוס קוו, אבל לא נוקטת בצעדים להגשמת פנטזיית המדינה האחת, והסיבה לכך שהיא יודעת שהאופציה היחידה לשמור על ישראל היא פתרון שתי המדינות.
עודד: את מדברת לעצמך. את לא יכולה ליצור שלום שאין תקשורת. שאני בא בבקשה לשכני הערבים למצוא יחדיו פתרון לבעיית המים בין אפרת ליישובים מסביבה, הם אומרים לי שהם לא יכולים, מפני שהם נשלטים על ידי המיעוט האלים.
סתיו: אתה מתחמק מהשאלה. מה אתה מציע? אתה לא רוצה גדר, לא מחסום, אתה מציע שנשב על אותה אדמה עם שנינו כמלחמה וטרור בין הצדדים. עד עכשיו לא הצגת את התכנית הביטחונית שלך לזמן בו ששני העמים יתערבבו ביחד באותה טרטוריה.
עודד: היום יש לנו מדינה יהודית, ואנחנו רואים מה קורה בסוגית ההסברה הבינלאומית, הממשלה לא פועלת על מנת שנות את זה. פתרון שתי המדינות הוא מיתוס. הוא לא אמיתי, הציבור עדיין חושב שזה יפתור את הבעיה – זה לא. הפתרון יבוא רק שתוצר הבנה. הפתרון יגיע כאשר שני הצדדים ישכילו להבין שיש לדבר ולפעול יחדיו.
סתיו: במדינה אחת, האם תתן אזרחות לשלושה מיליון הערבים שחיים כאן?
עודד: אני לא יודע איך לצפות את המציאות
סתיו: זה אומר שאתה לא חושב קדימה
סתיו: כל המערך הביטחוני של ישראל תומך בפתרון שתי המדינות. לך אין פתרון לשאלה האמתית הקיימת במציאות. האם אתה תתן אזרחות לערבים במקרה של מדינה אחת או לא?
עודד: אני מודע שאין לי תשובות לכל השאלות, אני אקטיבי כל יום למען בניית הגשים עם שכנינו. ואנחנו מאמינים בפעולה – אבל אני מבין שאני גם צריך סבלנות.
סתיו: אתה צודק, אין לי סבלנות, אין לי סבלנות שאני רואה אנשים נפגעים מהמצב הזה. אין לי סבלנות לחכות חמישה דורות ולראות את העם שלי נעלם. אין לי סבלנות לראות שהמצב הזה לא עובד.
זה נבלה וזה טרפה. זאת רוצה למסור חלקים מארץ ישראל, ועוד ליישות טרור, וזה חי באשליות שהמחבלים הן מיעוט בעמם. כימני, ודאי שלא אתן אזרחות לשלושה מיליון ערבים. מצד שני, ודאי שלא אמסור לאוייב את המקומות עם הכי הרבה מורשת וזיקה לעם שלי. מה הפתרון? עידוד הגירה שבסופו יהיה טרנספר בכח. כן. רק שחשוב להתכונן מראש, לחזק את עצמאות המדינה ולמלא מאגרים לעשרים שנה קדימה. גם אם יהיה בלאגן – בסוף זה יירגע. הצדק איתנו – הארץ שייכת לנו ולכן יהיה בסדר.