נתניהו: "רבין לא היה בוגד. הוא היה פטריוט ציוני ראשון במעלה"

ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא הערב (ראשון) דברים בישיבה מיוחדת בכנסת לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז״ל ואמר כי "הרצח הנורא של יצחק רבין הוא טראומה לאומית למדינת ישראל וטראומה היסטורית לעם ישראל."

"מעמד יום השנה בהר הרצל לזכרו של יצחק רבין הוא מעמד חשוב ומרגש, ואכן יש לומר את האמת, גם מעמד מאוד טעון. היום נאמר שם ברמיזה רבה אליי, שצריך לדעת בחיים הציבוריים לחרוק שן. ואני אומר לכם שהיו לא מעט פעמים במעמד הזה בהן חרקתי שן, ולא רק במעמד הזה, אבל גם היום."

"לתדהמתי, אני עדיין נדהם, שמעתי שם היום טענה כאילו דוברת בלשכת ראש הממשלה פרסמה פוסט שבו הופיעה תמונה של לחיצת היד של יצחק רבין ויאסר ערפאת בבית הלבן תחת הטיית הפועל "ב.ג.ד". הפועל הזה הוא פועל מאוד טעון. "מיותר לציין", נאמר, "שהאישה הזאת ממשיכה לקבל משכורת ממשלמי המסים". אני נדהמתי, כי אני לא האמנתי לרגע שמישהו או מישהי במשרד ראש הממשלה עשה דבר כזה, אבל ביקשתי מיד לבדוק את הדבר – והתברר שאכן לא היה ולא נברא."

נתניהו הדגיש כי "זה בכלל ציוץ של עיתונאית שאיננה קשורה למשרד ראש הממשלה. לא ידעתי על הציוץ הזה, ואני כמובן מתנער ממנו. מתנער ממנו בכל תוקף."

"זו לצערי דוגמה כיצד לפעמים תוך כדי השיח על מתינות הדיבור והלחימה בהסתה, אומרים דברים פוגעניים וחסרי שחר, לא רק עליי, אלא על ציבור שלם, שאין להם שום אחיזה במציאות. "

"ההתנקשות הנפשעת ברבין גדעה את חייו של לוחם ומצביא שהקדיש את חייו לקוממיות עמנו בארצו. לא פחות מכך, הזעזוע, הזעזוע הזה, כפי שאמרתי בהר הרצל מצטרף לאבן הדרך של רצח גדליהו בן עמיקם. הגדרתי את זה מצום גדליהו לצום יצחק, כדי להזכיר לנו מאורעות טרגיים בתולדותינו, שהשיתו עלינו חורבן וגלות. הדמוקרטיה בבית הזה וגם מחוצה לו רווית ויכוחים, היא תוססת והיא דינמית. אנחנו לא דיקטטורה ששולטת בה דעה אחידה. אנחנו גם לא מדינה צפון-אירופית או סקנדינבית, שבה אנשים לא אומרים את דעתם בעוצמה רבה, לפעמים בחוצפה שאופיינת לעמנו."

"לא ברור שאירופה שומרת על הכללים הללו, אבל אלה מאפיינים של דמוקרטיה ואלה גם המאפיינים של העם שלנו. אבל אסור שנשכח לרגע שמדובר בעם שלנו, שעבר אחד וגורל אחד מאחדים את כולנו, ושאין שום דבר שמצדיק את האלימות. שום דבר."

ראש הממשלה נתניהו הוסיף, "חברי הכנסת, בהר הרצל הדגשתי את חשיבות הברית עם ירדן, אותה כונן יצחק רבין. אנחנו נכנסים לשנת ה-25 של השלום עם הממלכה ההאשמית, שלום שהוא נכס אסטרטגי. אני מכנה אותו אחד משוברי הגלים של סופת האסלאם הקיצוני שפוקדת תדירות את המזרח התיכון. במקביל, אנחנו מציינים חצי יובל שנים לחתימת הסכם אוסלו. אין זה סוד שעמדתי ביחס לשני ההסכמים עם ירדן ועם הפלסטינים הייתה מנוגדת. ירדן שמה קץ למצב המלחמה איתנו, היא חדלה מלתת ידה לטרור, ויותר מכך, היא הכירה בקיומה של ישראל מתוך כנות כוונות. במקרה של אוסלו, ייחלנו לתוצאה דומה, אבל לצערנו התברר עד מהרה שההנהגה הפלסטינית מסרבת לשים קץ לסכסוך."

"יצחק רבין רצה בשלום, הוא רצה בשלום. הוא חתר להשלמה היסטורית עם הפלסטינים במחיר ויתורים על חלקים מן הארץ. רצינות כוונותיו הייתה ברורה לשכניו, אלא שהם לא החזירו לו באותו מטבע – הפיגועים הרצחניים נגדנו, השיח הפנים פלשתיני שהמשיך לראות בישראל אויב, הוכיחו שפני הפלסטינים אינם לשלום אמת."

"יצחק רבין פעל בהשקפתו לטובת מדינת ישראל, וגם אני וגם חבריי, רבים מאוד מחבריי, פעלנו אז להשקפתנו לטובת ישראל. אני החזקתי בדעה שאסור לנו לקרוע מאיתנו חבלי מולדת, שלהערכתי עם פינויים ישמשו מיד כבסיסי התקפה נגדנו, כך אמרתי. נוכח הטרור המתגבר, התחוור לרבים בעם שמבקשי נפשנו מפרשים כחולשה את הוויתורים שעשינו. המחוות שעשינו נתנו רוח גבית לחסידי 'תורת השלבים', שקוראת לחיסולנו בהדרגה.

אמרתי אז, אמרתי והקפדתי ואמרתי שרבין טועה. אמרתי שהוא אינו בוגד. במלה שהשתמשתי בשורש הזה, השתמשתי בו לשלילה. רבין לא היה בוגד, זה בלשון המעטה. הוא היה פטריוט ציוני ראשון במעלה. אני אומר את הדברים אליך, ראשת האופוזיציה, כי בשבוע שעבר, מעל הדוכן הזה, אמרת – ואני מצטט: "ראש הממשלה קורא 'בוגדים' לאזרחי המדינה שלנו". מעבר לאי-האמת בדברים הללו, הייתי מצפה שתגני באותו להט, או תגני, יותר נכון, את מי שקורא לי בוגד. למשל, מי שאמר רק לאחרונה: "נתניהו בוגד בעם שאותו הוא צריך לשרת".

התקפות הטרור שבאו עלינו בזמן אוסלו, וגם בשנים לאחר מכן – עד היום – מלמדות שלא ישראל אחראית לאי-השלום. הפלסטינים אחראים לכך. יצחק רבין, שהיה אדם מפוכח וחף מהלקאה עצמית, מעולם לא האשים אותנו בטרור הרצחני שנבע מהסתה חמורה. בנאומו הראשון כראש הממשלה, כאן בכנסת, רבין פנה לפלסטינים במלים חדות וברורות: "מאה שנות דמים וטרור שלכם נגדנו – גרמו לכם רק סבל, כאב ושכול. מנהיגיכם מוליכים אתכם בכזב ובכחש. הם החמיצו את כל האפשרויות. הם דחו את כל ההצעות שלנו לפתרון, והובילו אתכם לאסון אחר אסון".

"שום דבר מהותי לא השתנה מאז ועד היום. הפלסטינים, שסירבו לקבל את 'הצהרת בלפור', את מסקנות ועדת פיל ואת החלטת כ"ט בנובמבר של האו"ם – המשיכו גם אחרי אוסלו באי-הנכונות להשלים באמת עם ישראל; וזאת למרות כל ההצעות המפליגות שהוצעו להם – בקמפ דיוויד בשנת 2000, בז'נווה ב-2003, באנאפוליס ב-2007, וכן הלאה.

לנו יש רצון תמידי להשיג שלום – אבל הדרך לשלום מתחילה בנכונות אמיתית להכיר בישראל כמדינת העם היהודי. היא מתחילה במיגור ההסתה, בהפסקת התשלומים לרוצחים נתעבים שנחשבים ומתוארים כ'גיבורים', שאהידים. וכיוון שההכרה הזאת בישראל, גם אם תינתן, לא בהכרח תעמוד במבחן הזמן – נחוצה שליטה ביטחונית איתנה ומלאה שלנו בכל השטח מערבית לירדן; שליטה ביטחונית בכל תנאי, בכל מצב, עם הסכם או בלי הסכם.

כל זה לא השתנה ב-25 השנים האחרונות. ובכל זאת, אמרתי היום ואני חוזר ואומר, כן השתנה דבר מה מהותי: בזמנו של יצחק רבין הפכה המוסכמה שהשלום עם הפלסטינים – הוא האמצעי היחיד שאין בלתו להשגת התפייסות עם מדינות ערביות אחרות. הרי בלעדי זה לא תיסלל הדרך לנורמליזציה עם ישראל, כך נאמר. אני חושב שיהיה קשה להשיג הסכמי השלום נוספים בלי פתרון העניין הפלשתיני, אבל אני לא חושב שאנחנו מנועים מלקדם נורמליזציה הדרגתית גם לפני שיושג השלום הזה. אני חושב עוד יותר מזה – שהנורמליזציה ההדרגתית הזו תעזור לנו להשיג את אותו הסכם עם הפלסטינים אם רק ירצו בשלום."

הדברים הללו משקפים מערכת קשרים שונה לחלוטין ממה שהיה לנו לפני רבע מאה. המדינות סביבנו, מדינות רבות, מעריכות את עוצמתנו, את עמידתנו הנחושה מול איראן, את יציבותנו, את החדשנות שלנו. כרגע מדובר בברית צללים, אבל אני מאמין שלא ירחק היום ושיתוף הפעולה המתרחב ייצא לאור.

תחת חסות זו יוכלו גם הפלסטינים לעלות על דרך השלום, אם ירצו – וכשהשלום יבוא, ואם נמשיך במדיניות הזו, לדעתי יש סיכוי שהוא אכן יגיע אחרי טלטלות, וכשהשלום יבוא, נכיר תודה כנה ליצחק רבין, על הנדבכים שיצק בבניינו ובבניין ארצנו ומדינתנו. יהי זכרו ברוך לעד".