המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה היום (שלישי) לבית המשפט העליון את נימוקי הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בו זיכה בית המשפט את אלון חסן, יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד ובן דודו, דוד חסן, מכל העבירות אשר יוחסו להם בכתב האישום.
כזכור, ביום 29.3.18 ניתנה הכרעת הדין, בה זיכה בית המשפט המחוזי את אלון חסן ודוד חסן וכן את מנכ"ל נמל אשדוד, יהושוע (שוקי) סגיס, מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
ביום 13.5.18 הגישה המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, על דעת פרקליט המדינה, הודעת ערעור לביהמ"ש העליון כנגד זיכויים של אלון חסן ודוד חסן מחלק מהעבירות ובמסגרת הודעה זו ביקשה המדינה ארכה להגשת נימוקי הערעור.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
במסגרת נימוקי הערעור שהוגשו היום לביהמ"ש העליון באמצעות מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד יוסף (ג'ואי) אש, טוענת המדינה כי להותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו השלכות משפטיות וחברתיות קשות. ככל שפסק דינו של בית המשפט המחוזי יוותר בעינו, המסר הנורמטיבי ששני הנאשמים, אלון ודוד חסן, וכלל הציבור נותרים עמו הוא שמותר – ואף ראוי – לעובד ציבור לפעול ולהימצא במצב של ניגוד עניינים בין טובת תפקידו הציבורי לבין טובתו האישית או טובתם של מקורביו. וזאת, אף אם עובד הציבור הוא בעל מעמד וכוח השפעה עצומים – כמו אלון חסן – ואף אם כתוצאה מפעולותיו בפועל צומח לו ולמקורביו רווח כלכלי רב, כפי שהיה בנסיבות מקרה זה. על כן, מבהירה המדינה, עיקרו של ערעור זה מתמקד בהשגה על קביעות נורמטיביות של בית המשפט המחוזי.
יצוין כי המדינה ערערה רק על חלק מהאישומים ובתוך אישומים אלה – מתמקד הערעור רק בחלק מן העובדות שיוחסו מלכתחילה לאלון ודוד חסן ורק בזיכויים מהעבירות של מרמה והפרת אמונים. המדינה מדגישה כי הסיבה שבגינה נמנעה לערער על כל האישומים וכל העובדות בהן, נובעת מכך שהזיכוי בגינם התבסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שקבע בית המשפט המחוזי. על אף שהמדינה סבורה כי בקביעות עובדה אלה של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות, הרי שלאור הכלל בדבר אי התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות, החליטה המדינה שלא לערער על כך.
המדינה מבקשת בשלב זה להרשיע את אלון ודוד חסן אך בעבירות של מרמה והפרת אמונים של עובד הציבור ובתאגיד, ואך בחלק מהאישומים.
בהקשר זה, מציינת המדינה במסגרת נימוקי הערעור, כי שלושה נאשמים אחרים – יניב בלטר, אורי בלטר, וחברת "דנה לוגיסטיקה", אשר הואשמו יחד עם אלון ודוד חסן בכתב האישום המקורי על בסיס אותה מסכת עובדתית ואותן עבירות – הגיעו להסדר טיעון עם המדינה כבר עם הגשת כתב האישום, במסגרתו הודו השלושה ברוב העובדות והאישומים שיוחסו להם, שהיו זהים לאישומים שיוחסו לאלון ודוד חסן ושמהם זוכו. כזכור הסדר הטיעון אף כלל עונש מוסכם אשר במסגרתו נגזרו על יניב בלטר 18 חודשי מאסר בפועל ועל אורי בלטר 6 חודשי מאסר בעבודות שירות. כן הושתו על השניים ועל חברת דנה עונשים כספיים משמעותיים.
המדינה מבקשת מבית המשפט לקבל את הערעור ולקבוע, כי התנהלותו של אלון חסן – שכאמור בחלקה הגדול אינה במחלוקת ומבוססת על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי – מקימה עבירות של מרמה והפרת אמונים, שכן הפגיעה באמון הציבור ובטוהר המידות של עובדי הציבור כתוצאה מהתנהלותו היא פגיעה מהותית וקשה. עוד טוענת המדינה, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה מעשיו של אלון חסן אינם עולים כדי עבירה ואינם חוצים את הרף הנדרש לצורך הרשעה בפלילים היא קביעה שאין להשלים עמה במישור המשפטי ובמישור הציבורי, והיא אינה עולה בקנה אחד עם אמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית משפט העליון לעבירה של מרמה והפרת אמונים.
בשולי הדברים התייחסה המדינה לביקורת בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו על התנהלות המדינה, ואף על עצם הגשת כתב האישום. המדינה דוחה טענות אלה וטוענת מנגד, כי כתב האישום התבסס על הודעותיהם של עדים רבים שמסרו את גרסתם בחקירה, וכי גרסתם של חלק מהעדים גם נתמכה במסמכים שנכתבו בזמן אמת. בית המשפט זיכה את המערערים לאחר שלא קיבל – בין מטעמי קבילות ובין מטעמי משקל, חלק מהחומר עליו התבסס כתב האישום. מדובר בהודעות של עדים אשר עמדו בפני המאשימה עת הגישה את כתב האישום ואשר עליהן הסתמכה. העובדה שבית המשפט בחר שלא להאמין לחלק מהעדים, או ביכר להעדיף את גרסתם בעדות על פני הודעתם במשטרה, אין משמעה שכתב האישום התבסס על "שמועות" או על "ריח לא טוב", כדברי בית המשפט המחוזי.
בנימוקי ערעור המדינה בעניין חברת דנה, אלון חסן שימש כיו"ר ועד עובדי ציוד מכני בנמל אשדוד. המדינה טוענת כי תפקיד זה הקנה לו מעמד מיוחד וחריג וכוח והשפעה עצומים בנמל ובקרב עובדי הנמל. דוד חסן הנו בן דודו הקרוב של אלון חסן, יחסי קרבה כשל אחים, והוא שימש במועד ביצוע העבירות כמנהל בכיר בחברת דנה, חברה שפעלה בתחומי הנמל. יניב בלטר, בעליה של החברה, הוא חבר קרוב של אלון חסן ובשלב מסוים גם היה לשותפו העסקי. על אף הזיקות ההדוקות בין אלון חסן לחברת דנה, העמיד עצמו אלון חסן, פעם אחר פעם, במצב של ניגוד עניינים בין חובותיו כלפי הנמל ועובדיו לבין האינטרס האישי שהיה לו בשגשוגה של חברת דנה בנמל, וזאת בשלוש פרשות:
1. התקשרות חברת דנה עם יצואני הגרוטאות – אלון חסן הורה על השבתת עבודות העמסת גרוטאות מתכת על אניות שעגנו בנמל ומשכך נוצר משבר עבור יצואני הגרוטאות. חברת דנה הציעה ליצואני הגרוטאות להתקשר עמה על מנת שזו תספק להם פתרון שיאפשר את החזרה לעבודה. על אף הזיקות בינו לבין חברת דנה, השתתף אלון חסן בישיבה שבה סוכם על הפתרון שיאפשר את חזרת העובדים לעבודה – אותו פתרון שהציעה חברת דנה – אישר את הסיכום ובהמשך אף השתתף בפגישה שבה נבחנה יעילותו של הפתרון. הפתרון שאושר הניב לחברת דנה הכנסות משמעותיות.
2. ניסיון חברת דנה להתקשר עם חברת כי"ל – אלון חסן נכנס לישיבה במשרדי חברת דנה במהלכה ניסו מנהלי חברת דנה – דוד חסן ויניב בלטר – לשכנע את נציגי חברת כי"ל להתקשר עמם. אלון חסן השתתף באופן פעיל בישיבה ואמר דברים שיש בהם כדי לעודד את נציגי חברת כי"ל להתקשר עם חברת דנה. לו היתה חברת כי"ל מתקשרת עם חברת דנה, היה הדבר מניב לחברת דנה הכנסות משמעותיות.
3. התקשרות חברת דנה עם חברת שמן – אלון חסן נכנס לישיבה במשרדי חברת דנה שמטרתה היתה להתחיל ולבחון אפשרות התקשרות בין חברת דנה לחברת שמן. בישיבה נכחו יניב בלטר ונציגי חברת שמן. במעמד זה הבטיח אלון חסן לחברת שמן, שחששה מאוד משביתות ועיצומים, כי יסייע להם ככל יכולתו בפעילותם. בחוזה שחתמה מול שמן, הבטיחה חברת דנה כי עבודת חברת שמן לא תופרע כתוצאה משביתות ועיצומים בנמל. ההתקשרות בין חברת שמן לחברת דנה הניבה לחברת דנה הכנסות גדולות ביותר.
המדינה טוענת, כי פעולותיו של אלון חסן סייעו לחברת דנה בהשגת התקשרויות רווחיות ביותר אל מול לקוחות הנמל, באופן שאפשר לה לצבור הון רב בתוך פרק זמן קצר יחסית. בפרשת יצואני הגרוטאות היה זה באמצעות קבלת החלטה שהשפיעה במישרין על חברת דנה, ובפרשות כי"ל ושמן היה זה באמצעות הפגנת קרבה לחברת דנה בפני הלקוחות הפוטנציאלים, ועידודן להתקשר עמה. בהמשך, לטענת המדינה, אף הפיק אלון חסן רווחים כתוצאה מההתקשרויות של חברת דנה: חלק מהכספים של חברת דנה, ש"משך" דוד חסן, הועברו בשלב מאוחר יותר לרשותו של אלון חסן במסגרת השקעה כספית של דוד חסן בעסקיו של אלון חסן.
המדינה טוענת, כי פעולותיו של אלון חסן מקימות עבירה של מרמה והפרת אמונים, שכן הוא פעל מתוך ניגוד עניינים חריף בין תפקידו הציבורי לבין האינטרסים של חברת דנה. זאת, גם אם תתקבל קביעת בית המשפט המחוזי לפיה בישיבות שבהן השתתף אלון חסן הוא לא נקט בפעולות אקטיביות מפורשות כדי לקדם את חברת דנה.
עוד נטען כי הפן המחמיר הנוסף, בגינו עולים מעשיו של אלון חסן כדי עבירה של מרמה והפרת אמונים, טמון בשילוב עוצמת ניגוד העניינים וקרבתו הרבה של אלון חסן לחברת דנה, יחד עם מעמדו של אלון חסן בנמל וכוח השפעתו העצום. לכך ניתן להוסיף את הרווחים הגדולים שהפיקה חברת דנה בתוך פרק זמן קצר.
בעניין הוצאות דו"ח ביקורת ופרוטוקולים: בשלב שבו הורה מנכ"ל הנמל על סיום פעילותה של חברת דנה בנמל, קיבל אלון חסן באמצעות אחרים, פרוטוקולים ודו"ח ביקורת פנימיים, השייכים לנמל, ובהיותו עובד הנמל, העביר את המסמכים האמורים לחברת דנה כדי שזו תעשה בהם שימוש במאבקה נגד הוצאתה מהנמל. כמו כן פעל אלון חסן לסייע לחברת דנה בהליך המשפטי שניהלה נגד חברת הנמל.
המדינה טוענת כי במהלכים אלה, עליהם אין מחלוקת עובדתית – הוצאת הדו"ח והפרוטוקולים ללא רשות מידי מי שהחזיק בהם מטעם חברת הנמל, העברתם ללא רשות לחברת דנה ושיתוף הפעולה עם חברת דנה – מעל אלון חסן באמון חברת הנמל, חברה ממשלתית, שבה הוא עבד כעובד ציבור. נוסף לכך, במהלכיו אלה פעל אלון חסן בניגוד עניינים בוטה על רקע עקב קרבתו המשפחתית והחברית לדוד חסן וליניב בלטר וקשריו העסקיים עמהם. בהקשר זה נטען כי אלון חסן– עובד ציבור ועובד חברת הנמל, לא יכול לנצל את תפקידו הרם בנמל ואת כוח השפעתו על עובדים אחרים כדי לספק לחברה זו מסמכים פנימיים במאבקה נגד חברת הנמל.
בעניין חברות "הופס-קליר": עניינו של אישום זה במערכת היחסים העסקית שבין חברת הופס שבבעלות אלון חסן, לחברת קליר וחברת הנמל. חברת הופס מכרה לחברת קליר מוצרי ניקיון, וחברת קליר מכרה מוצרים אלה לחברת הנמל. אלה עובדות מוסכמות.
המדינה טוענת כי אלון חסן פעל, באמצעות שליחה, כדי לברר מדוע יש עיכוב ברכישת המוצרים מחברת קליר על ידי הנמל, וכן כדי לברר מחירים של מוצר ניקיון דומה אחר שרכש הנמל. המדינה טוענת כי אלון חסן ביצע פעולה זו תוך ניצול מעמדו הרם ובניגוד עניינים מובהק בין האינטרס הכלכלי שלו ברכישת המוצרים ע"י הנמל ובין האינטרס של חברת הנמל, באופן שיש בו כדי לפגוע מהותית באמון הציבור בעובדי הנמל, בטוהר המידות של העובדים, ובתקינות פעולת מינהל הנמל. המדינה טוענת כי פעולה זו מקימה עבירה של מרמה והפרת אמונים, וזאת גם אם לא נפל פסול פלילי בעצם מכירת מוצרים שמקורם בחברה בבעלותו של אלון חסן לנמל, על ידי חברה אחרת.
