נחקר כחשוד ברצח חברו לאוהל, שמת מוות טבעי – ולקה בפוסט טראומה. בימים אלה הוכר כנכה צה"ל
חייל ששירת ביחידת הגששים בגולני הוכר בימים אלה כנכה צה"ל – לא בגלל פעילות מבצעית בה נטל חלק – אלא דווקא בשל הטלטלה הנפשית אותה עבר בעקבות מות חברו לאוהל – ובעקבות חקירת המוות על ידי מצ"ח, שבמהלכה קיבל את הרושם כי הוא חשוד ברצח.
על פי תביעה אותה הגיש עוה"ד גיא בית און לקצין התגמולים – ביום הראשון בו החלו התובע והמנוח לחלוק אוהל משותף, העיר התובע למנוח כי הוא נוחר נחירות רמות. לדברי התובע, המנוח לא האמין לדבריו, וביקש ממנו שיקליט את נחירותיו.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
כשנשמעה נחירה רמה נוספת, הפעיל התובע את ההקלטה במכשיר הסלולר שלו, אך כאשר הבין כי חברו הפסיק לנשום הוא מיהר למיטתו ומצא אותו לדבריו, עם בטן שקועה, שתן במכנסיו תוך שהוא מגלגל עיניים.
לדברי עוה"ד בית און, מרשו ניסה להחיות את חברו אך גילה כי פעולותיו לא עוזרות, ומיהר לקרוא לעזרה רפואית. לחדר הגיע חובש, ובהמשך רופא ופראמדיקים של מד"א, אך למרות ניסיונות ההחייאה, נקבע מותו של התובע.
לדברי עוה"ד בית-און, מכאן החל התובע לקבל את הרושם שהוא חשוד ברצח חברו. חוקרי מצ"ח חקרו אותו במשך שעות, לא אישרו לו לצאת מהבסיס במשך יומיים, ולא שיתפו אותו בסיבת המוות של חברו.
על פי עדותו של התובע, משפחתו של הנפטר יצרה עימו קשר וביקשה שיבוא לביתם מיד עם יציאתו מהבסיס, אך שם נתקל בנעיצת מבטים ובמטח שאלות לסיבת המוות, עליהן לא ידע להשיב כי לא נאמרה לו סיבת המוות. התובע גם נקרא לזהות את הגופה, מראה שלדבריו שחווה כטראומתי.
על פי תביעה להכרה בחייל כנכה צה"ל – אותה הגיש עוה"ד בית און לקצין התגמולים במשרד הביטחון – מאז האירוע חייו של התובע הפכו לבלתי נסבלים – הוא סובל מהתקפי חרדה רבים ומגיע חדשות לבקרים לחדרי מיון.
התובע סובל מחרדות שמא הוא ובני משפחתו ימותו בשנתם, חווה שוב ושוב את קורות אותו יום ששינה את חייו, וכל חרחור או נחירה מכניסים אותו ללחץ וחרדה בלתי נסבלים.
על פי עדות התובע, הוא ניסה טיפול תרופתי שגרם לו לתופעות לוואי קשות, הוא סובל ממחשבות טורדניות, מסוכרת, מקשיי שינה קיצוניים, ומעיר את בני ביתו שוב ושוב משנתם מחשש לחייהם. כמו כן הוא סובל מהתפרצויות ומחרדת מוות תמידית.
בעקבות הגשת התביעה להכרה בו כנכה צה"ל – בדקה אותו פסיכיאטרית מומחית מטעם משרד הבטחון, וקבעה כי הוא סובל מפוסט טראומה בעקבות האירוע. בשל קביעתה זו – אישר משרד הביטחון כי הוא זכאי למעמד של נכה צה"ל – ולקבלת תגמולים בהתאם.
התובע, כיום בן 33, נשוי ואב לארבעה. לצבא התגייס בשנת 2003 בפרופיל 97 ביחידת הגששים של גדוד גולני בחטיבת בנימין.
היום הגורלי בחייו החל כאשר הגיע אל אוהלו גשש חדש שהחליף את שותפו לאוהל שהשתחרר. לדברי התובע השניים שוחחו והתבדחו, והתובע העיד כי התחושה היתה שהם מכירים שנים, למרות שהכירו באותו היום.
בסביבות השעה 23:15 המנוח נרדם, בעוד התובע התעסק במכשיר הטלפון שלו. בשלב די מוקדם של השינה המנוח החל לנחור בעוצמה רבה. התובע אמר לו בצחוק "קום קום הרגת אותנו עם הנחירות שלך, את כל חלמיש הערת". המנוח התעורר ואמר שאין מצב שהוא נוחר, משום שלא אמרו לו זאת מעולם, וביקש מהתובע שאם ירדם ושוב ינחר – שיקליט אותו.
הם המשיכו לשוחח תוך כדי קרבה חברית, ומספר דקות אחרי שהמנוח נרדם שוב, התובע נשכב על המיטה ונערך לתנומה קצרה, כשלפתע שמע נחירה איומה מהמיטה של חברו. הוא היה בטוח שהוא מנסה למתוח אותו, אך בכל זאת תפס את הטלפון כדי להקליט את הנחירות וקרא לחבר. על פי התצהיר שהגיש התובע, הוא קם מהמיטה והרגיש שמשהו מוזר קורה, לכן הדליק את האור, הניח יד על הבטן של המנוח, ופתאום ראה אותו מגלגל עיניים ושם לב כי בטנו שקועה וכי הוא עם שתן במכנסיו.
התובע נבהל, ניסה לפתוח לחברו את הלסת אך מיד הבין שזה לא עוזר, לכן רץ לכיוון התאג"ד תוך כדי שבועט בנשק של חברו ומפיל אותו. השמיכה שכיסתה את חברו נזרקה לפינת החדר והממיר נפל החוצה תוך כדי הריצה של התובע.
לחדר הגיע חובש, והתובע אמר שחייבים רופא. לשאלת החובש מה קרה, ענה התובע כי נראה לו שחברו עבר התקף לב. החובש נכנס איתו לחדר וראה ממיר ושמיכה מוטלים על הרצפה, וזה היה נראה לו חשוד, לדברי התובע.
כשהרופא הגיע בוצעו פעולות החייאה במנוח יחד עם החובש, כשהתובע צופה מהצד. לאחר מספר ניסיונות עיסוי לב גם של פראמדיקים שהגיעו באמבולנס, נאמר לתובע כי לא ניתן יותר להחיות את המנוח, והניחו עליו שמיכה.
חוקרי מצ"ח החלו בחקירה שלתחושתו של התובע, הפכה אותו לחשוד ברצח חברו
התובע סייע להעלות את חברו המת לאלונקה, וישב לידו כשהוא מנסה להשיג את משפחתו של החבר טלפונית. כ-20 דקות לאחר מכן, לדברי התובע, הגיעו שוטרי מצ"ח, סגרו את כל הבניין, והחלו בחקירה שלתחושתו של התובע, הפכה אותו לחשוד ברצח חברו.
על פי התצהיר שהגיש התובע, כל החקירה נערכה עם הקלטה בווידאו של העדות שנתן. יחד עם צוות מצ"ח הגיע גם קב"ן, שניסה לברר עם התובע האם הוא בסדר. לאחר כ-4 שעות חקירה דרשו מהתובע להגיע למכון הפתולוגי באבו כביר לזיהוי המת, לצד בני משפחתו של הנפטר, אך התובע המשיך להרגיש כאילו מתייחסים אליו כחשוד בפלילי, וכל הזמן שאל אם חושדים בו.
רגע חשיפת הגופה היה רגע טראומתי עבור התובע, אשר לדבריו רודף אותו מאז ללא הרף. לאחר הזיהוי המשיכה החקירה עוד מספר שעות. רק כשהגיע דו"ח הפתולוג נאמר לו לחזור לחדרו, אך ללא אישור לצאת מהבסיס, מה שנמשך יומיים. רק אז קיבל התובע אישור יציאה, כשכל הזמן הוא ללא ידיעה מה בעצם אירע לחברו המנוח.
לטענת התובע, ביומיים הללו הוא לא הצליח להרדם. ביום שיצא מהבסיס הגיע לביקור אבלים אצל משפחת חברו, לבקשת אבי המנוח כי יגיע עוד באותו היום. בסוכת האבלים, לדבריו, החלו כולם לבהות בו, ומשפחתו ביקשה שיספר להם הכל על מה שקרה לבנם – אך התובע הרגיש כי אינו יכול לספר דבר משום שבעצמו לא ידע את סיבת המוות.
מאותו יום התובע החל לחוש חרדה מזמן השינה, מועקות ופחד, כי חשש שלא יקום מהשינה. לטענת עו"ד גיא בית און המייצג אותו, הוא חווה התקפי חרדה עם דופק מואץ וקשיי נשימה עד כדי מחנק, מה שמביא אותו לפניות רבות לחדר מיון בתחושה שהוא עומד למות מהתקף לב. כשמי מילדיו או אשתו נוחרים, זה גורם לו לחיות מחדש את האירוע, והוא מיד מעיר את הנוחר לוודא שאינו מת.
המועקות הביאו לכך שהחל להזניח את בריאותו, וכיום הוא חולה סוכרת. הוא הפך לעצבני ורגזן עם התפרצויות קשות, והמחסור בשינה גורם לו לעייפות קשה, כך שגם רופא המשפחה רשם לו טיפול תרופתי כקלונקס. גם במוקד לרפואה דחופה שהוקם ליד ביתו הפך התובע לבן בית. אירועי החרדה שלו יכולים לתפוס אותו בכל מצב, גם בנהיגה, וכבר קרה שבאמצע נהיגה זומן לו אמבולנס שיצר פקק תנועה ענק. מכיוון שהוא חש מועקה בסביבת אנשים רבים, הוא נמנע מאירועים משפחתיים והמוניים.
לא מצליח לישון בלילות וכל הזמן מרגיש שעומד למות
התובע פנה לפסיכיאטר של קופת החולים והומלץ לו על טיפול בנוגד דיכאון, אך בשל תופעות לוואי הוא הפסיק ליטול את התרופה. לדברי עו"ד בית-און, התובע אמנם עובד בעסק המשפחתי שלו ושל אחיו, אך התפקוד שלו חלקי מאד. הוא מרבה לאחר לעבודות, לעיתים קרובות נאלץ לעזוב את העבודה באמצע בשל התקף חרדה. הוא לא מצליח לישון בלילות וכל הזמן מרגיש שעומד למות. הוא מלא חרטות על ההתפרצויות שלו המובילות לחיכוכים קשים עם אשתו, שכבר מדברת עמו על גירושים.
בשל כל זאת הגיש עוה"ד גיא בית-און תביעה, בשם מרשו – לקבלת תגמולים ממשרד הביטחון (אגף שיקום נכים), בטענה לפוסט טראומה עקב המקרה.
במהלך מאי 2018 נבדק התובע על ידי מומחית בפסיכיאטריה, לאחר שנתבקשה על ידי קצין התגמולים של משרד הבטחון לספק חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו.
בבדיקתה קבעה המומחית כי מצב רוחו של התובע משתנה, אך הוא כל הזמן עצבני וחרדתי ובמיוחד מרגיש כי עומד למות. "אין דבר כיום שיכול לגרום לו להנאה", קבעה המומחית. עוד קבעה, כי האפקט החרדתי שלו מלא, וכי יש לו מחשבות טורדניות וחודרניות כל היום לגבי האפשרות שימות, או שמישהו מבני ביתו ימות תוך כדי שינה.
בנוסף קבעה המומחית, כי יש לו משאלת מוות תמידית אך לא כוונה אובדנית, וכי הזיכרון לטווח הקצר שלו מעט פגום. לסיכום כתבה המומחית בחוות דעתה, כי בעקבות אירוע הפטירה של חברו במהלך השירות הצבאי, "הופיע מצב חרדה חריף שהלך והתעצם עם התקבעות כרונית של כל התסמינים, המתאימים לאבחנת ההפרעה מסוג פוסט טראומה".
המומחית פירטה את התסמינים: הפרעות ושינה מסוייטת, שינויים קיצוניים במצב הרוח, שינויים אישיותיים עם סף גירוי נמוך, דריכות והתעוררות פיזיולוגית, התקפי חרדה בלתי צפויים, חשיבה חודרנית מתמדת לגבי יום האירוע, התעסקות אובססיבית עם מצבי שחזור האירוע, עמימות רגשית וחוסר תקווה לגבי העתיד, התנהגות המנעותית.
עוד ציינה המומחית, כי בבדיקתה לא עלו נתונים להפרעה נפשית בתקופה שקדמה ליום האירוע, ולא נמצאו תיעודים רפואיים כלשהם לקיום הפרעה נפשית קודמת. "מכאן שתנאי השירות והאירוע החריג המדובר הינם האחראיים למצבו כיום, ויש להכיר בנכותו כתוצאה מהחשפותו לאירוע של מוות טראומתי זה", לדבריה.
בימים אלה, על רקע קבלת חוות הדעת הפסיכיאטרית, קבעה קצינת התגמולים ממשרד הבטחון (אגף שיקום נכים – היחידה לתביעות וקביעת זכאות), כי התסמונת הפוסט טראומתית של התובע אירעה בתקופת ועקב שירותו הצבאי. המשרד קבע כי לשם קביעת זכויותיו כחוק יהיה על התובע להיבדק על ידי הוועדה הרפואית, אשר תקבע את דרגת נכותו כתוצאה מהאירוע האמור, לקביעת סכום התגמולים.
