עו"ד אילון אורון: "מחדל וטיוח בפרשת מצלמות המהירות א – 3"

יו"ר ועדת התעבורה של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב, עו"ד אילון אורון מאשים את המשטרה במחדל ובטיוח בפרשת מצלמות המהירות א – 3

בימים הקרובים תמסור המשטרה את החלטתה בנושא אמינות המצלמות א – 3. על פי הערכה, ההחלטה שתתקבל היא שהמצלמות הן אמינות, ולכן נהגים שתועדו כשהם נוהגים במהירות מופרזת יקבלו את דו"חות המהירות למענם, בהם גם נהגים שתועדו בחודשים האחרונים.

אין זאת הפעם הראשונה שהמשטרה מבצעת בדיקות ויוצאת בהכרזה שהכול נבדק ומהימן. יש לתמוה כיצד רק לפני חודש מכון התקנים פרסם בקשה לפטור ממכרז את בדיקת אמינות המצלמות המיוצרות בהולנד, בטענה שאין מכון בארץ שמסוגל לבצע את הבדיקות הללו. הגם שבשלושת החודשים האחרונים הוכח כי דווקא כשהמצלמות הושבתו, הייתה הירידה הגדולה ביותר בהרוגים בתאונות דרכים, מה שמעלה את השאלה בדבר נחיצותן.

יו"ר ועדת התעבורה של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב, עו"ד אילון אורון פנה היום (שלישי) לשר לביטחון פנים גלעד ארדן והפנה אצבע מאשימה כלפי פרקליט המדינה ומשטרת ישראל החשודה בטיוח וכמי שמנסה לחמוק מאחריות ולכסות על מחדליה בפרשת מצלמות המהירות א – 3 ומעלה את הטענות הבאות:

1. לפני כמה שנים, התאגדו 20 נהגים שקיבלו דוחות מהירות לאחר שתועדו במצלמות ופנו לבית המשפט בטענה שהמצלמות אינן מהימנות. במשטרה טענו שנסמכו בנושא על מכון התקנים ונציג של המכון אף העיד בדיון בבית המשפט. אלא שבדיקה מעמיקה העלתה שהבדיקות שהמכון הצהיר עליהן לא תואמות את הבדיקות שאכן בוצעו ובכיר במכון התקנים נחקר במשטרה בחשד לעדות שקר. בשל כך, החליטו במשטרה לבצע בדיקה עצמאית בנושא, וכעת מסתמן כי אמינות המצלמות תקינה. עדות השקר הפכה בן לילה לעדות מהימנה? הבדיקות של מכון התקנים שהתבררו כלא תואמות את המציאות לפתע מקבלים הכשר?

2. תחילת הקמת מערך מצלמות מהירות בשנת 2010 נולדה בחטא, בין השאר בגלל הבחירה במיקום המצלמות. כבישים מהירים בהם כמות התאונות הייתה נמוכה, אך התפוקה היתה רבה. קופת המשטרה התעשרה אבל מה היה הטעם בהצבת מצלמות מהירות בקטעים לא מסוכנים ולא נחוצים באמת?

3. לפני דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סיכום תאונות דרכים של שנת 2016, נרשמו 21,795 תאונות (קטלניות, קשות וקלות) באותה השנה בדרכים עירוניות ובין עירוניות. מתוך כל אותן תאונות, 25 מהן בשל מהירות מעל המותר בחוק – 0.11 אחוזים! מה שמעלה את השאלה: האם המשטרה מרכזת משאבים אדירים ומקדישה מאמץ עליון עבור מטרה לא נחוצה ובמקום היכן שבאמת צריך. חשוב לציין כי מתוך תאונות אלו, 5 קטלניות, 3 קשות ו-17 קלות. גם אם מכניסים לחישוב הזה את התאונות המוגדרות "מהירות מופרזת בנסיבות המקרה" ו"מהירות מופרזת שגרמה לסטייה מנתיב" אנחנו מגיעים ל-795 תאונות שהן 3.5 אחוזים לבד.

4. אם ננסה להשוות בין המשאבים המושקעים באכיפת מהירות ביחס לסיכון לעומת היעדר כמעט מוחלט של אכיפת עבירת "אי שמירה על הימין" האחראית על 360 תאונות (מתוכן 13 קטלניות), או "אי שמירה על מרחק" שמביאה ל-1000 תאונות (מתוכן 26 קטלניות) נקבל תשובה לא מפתיעה: בתחילת שנת 2016 פרסם מבקר המדינה דו"ח חמור בו הוא למעשה מעניק ציון "נכשל" לפרויקט המצלמות. הסיבה: 70 המצלמות שהותקנו עד אז (מתוך תכנון של 300) ניפקו כמות דו"חות שגרמה לקריסה כמעט טוטאלית של מערכת בתי המשפט לתעבורה. מלבד הקריסה, נמחקו לדברי הדו"ח גם כ-50 אלף (!) כתבי אישום של עבירות תנועה חמורות. אליהן לא הצליחו בתי המשפט להגיע לאור העומס עליהם.

5. נדמה שהמשטרה מתייחסת באובססיביות ובצורה עיוורת לסוגיית המצלמות. האם זה הפתרון של המשטרה לעומס בכבישים במקום חשיבה מחודשת על יעילות המצלמות? האם הצבה שלהן במיקומים בהם נגרמות תאונות כמו צמתים או באזורים עירוניים בהם למהירות משקל לא מידתי ברמת הסיכון? במקום לעצור לרגע ולחשוב מחדש המשטרה העלתה את רף האכיפה של המצלמות כאילו היא הגורם המרכזי לקטל בכבישים וכל יתר הנסיבות הרבה פחות. בחלק מהמקרים העלתה המשטרה את הרף עד כדי כפליים מהמהירות המרבית החוקית. 185 קמ"ש בכביש של 90 ו-165 קמ"ש בכביש של 80. עד כדי כך.

6. "הצבת מצלמות א-3 שמטרתן להציל חיים היא פרויקט משותף של המשרד לביטחון הפנים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואגף התנועה במשטרת ישראל. חזון אגף התנועה הוא אפס הרוגים בדרכים וחזון מדור א-3 הוא אפס דוחות ממערכת א-3." מתוך עמוד א-3 באתר אגף התנועה של המשטרה. אלא שמיותר אפילו לטרוח כדי להפריך את ההצהרה הזו. להווי ידוע כי מיקום המצלמות הגלוי, הידוע והמיודע על ידי תוכנות הניווט השיג תופעה אחת: נהגים המאטים בחדות לפני המצלמה ושבים להאיץ מיד אחריה. אחת התוצאות של אופן הנהיגה הזה הוא: "בלוקים" של האטות פתאומיות של התנועה, שבצירוף אי שמירת מרחק הן מתכון בטוח לתאונות.

7. המצלמות מוצבות ברובן המוחלט בצד כבישים מהירים, רחבים, מרובי נתיבים וישרים. בדיוק המקום בו מוטלת בספק רב תכלית הגברת הבטיחות שלהן, אבל מידת היעילות שלהן באספקת דו"חות מהירות סיטונאיים בהחלט מוכחת. מה שמעלה שוב את השאלה מה מטרת המצלמות? להעשיר את קופת המשטרה או להיאבק באפקטיביות בתאונות הדרכים?

8. חברת מלם תים, קבלנית הצבת המצלמות קיבלה 335 מיליון שקלים עבור הצבת המצלמות. תקציב ההפעלה של מצלמות אלו על פי הפרסומים הוא 22 מיליון שקלים בשנה. השאלה מי הייתה אמורה להציג את אותו אישור של מכון התקנים (שתוקפו מוטל כעת בספק) למצלמות המהירות, החברה המתפעלת או המשטרה? – נושא שיצטרך להתברר בבית המשפט.

9. האם מאות מיליונים מכספי הציבור הוצאו ללא כל הוכחה על יעילות, ללא שקיפות מספקת וללא עמידה בתכלית שקבעו הגופים הללו בעצמם?

המסקנה היא ברורה וחד משמעית: צריך לקחת את הפרויקט הבעייתי הזה ולבחון את שאלת נחיצותו. לקחת את הטכנולוגיה והפתרונות המתקדמים ולהשתמש בהם במקומות בהם נהיגה לא אחראית ומסכנת באמת – היא הגורם לתאונות ולא חריגה ממהירות שרירותית שבינה לבין בטיחות אין דבר וחצי דבר. הגיע הזמן למיקוד האכיפה בערים, במפגשי כביש והולכי רגל, תיעוד אי מתן זכות קדימה, אי שמירת מרחק, אי שמירה על הימין – כל התאונות שהאחוז שלהן מכלל התאונות, והתאונות הקטלניות בפרט הוא המשמעותי יותר.