נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין הדליק היום (ראשון) את "נר יצחק" ונשא דברים בטקס הממלכתי לזכר ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, לציון 23 שנים להירצחו. הטקס בבית הנשיא נערך בהשתתפות בני משפחת רבין, ח"כ וסגנית יו"ר הכנסת רויטל סויד, שופט בית המשפט העליון ניל הנדל ותלמידי בית הספר הדו לשוני בבאר שבע.
"בעשרים ושלוש השנים שחלפו מהרצח ידענו עיתים קשות. מלחמות, מהלכים מדיניים קשים ומעוררי מחלוקת." אמר הנשיא והוסיף: "בכולם, ולמרות הקיטוב בדעות, לא ידענו עוד רגעים איומים כאלה. האם נרפאנו? ובכן, אינני בטוח. אינני יודע. יתכן שאנחנו הדור שידע את יצחק, הדור שצעד אחריו בקרבות, כמפקד בפלמ"ח, כמפקד גזרת ירושלים וחטיבת הראל במלחמת העצמאות, הדור שראה אותו כמפקד צה"ל במלחמת ששת הימים ושמע את נאומו המכונן מעל פסגת הר הצופים בירושלים, הדור שראה אותו כצבר הראשון, שעומד בראש ממשלת ישראל, בממשלתו הראשונה. הדור שחזה ב'מהפך' בימי ממשלתו השנייה. יתכן שהדור הזה שראה איך רוצח שפל, פחדן ובן עוולה, יורה בו מגבו, ייתכן שהוא לא יחלים. הדור הזה לא ישכח ולא יסלח. בוודאי לא יסלח לעצמו. ואנחנו, אנחנו הדור הזה. הדור שהרצח קרה במשמרת שלו. הדור שראה את המראות, הדור ששמע את הקולות, הדור שלא קרא את הכתובת שהייתה על הקיר. אבל האמת היא שהאתגר שלנו, איננו הדור הזה שלנו, אלא הדורות הבאים."
"מיום ליום גדל הדור אשר לא ידע את יצחק. הדור שלא ראה בעיניו את המדרון החלקלק והאפל שבין ההסתה והשנאה לשפיכות הדמים. צעירים וילדים שגדלו ונולדו ועלו בעשרים ושלוש השנים האחרונות, מנהיגי המחר שלנו, לא ידעו את יצחק. ולא ידעו את הרצח. והאמת היא שמשהו לא עובד. כי בכל שנה אנו נושאים נאומים ועורכים טקסים, ובפועל אנחנו עדים לשחיקה במרכזיות של הרצח והמשמעויות שלו, בציבוריות הישראלית. אנחנו עדיין מתקשים מאוד להעביר את נר יצחק, להעביר את לפיד הזיכרון של אותו הלילה הרע, הלאה. ובכן אני חושש שטקסים ונאומים לא יועילו, כל עוד אנחנו מתקשים להסכים, מה אנחנו מבקשים לזכור. בחלק מבתי הספר זוכרים את האיש ובחלקם עוסקים באוסלו, בחלק מבתי הספר עוסקים בציון פטירתה של רחל אימנו, מכיוון שחל באותו מועד, ובחלקם בכלל עוברים לסדר היום ללא שום אזכור."
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
הנשיא הוסיף ואמר: "רצח רבין גם הוא מחלק אותנו לשבטים ומחנות. עשרים ושלוש שנים להירצחו של יצחק, נדמה לי שאין מנוס מלומר: כל אחד יכול לזכור בדרכו את יצחק רבין כאיש וכמנהיג, אבל אנחנו מוכרחים להסכים שאנחנו רוצים לזכור יחד, את הירצחו של יצחק רבין ראש ממשלת ישראל. וההסכמה הזאת חייבת לקבל ביטוי, מעשי, ממשי, בבתי הספר, בארבעת זרמי החינוך, בתנועות הנוער לסוגיהן, במוסדות ובטקסים הלאומיים. יום הזיכרון לרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין יכול להיות המועד היחיד בלוח השנה הישראלי שלנו, שמשותף לכל שבטי ישראל. יש לנו הזדמנות וחובה, להדליק ביום הזה את נר יצחק, את נר הזיכרון לראש ממשלת ישראל שנרצח, בכל בית ובית בישראל."
בסיום דבריו פנה הנשיא למשפחת רבין: "עשרים ושלוש שנים שאנחנו מונים כאן בלי יצחק, בארץ אהבתו. היה איש ואיננו עוד. איש שלחם בשדה הקרב ורדף אחרי השלום, באותה מידה של נחישות. איש ירושלים שהעם ושלומו היו תמיד לנגד עיניו. באותו שבוע, חמש שנים אחריו, נפטרה מן העולם גם לאה. לאה ש"הלכה בדרכו", שכאבה את מותו יותר מכל. לאה שהמשיכה לכתוב לו מכתבים גם אחרי לכתו. יהי זכרם של יצחק ולאה ברוך ונצור בלב האומה."
