הנאום המלא של רה"מ בנימין נתניהו בפתיחת כנס החורף בכנסת

אנחנו פותחים היום את מושב החורף של הכנסת, במשכן הכנסת, ואני רוצה לספר לכם על שני בתי-כנסת, מיוחדים במינם, שביקרתי בהם לאחרונה. הם ריגשו אותי עד עמקי לבי, והם המחישו לי את המשמעות הכבירה של תקומת עמנו. בית-הכנסת הראשון הוא בית-הכנסת 'קוראל' בווילנה, בירת ליטא. הגעתי לליטא למפגש היסטורי עם מנהיגי המדינות הבלטיות.

עבורי זאת הייתה מעין סגירת מעגל: משפחתי באה מליטא, שהיהדות המפוארת שלה הצמיחה גדולי תורה ורוח עצומים. אבל 200 אלף יהודי ליטא – 95% מבני הקהילה – הושמדו בשואה. מתוך 100 בתי-הכנסת שהיו בווילנה – שנקראה 'ירושלים דליטא' – רק בית-הכנסת 'קוראל' שרד את החורבן. 1 מתוך 100. כשעמדתי שם עם רעייתי, הקירות הדוממים זעקו. חשבתי על רבבות אחינו ואחיותינו שהושלכו לבורות המוות בפונאר לא רחוק משם.

חשבתי על סבי נתן מיליקובסקי-נתניהו, שכתלמיד ישיבה בסוף המאה ה-19 הוכה קשות על ידי בריונים אנטישמים – גם כן לא רחוק משם. בשארית כוחותיו הוא נשבע שאם יחיה, יעלה לארץ-ישראל כדי להשתתף בתקומת עמנו. עמדתי שם ואמרתי: "אנחנו כאן! חזרנו!". סבא, חזרתי לליטא, כראש הממשלה של מדינת ישראל – מדינה עצמאית וגאה, שקמה מחדש בדיוק כפי שרצית וחזית. בית-הכנסת השני שריגש אותי , אני חייב להגיד עד דמעות – הוא 'עין קשתות' ברמת הגולן.

לפני שבוע חנכנו אותו בתום השחזור – במסגרת פרויקט 'אתרי המורשת הלאומית' שיזמתי והובלתי. רעידת אדמה אדירה במאה השמינית החריבה אותו, והיא שמה קץ ליישוב היהודי הפורח בחבל-ארץ זה. הארכיאולוגים שלנו, בעזרת טכנולוגיה חדשנית, החזירו אבן-אבן למקומה המקורי. קירות בית-הכנסת שוב עומדים זקופים, בדיוק כפי שהיו. אבל הקירות הללו, הקירות הללו אינם זועקים. הם שרים. בעיני רוחי יכולתי לשמוע את בני עמנו מתפללים, מתדיינים, לומדים תורה. הלוואי שהם היו רואים אותנו, צאצאיהם בני החורין, בונים את הגולן, בונים את הארץ כולה בפריחה שלא הייתה כדוגמתה בתולדות ישראל.

איזו דרך בלתי-נתפסת עשינו: מבורות המוות בגלות – לקיום ריבוני בארץ אבותינו, במדינה יהודית ודמוקרטית, מדינה יוזמת ומחדשת, מדינה שהפכנו אותה לכוח עולה בין האומות, מדינה שמאמינה בצדקת דרכה, מדינה שבעזרת עוצמתה – ובעזרת השם – תחיה בביטחה ובשלום לצד שכניה. זהו החזון שמנחה אותי כל חיי.

חברי הכנסת,

אנחנו נמצאים בתחילת העשור השמיני של מדינת ישראל. רְאוּ מה השגנו בעשור שהסתיים זה עתה – תחת הממשלות שלנו. כי במדינות רבות העשור האחרון היה עשור אבוד מבחינה כלכלית וחברתית – סטגנציה, דשדוש, נסיגה. לא אצלנו. העשור הזה היה עשור מופלא – עשור של צמיחה, של התעצמות, של יציבות, של ביטחון, של שגשוג, של בנייה, של פריחה מדינית. אתגרים היו ויהיו, אבל אני אומר לכם בביטחון, כי אני משוחח עם המנהיגים, כל אחת מן המדינות המפותחות הייתה מתברכת בשיעורי הצמיחה שלנו ובהישגים הרבים שהשגנו.

בעשור המופלא שינינו את פני הדרום והצפון. הקמנו יישובים ושכונות, בתי-ספר, מוקדי תעסוקה, מרכזים רפואיים. מנופים מתרוממים מעלה – בשדרות ובדימונה, בקריות ובעפולה, בנהריה ובמעלות תרשיחא. חוללנו מהפכה חסרת תקדים בתחבורה – רכבות, כבישים, מחלפים, גשרים, מנהרות. כלכלת ישראל פורחת: העלינו את התל"ג לשיא של כל הזמנים. העלינו את ההכנסה לנפש לשיא של כל הזמנים.

העלינו את השכר הממוצע במשק לשיא של כל הזמנים, את שכר המינימום לשיא של כל הזמנים, את דירוג האשראי של ישראל לשיא של כל הזמנים. את הייצור לשיא של כל הזמנים, את ההשקעות לשיא של כל הזמנים. העלנו את השקעות הממשלה במגזר הלא-יהודי לשיא של כל הזמנים – למוסלמים, לנוצרים, לדרוזים, לבדואים, לצ'רקסים – זה יגיע עד ל-15 מיליארד שקלים. אף אחד לפנינו לא עשה את זה.

והנה מה שהורדנו: הורדנו את האבטלה לשפל היסטורי. הורדנו את אי-השוויון באופן רצוף משנה לשנה. בלמנו את עליית מחירי הדירות. עוד יש עבודה בתחום הזה, אבל בשנה האחרונה הם כמעט נבלמו, וזהו הישג בולט של שר האוצר ושל שיתוף הפעולה בינינו. על פי נתוני קרן המטבע העולמית, עברנו בתל"ג לנפש את יפן ומדינות חשובות באירופה. אתם יודעים היטב שהישראלים מסתערים על הדלפקים בנתב"ג במספרים עצומים. השנה צפויים לנסוע לחו"ל למעלה מ-4 מיליון ישראלים, זה כבר מזמן לא רק עניין לעשירים, כפי שהיה נהוג פעם. גם מספר התיירים הבאים לישראל הוא בשיא של כל הזמנים. הישראלים אוהבים לנסוע לחו"ל, אבל הם גם אוהבים לחזור ארצה. כי הם יודעים שאין כמו בבית, אין כמו בישראל. כי טוב לחיות בישראל.

זה היה עשור מופלא לא רק מבחינה כלכלית, זה היה עשור מופלא גם מבחינה מדינית: יחסי החוץ שלנו בפריחה חסרת תקדים. מאות ראשי מדינות, שרים וחברי פרלמנט בכירים מגיעים בכל שנה לישראל. אני רוצה להגיד לכם מה אני שומע מהם, גם אתם שומעים את זה. הם מתפעלים מעוצמתנו הצבאית והמודיעינית, הם מעריצים, אין מילה אחרת, הם מעריצים את עוצמתנו הכלכלית והטכנולוגית. אנחנו מטפחים בשיטתיות את שתי העוצמות הללו, והשילוב ביניהן מקנה לנו עוצמה מדינית כבירה. פיתחנו יחסים קרובים עם מדינות אסיה ואפריקה, אמריקה הלטינית ואוסטרליה, מזרח אירופה והמדינות הבלטיות, ומדינות מוסלמיות כמו אזרבייג'ן וקזחסטאן. חיזקנו את קשרי הטכנולוגיה והסחר עם הכלכלות הגדולות במערב אירופה, ובראשן גרמניה. וכן, בשנה הבאה יהיו הרבה, כי יש הרבה, יזמות וטכנולוגיות ומנהלות.

בעוד ימים אחדים יבוא לכאן סגן נשיא סין, איש מאוד חשוב במעצמה הזו, כדי להדק עוד יותר את היחסים הכלכליים עם מעצמת ענק זו של מיליארד ורבע בני אדם. הקשרים עם מעצמת-ענק נוספת – עם הודו – אף הם הולכים ומתרחבים. זה קרה מאז ביקורו ההיסטורי בישראל של ידידי, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, וביקור הגומלין שלי בהודו, ביקור שלעולם לא אשכח.

מאז ביקורו בישראל של ידיד אחר שלי, ראש ממשלת יפן שינזו אבה, וביקורי ביפן, היקף ההשקעות של יפן בישראל, תקשיבו טוב, היקף ההשקעות של יפן בישראל גדל פי 40 בתוך ארבע שנים. הידקנו גם את יחסינו עם רוסיה. סגן ראש ממשלת רוסיה היה פה בשבוע שעבר במפגש השנתי של הוועדות הכלכליות המשותפות שלנו. אני מקיים, וזה יותר חשוב, הכל חשוב, אבל זה יותר חשוב, אני מקיים קשר תדיר וישיר עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. אני מחשיב מאוד את יחסי הידידות וההערכה ההדדית בינינו. זה מאפשר לנו להתמודד עם אתגרים מורכבים, עם אתגרים לא פשוטים, מאוד לא פשוטים, באזורנו. הקשר הזה חשוב לביטחון ישראל.

אבל החשוב מכל, ביססנו עוד יותר את הברית האיתנה עם ידידתנו הגדולה ארה"ב. אני מבקש להבהיר כאן, כי היו לנו הרבה ויכוחים בעניין הזה, את זה השגנו לא על ידי הרכנת ראש, לא על ידי ויתורים מסוכנים; להיפך, את זה השגנו תוך עמידה איתנה על האינטרסים הביטחוניים והמדיניים שלנו. עמידה איתנה. וחרף חילוקי הדעות שהיו לי עם הממשל האמריקני הקודם, הסכמנו – הנשיא אובמה ואני על תמיכה צבאית בישראל לעשור הקרוב בסך 38 מיליארד דולר. ואני מאוד מאוד מעריך את זה. ממשל טראמפ לא רק מחויב לתמיכה הביטחונית בישראל. הנשיא טראמפ הביא את שיתוף הפעולה בינינו, את שיתוף הפעולה הצבאי, המודיעיני, הכלכלי הטכנולוגי, ואת התמיכה המדינית של ארה"ב בישראל באו"ם לגבהים חדשים. הברית חזקה מאי פעם. מעולם לא היה לנו שיתוף פעולה כזה עם הגדולה במעצמות תבל. וישנן עוד שתי סיבות שבגללן זה היה עשור מופלא: הסיבה הראשונה – כל ההישגים הללו הושגו כשאנו מצויים בעין הסערה. המזרח התיכון סוער וגועש סביבנו. אבל בניווט אחראי, בניווט בוטח, לא נתנו לסערה לטלטל אותנו.

אני מבקש כאן, להודות לכל אלה שעבדו יחד איתי בממשלה ובכנסת, בצה"ל ובגופי הביטחון – המוסד, השב"כ, הוועדה לאנרגיה אטומית. אני מבקש להודות לכולם שפעלו וסייעו כדי להשיג תוצאה חשובה זו. אנחנו נמשיך לנווט את המדינה באחריות, בתבונה ובשיקול דעת.

כבר הגעתם, תודה ששאלת. אני מבטיח לחברי האופוזיציה שאני אגע בכל השאלות שלהם. הם ביקשו והם יקבלו תשובות.

חברי הכנסת, אינני מוריד את העין לרגע מלוח המטרות, והמטרה החשובה ביותר היא לבלום את התוקפנות של איראן, שחרתה על דגלה את השמדת ישראל. כראש ממשלת ישראל עמדתי לבדי מול כל מנהיגי המעצמות, כנגד הסכם שהיה מאפשר לאיראן להשיג ארסנל גרעיני בתוך כמה שנים. התרעתי על כך שאיראן תשתמש בכספי הסכם הגרעין כדי לפתוח חזיתות מלחמה חדשות ברחבי המזרח התיכון.

אני מבקש לחדד שאני הזהרתי מפני הסכנות הללו, גם כשהדבר היה כרוך בעימות ישיר עם הממשל האמריקני. כי ביטחון ישראל קודם לכל. נאמתי בקונגרס, חשפתי את ארכיון הגרעין הסודי של איראן. חשפתי את מחסן הגרעין הסודי של איראן. שירותי הביון שלנו חשפו את פעולות הטרור של איראן באירופה ובמקומות אחרים. הנחישות שלנו להתמודד עם תוקפנותה של איראן מגובה במעשים. אנו פועלים נגד המשטר האיראני צבאית בסוריה גם בימים אלה ממש.

והנשיא טראמפ פועל נגד המשטר הזה כלכלית ברחבי העולם. זוהי ההזדמנות להודות שוב לנשיא טראמפ על החלטתו הנועזת לפרוש מהסכם הגרעין המסוכן, ולחדש את הסנקציות על איראן – יעדים שפעלתי להשיגם שנים רבות. אנחנו נמשיך לפעול בכל כוחנו לדחוק אחורה את איראן. אבל אני חייב לומר לכם חברי הכנסת: מהעז הזה – יוצא מתוק. בגלל האיום האיראני המשותף, ובגלל ההערכה העצומה כלפינו, ישראל ומדינות ערביות רבות קרובות היום כפי שלא היו מעולם. אינני מתכוון רק לפגישותיי החשובות עם שותפינו לשלום, נשיא מצרים א-סיסי ומלך ירדן עבדאללה.

הקשרים עם מדינות אחרות באזורנו גם הם מתרחבים בהתמדה, ואני חייב להגיד לכם גם במהירות. אני מאמין שבקרוב הם יתרחבו עוד יותר, לא רק בהסתר, אלא בהדרגה, גם בגלוי. בד בבד אנו נכונים לחדש את המשא ומתן לשלום עם הרשות הפלסטינית. השלום הוא משאת נפשנו. כמי שהיה במלחמות, כמי ששכל אח וחברים לנשק רבים שנפלו בשדות בקרב, אני יודע עד כמה המלחמה, אני יודע עד כמה המלחמה היא דבר רע וכואב. אני עושה הכל כדי למנוע מלחמות מיותרות, אבל אם נידרש לפעול מול אויבינו – הם ירגישו היטב את נחת זרוענו. ואני מבקש להדגיש: המכשול לשלום אינו אצלנו, הוא אצל הפלסטינים. כשאבו מאזן רואה ברוצחי היהודים 'שאהידים גיבורים', כשהוא דבק בסירובו להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אין עדיין לצערי בסיס לשלום-אמת, שלום לדורות.

אגב, עד עכשיו לא שמעתי מאבו מאזן גינוי לרצח האכזרי והמזעזע בברקן, של קים יחזקאל וזיו חג'בי הנפלאים, זיכרונם לברכה. לא רק שלא שמעתי גינוי, ההיפך הגמור קורה, משום שהרשות הפלסטינית ממשיכה כל העת לממן מרצחים נתעבים. אבו מאזן שדורש מדינת-לאום פלסטינית נקייה מיהודים, תוקף את חוק הלאום שלנו. אבו מאזן שמדבר על שלום ודו-קיום מאמץ חוקים שלפיהם מי שימכור קרקע ליהודים יוצא להורג ומי שרוצח יהודים יתוגמל. מתוגמל.

אני אומר לכם: המכשול לשלום אינו אצלנו. הוא אצלם! אנחנו קיבלנו הוכחה עכשיו שלא כולם בבית מכירים באמת פשוטה זאת. אבל היום, בגמר העשור רוב אזרחי ישראל מכירים את האמת, אחרי שהיא טושטשה והוסתרה במשך שנים. בעיניי זה שינוי תודעתי חשוב מאין כמוהו, כי שלום אמיתי אפשר לבנות רק על יסודות של אמת.

כאן אני רוצה שוב להודות לנשיא טראמפ על החלטה אמיצה, החלטות אמיצות נוספות שהוא קיבל, ושגם בעבורן פעלתי שנים רבות – ההכרה בירושלים כבירת ישראל, וההחלטה להעביר אליה את שגרירות ארה"ב. הפכנו את השאיפה של כל ממשלות ישראל במשך 70 שנה, למציאות!

ובכן, בעשור האחרון, בעין הסערה, קידמנו את האינטרסים העליונים של מדינת ישראל. בעין הסערה, קידמנו את הביטחון, הכלכלה, את האינטרסים החיוניים שלנו ביחסי החוץ, בירושלים. אבל יש עוד סיבה שבגללה העשור הזה הוא עשור מופלא: במידה רבה מחקנו בו את החלוקה בין 'ישראל הראשונה' ל'ישראל השנייה'. אנו פועלים במרץ לבטל את הפריפריה, הגיאוגרפית והחברתית כאחת. עיירות הפיתוח הפכו בזכותנו לערים מפותחות, שוקקות חיים. כך גם השכונות במרכז הארץ. עיירות הפיתוח והשכונות מצמיחות אנשי חינוך ואקדמיה, קצינים וטייסים, מהנדסים ויזמים, יוצרים ואומנים. גדלים בהן אנשים שמחים, גדלים בהן אנשים מחייכים, אנשים אופטימיים.

אני עוד זוכר, גם אתם, שפעם היה פה מסדרון צר של קידמה ותשתיות בין חדרה לגדרה. הנגב והגליל היו מנותקים ומוזנחים, כמו גם חלקים מן המרכז. כל זה השתנה מקצה לקצה. אנחנו מפתחים תשתיות בפריפריה, תרבות בפריפריה, חינוך בפריפריה, מדע בפריפריה, סייבר בפריפריה. כתוצאה מכל זה עולים בישראל כוחות חדשים. אנשים שהיו מודרים מתחומי עשייה רבים. עכשיו הם תורמים, עכשיו הם מובילים בכל התחומים!

ולמרות כל זאת, יש מיעוט קטן ונרגן שבעזות מצח משמיע אמירה מקוממת שאין כדוגמתה: 'גנבו לנו את המדינה' הם אומרים, 'גנבתם לנו את המדינה!'. אז אני רוצה לומר לכם דבר אחד, ואני מבקש שתקשיבו לי היטב. אומרים את זה בחדרי חדרים, אומרים את זה בסלונים המפוארים במגדלים הגבוהים, ולפעמים גם אומרים את זה גלויות, זה נפלט. אז אני רוצה לומר לכם דבר אחד, ואני מבקש שתקשיבו לי טוב: המדינה שלנו לא גנובה – המדינה שלנו מגניבה! כדאי שתתרגלו לזה. כי זאת ישראל החדשה, ישראל שבה לכולם יש הזדמנות שווה! 89%, כמעט 90% מאזרחי ישראל – מעידים שהם מרוצים או מרוצים מאוד מחייהם.

עוד מעט, תמתינו בסבלנות, נשמע את ראשת האופוזיציה. יהיה מעניין לגלות האם היא שייכת ל-89% הללו – או דווקא ל-11% הנותרים. אני מבקש ממכם אל תהיו במתח. אם יש דבר שהאופוזיציה יודעת לעשות – הוא לא לפרגן. מהביקורת הקנטרנית שאני שומע באולם הזה מכם – חברי האופוזיציה – אני מבין עד כמה אתם מנותקים מן העם. במקום להודות בהישגים שלנו, אתם כל הזמן באים בטענות שונות ומשונות, ואני אומר לכם בגלוי, וגם מתוך אמפתיה, אני מבין את המצוקה שלכם. כי מה נשאר לכם? הרי כל הטענות שלכם הופרכו. הכל הלך.

טענתם שיש בידוד מדיני – הלך! טענתם שהכלכלה מתכווצת – הלך! טענתם שאי-השוויון גדל – הלך! טענתם שמזניחים את הפריפריה – הלך! טענתם שאם רק נצא מעזה היא תהפוך לסינגפור – הלך! טענתם שאבו מאזן הוא אביר השלום – הלך! טענתם במשך שנים שאני הורס את היחסים עם ארה"ב – גם זה הלך, ועוד איך הלך! אז מה נשאר לכם? טענות הסרק על פגיעה בדמוקרטיה? זה פשוט אבסורד.

ישראל היא דמוקרטיה תוססת ובריאה. בית המשפט וזכויות הפרט אינם ולא יהיו בשום סכנה. בכל דמוקרטיה מתווכחים על האיזון בין הרשויות ובתוך הרשויות, כפי שראינו רק לאחרונה בדמוקרטיה הקטנה שנקראת ארה"ב. רק בדיקטטורה לא מתווכחים. לכן הטענות שלכם על פגיעה בדמוקרטיה ריקות מתוכן. מה שבאמת מטריד אתכם זה לא אובדן הדמוקרטיה, אלא אובדן השמאלוקרטיה; אובדן השליטה שלכם!

הברנז'ה רגילה לשלוט בתקשורת ללא מצרים. היא מתנגדת לכל דבר שמסכן את מונופול הדעות שלה. זה לא מפריע לה כמובן להתלונן, חדשות לבקרים, על 'הסכנה', כך הם אומרים, 'על הסכנה האורבת לחופש הביטוי בתקשורת הישראלית'. כאילו היינו צפון קוריאה. איזו בדיחה עצובה. הרי ההפך! זה לא ההפך, זה 180 מעלות.

אני רוצה לספר לכם משהו: לפני כמה שבועות, במהלך אירוע חגיגי, ניגש אליי אחד מבכירי העיתונאים בישראל.

הוא אמר לי בנוכחות כמה אנשים, שנמצאים כאן: 'ראש הממשלה, אני רוצה להגיד לך תודה'. אני מצטט. 'אני ממש מעריץ את הדרך שבה אתה מנהל את ענייני המדינה, אני ממש מעריץ את הקשרים שיצרת עם מנהיגי העולם כדי לשמור על הביטחון שלנו'. אני חייב להגיד לכם, זה לא היה ריקלין, ממש לא. לא תאמינו מי זה היה. אבל אני רוצה להשלים לכם את הסיפור. פה באולם אני מזהה שלושה אנשים שהיו שם… תוריד את היד, חיסיון מקורות. ובכן שאלתי אותו, את העיתונאי הבכיר: "אם אתה אומר 'איזה יופי כאן'", כך הוא אמר, שאלתי אותו: 'אז למה', אני מצטט את עצמי, 'אז למה אתה אף פעם לא אומר עליי מילה טובה מעל הבמה התקשורתית שלך?'. הוא מילא פיו מים.

שאלתי שוב: 'למה אתה רק משמיץ כל הזמן?'. הוא שתק כמו דג. כי הוא יודע מה שכל עיתונאי השבט יודעים – שאם רק יעז לומר מילה טובה עליי או על משפחתי, הוא יחטוף מיד כתבות מצליפות ממשטרת המחשבות בתקשורת. אגב, זה בדיוק מה שקרה לאחרונה, זו דוגמה עכשווית, זה בדיוק מה שקרה לאחרונה לעיתונאית שליוותה אותי בביקור בחו"ל. עכשיו, היא עשתה דבר שלא יסלח, היא עשתה דבר שלא ייעשה, היא תיארה את מה שהיא ראתה. היא דיווחה על ההתלהבות שבה קיבלו אותי ואת רעייתי עוברי-אורח כשהלכנו ברחובות. היא כתבה, אני מצטט: 'אם לא הייתי רואה בעצמי, לא הייתי מאמינה'. וכמובן שאותה עיתונאית ספגה מיד ביקורת חריפה מעמיתיה בתקשורת, על המעידה הרגעית שלה. אבל אל תדאגו, היא תיקנה את זה מיד, מהר מאוד. אז אל תחביאו מילים. יואל חסון, אתה תמיד דואג למורשת שלי. אם יסכמו את המעשים שלי והמעשים שלך, אני בטוח שאני לא אצא נפסד, אבל עוד לא הגיע הזמן לעשות את זה. זה בסדר, אתה גם לא תהיה.

אז אני מבקש מכם: אל תבלבלו לנו את המוח על הסכנה בחופש הביטוי לתקשורת – בתקשורת. כי בישראל מי שמגביל את חופש הביטוי בתקשורת זאת התקשורת עצמה. ואל תספרו לנו, אל תספרו לנו, על תופעות שמזכירות 'תקופות אפלות', כך אומרים, 'תקופות אפלות' בתולדות עמנו, בשעה שאנו נמצאים באחת התקופות המזהירות בתולדותינו.

במקום להתמודד עם ההישגים שלנו, אתם קוראים לנו גזענים ואנטי-דמוקרטיים. כך קראתם לחוק הלאום. הייתי צריך ללכת לאו"ם כדי להגן על ישראל מול ההשמצות הללו, והן נולדו כאן. בניגוד מוחלט לטענות של מתנגדי החוק, הוא לא פוגע בזכויות הפרט של אף אזרח במדינה. השוויון האישי קיים וימשיך להתקיים. הוא מעוגן בשורה של חוקים ובחוקי יסוד – חוק כבוד האדם וחירותו, אין ולא תהיה שום אפליה נגד אדם כלשהו. לא בבית המשפט, לא בבחירות לכנסת, לא בשום מקום. אין, ולא תהיה שום אפליה מבחינת החוק, ומבחינת המחויבות שלנו. אבל לישראל שמורה הזכות להגדרה עצמית כמדינה יהודית, תוך עידוד העלייה וההתיישבות, בדיוק כפי שקבע הרצל בספרו 'מדינת היהודים'. אני קורא לחברי האופוזיציה הציונים, אני קורא לכם להתעשת. אני קורא לכם להפסיק את מסע ההתקפות המוגזמות נגד חוק הלאום – התקפות שמוציאות את דיבתה של ישראל בעולם.

יש לכם זכות מלאה לבקר, להציע תוספות, לגרוע, ביקורת עניינית היא דבר הכרחי, לא דבר מותר, דבר הכרחי בדמוקרטיה. אבל אתם נתפסים להגזמות קיצוניות, להשמצות שאין להן שום קשר למציאות – כאילו אנחנו בדרך למדינה פאשיסטית, מדינת אפרטהייד חשוכה. כיוון שישראל היא מדינה דמוקרטית אמיתית, כיוון שיש פה חופש ביטוי מלא, שום דבר לא יקרה לכם כשאתם אומרים את השטויות הללו, חוץ מדבר אחד: העם שלנו, שאוהב את המדינה שלנו ויודע את האמת עליה – העם שלנו לא יפקיד בידיכם – משמיצי המדינה, חמוצי המדינה – את הנהגת המדינה!

במושב הזה של הכנסת נוסיף לפעול לטובת כלל אזרחי ישראל. אני מקווה שנעביר בקרוב את חוק הגיוס, מתוך הכרה בחשיבות הערך של לימוד תורה ומתוך הכרה עליונה בערך של אחדות העם. אתגרים רבים לפנינו, וגם הזדמנויות רבות, ונמשיך להעלות את ישראל לפסגות חדשות.

חברי הכנסת, לא מזמן, כמנהגנו בליל חג הסוכות, רעייתי ואני ארחנו במעון ראש הממשלה שלושה חיילים בודדים שמשרתים בצה"ל: עדן שעלתה מפלורידה – לוחמת חילוץ והצלה בפיקוד העורף. ג'רמי שעלה מוושינגטון – לוחם על אחת מספינות חיל הים. וג'וליאן שעלה מקנדה – לוחם בחטיבת 'גבעתי'. ג'וליאן היה היהודי היחיד ביחידה שלו בצבא הקנדי. יום אחד הוא אמר לעצמו: אני צריך להיות בישראל. ג'וליאן עלה לארץ, ועל אף היותו בן יחיד – הוריו הרשו לו להתגייס ליחידה קרבית בצבא ההגנה לישראל. זה היה ליל חג שכולו חוויה – שוחחנו עם הצעירים הנפלאים הללו, הקשבנו להם הם חדורים באהבת המדינה, באהבת הציונות, וברצון עז להבטיח את נצח ישראל. וחשבתי לעצמי: זהו הכוח האמיתי של עמנו. זהו הכוח שהקים אותנו מעפר, שקיבץ אותנו מ-70 גלויות. זהו הכוח שאיפשר לנו לגבור על הטרגדיות הנוראות שפקדו אותנו – מחורבן הבית ועד חורבן השואה. זהו הכוח שבעזרתו קוממנו מחדש את ארצנו ואת מדינתנו. וזהו הכוח שבזכותו עומדים היום זקופים קירות בתי-הכנסת בגולן, ובזכותו קמה מחדש סוכת דוד הנופלת.

מול ארצות תבל, וכאן בכנסת ישראל, אנו אומרים בקול צלול ורם: עם ישראל חי!