פרקליט המדינה, שי ניצן, מפרסם הנחיה חדשה בעניין מדיניות התביעה בהעמדה לדין, בניהול תיקים ובטיעון לעונש בעבירה של חדירה לחומר מחשב.
הנחיה 2.38 "מדיניות העמדה לדין וענישה בעבירה של חדירה לחומר מחשב" מייצרת מדרג בחומרת המעשים לצורך שקילת הענישה, וקובעת, בין היתר, כי קיים צורך בתגובה עונשית מחמירה שתהלום את הנזק, וזאת בהתחשב בפוטנציאל הפגיעה כתוצאה מעבירות מחשב, בשים לב לתלות של הציבור בשימוש במחשבים, לרבות טלפונים חכמים, ובמידע.
עבירת החדירה לחומר מחשב היא עבירת הליבה של חוק המחשבים, והפכה עם השימוש הגובר במחשבים בעידן הסייבר לשגורה יותר ויותר בשנים האחרונות. על פי חוק המחשבים, העונש הקבוע בצד עבירת החדירה עומד על 3 שנות מאסר, ובנסיבת המחמירות שלה – חדירה למחשבי לשם ביצוע עבירה אחרת – על 5 שנות מאסר.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
ההנחיה גובשה כחלק מהיערכותה של פרקליטות המדינה וכלל רשויות האכיפה לעידן הסייבר, והיא מפרטת את האופן שבו על הפרקליט להעריך את הראיות לביצועה של העבירה, את השיקולים להעמדה לדין, את היחס בין עבירה זו לבין עבירות אחרות, וכן את שיקולי הענישה בגין הרשעה בעבירה זו.
ההנחיה מאמצת במלואה את הקביעה של בית-המשפט העליון בפרשת ניר עזרא (משנת 2015), ולפיה העבירה של חדירה לחומר מחשב יכולה להתקיים גם כאשר אין התגברות על מנעול טכנולוגי (כגון סיסמה מתוחכמת או אמצעים אחרים לאבטחת מידע). עם זאת, ההתגברות על מערכת אבטחת מידע בהחלט משמשת נסיבה מחמירה שמגבירה – כך על פי ההנחיה – את האינטרס להעמדה לדין של מבצע העבירה. ההנחיה קובעת כי חדירה לתכלית לגיטימית (למשל לצרכי אבטחת מידע בידי גורם מורשה), או חדירה בתום-לב או בהיעדר הגדרה ברורה לגבולות ההרשאה לשימוש במחשב – עשויה, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות, להוביל למסקנה כי יש להימנע מהעמדה לדין.
לצורך שיקולי מדיניות הענישה, מבחינה ההנחיה בין שלוש קטגוריות של מתחמי ענישה:
1. המקרים החמורים ביותר, שבהם חלקו העליון של המתחם יתקרב לעונש המקסימום בגין העבירה. מקרים אלה יכולים לכלול בין היתר חדירה למחשבים של תשתיות לאומיות קריטיות, בנקים וחברות אשראי, גופים ביטחוניים, מאגרי מידע הכוללים למעלה מיליון רשומות או חדירה במטרה לפגוע בביטחון המדינה או באמצעות גורם הפועל מטעם מדינה זרה.
2. מקרי הביניים, שיצדיקו ככלל הטלת מאסר בפועל, גם אם לא בקוטב העליון של העונש על פי החוק. בין מקרים אלה ניתן למנות חדירה למחשבים של גופים ציבוריים שאינם בבחינת "תשתית לאומית קריטית", ריגול עסקי, ביצוע העברות כספיות, פגיעה בפרטיות בהיקף ניכר, חדירה ממניעים אידיאולוגיים או בתמורה לתשלום כספי (האקינג), חדירה למאגרי מידע הכוללים מעל ל-10,000 רשומות של מידע אישי וחדירה לחומר מחשב הנגרמת בעקבות חבירה מאורגנת של שני חשודים או יותר.
3. המקרים הקלים, שבהם רף הענישה עשוי לכלול, בהתאם לנסיבות, רכיב של מאסר על תנאי בלבד. בקטגוריה זו נמנות כל יתר הסיטואציות שאינן נמנות בקטגוריות של המקרים החמורים או מקרי הביניים.
עוד קובעת ההנחיה יש להיוועץ במחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה בכל הנוגע לסוגיות המתעוררות במסגרת טיפול בתיקים בעבירה של חדירה לחומר מחשב.
מחלקה זו הוקמה לפני כשלוש שנים על-ידי פרקליט המדינה, שי ניצן, והיא אמונה על טיפול בתיקי הסייבר המורכבים הנחקרים בידי משטרת-ישראל ורשויות אכיפה נוספות.
