יו"ר מרצ ח"כ תמר זנדברג נשאה הערב (שבת) דברים בכיכר רבין בתל אביב בעצרת לציון 23 שנים לרצח ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל ואמרה, "בשעה הזאת ב-1995 רקדתי כאן, בת 18 אופטימית, תמימה. לא יכולה לדמיין, לא חושדת לשניה, איך הערב המתוק הזה עומד להסתיים. גם לא הבנתי באותו הרגע, שזה עומד להיות הרצח הפוליטי המוצלח בהיסטוריה."
"ואם הערב לא נצא מכאן עם התחייבות לפעולה, יגאל עמיר יוכל להמשיך לחייך עוד שנה. כי הרצח הצליח. המטרה הושגה. השלום רוסק. אז הערב הזה, השנה, הגיע הזמן להפוך את הכאב לזעם, ואת הזעם לכוח. תבינו, זו הסיבה שאנחנו לוקחים את הרצח ואת העצרת הזאת באופן כל כך אישי. זו הסיבה שנלחמנו להיות כאן. לא באנו בשביל השירה בציבור. מורשת רבין היא לא עניין לנוסטלגיה, היא תכנית עבודה. תכנית עבודה לשלום. לסיום הכיבוש. לדמוקרטיה, צדק חברתי ושוויון."
"בגלל זה כל כך חשוב לנו להזכיר בדיוק מי נרצח ולמה. אנחנו לא מנסים לסגור חשבון. פשוט יש לנו משימה להשלים ואנחנו מבינים טוב מאוד מה קורה פה – בשנה ה-23 הרצח וההסתה גויסו בשביל למנוע מאיתנו להשלים אותה, ואנחנו לא מתכוונים לתת לזה לקרות. אין לנו את הפריווילגיה להסתפק ב"התנגדות לרצח", כאילו יש גם בעד.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
הסתה, היא לא חמסין בנובמבר – תופעה מציקה אך בלתי נשלטת. אי אפשר להתעלם מהעובדה שמה שהיו ב-1995 שוליים קיצוניים, הם היום תכנית העבודה המרכזית, מאורגנת וממומנת, של הממשלה.
כשנתניהו רכב על נמר ההסתה ב-95, הוא חשב אולי שיוכל לשלוט בו. אולי לא היה לו אכפת. אבל היום, היום, הוא הפך את ההסתה לכלי מרכזי להשאיר את מחנה השלום כנוע, נשלט, מרוסק. הוא משתמש בה כדי לוודא שמורשת הרצח תישאר על כנה – כלומר שמורשת השלום תישאר עמוק בקבר.
שמאלנים בוגדים וערבים באוטובוסים – זו לא רק הדרך להיבחר לעוד קדנציה. זו השיטה לקבור את השלום ואת השוויון. על זה צריך לדבר היום."
"שמתם לב שהשנה רצח רבין הפך לאובססיה של הימין? – ח"כ ביטן הסביר שהוא לא פוליטי; בנט, גליק וסמוטריץ' האשימו את השמאל. השנה רבין עצמו גויס להצדיק את הרצח. כי הוא לא הפסיק את השלום, לא "פעל באחדות". השנה צצו טורי דעה: "האם רבין בגד?", מיתממת הכותרת, מציעה שאולי בעצם כן, ולכן אולי זה בעצם בסדר מה שקרה. אחרת איך היינו עוצרים את השלום?
ואז מדברים איתנו על אחדות. אם אחדות היא להתיישר בשקט מאחורי סדר יום מתנחלי, משיחי וכובש, אין לנו עניין בה. אם אחדות היא רק בין היהודים, יש לנו בעיה רצינית איתה. זה לא רגע לעיגול פינות בשם אחדות חלולה ומזויפת. זה זמן למאבק גאה וחריף. וזה מה שבאנו לעשות הערב.
האם אנחנו מוכנים להשלים עם היסטוריה שבה די בשלוש יריות כדי להסיט את מדינת ישראל ממסלולה, לרצוח את השלום ולהשתיק מחנה שלם? ואנחנו בתגובה נתכנס לטקסי אבל חרישיים או נצנזר את עצמנו? לא! השלום, הדמוקרטיה והשוויון הם עניינים שראוי להילחם עליהם. ואנחנו מוכנים להילחם.
רבין לא נרצח על ידי קיצונים משני הצדדים. ממשלת רבין נשענה על שותפות פוליטית ממשית עם אזרחי ישראל הערבים; ממשלת נתניהו נבנית על הסתה נגדם, והפרויקט המרכזי שלה הוא חוק הלאום הגזעני והמפלה.
נגד ממשלת רבין הסיתו שהיא לא לגיטימית, כי אין מנדט יהודי להסכם. אלה שהובילו את הקו הזה, יושבים היום בממשלה. רבין לא נרצח בגלל איזו שנאה מופשטת וקיטוב ללא סיבה. רבין נרצח מפני שהוא קיים משא ומתן רציני על סיום השליטה בעם הפלסטיני. רבין נרצח כי יגאל עמיר ומחנה פוליטי שנשף בעורפו האמין שבסוף התהליך הוא יפנה התנחלויות ויקים מדינה פלסטינית.
זו גם הסיבה שחברי כנסת ושרים מתנפלים היום על ארגוני זכויות האדם, על שוברים שתיקה, על בצלם, על השמאל והשמאלנים. בוגדים, הם קוראים לנו.
עכשיו תבינו, זה לא שאנחנו נעלבים. אנחנו מבינים שזו השיטה לשתק אותנו. השאלה היחידה שעומדת בפנינו היא האם ניכנע לשיתוק הזה או נתנער ממנו ונקום להילחם. ההישג הכי גדול של נתניהו הוא לא 30 או 40 מנדטים, אלא זה שהוא לימד את הציבור הישראלי שאין סיבה לחלום ואין למה לשאוף.
שמלחמה היא גזירת גורל. שמי שרוצה שלום הוא אידיוט או תמים או בוגד, שמנהיגות היא יציאה למבצע צבאי. שמצור אכזרי וחסר תוחלת על מיליונים נקרא "יצאנו מעזה". שהשלום הוא בגידה, שוויון זה קיצוני ודמוקרטיה זה פוליטי.
אבל נתניהו טועה. הציבור הישראלי חכם ואמיץ ממנהיגיו. רוב הישראלים לא רוצים לשלוט בעם אחר. רוב הישראלים מאמינים בדמוקרטיה. חופש. רוב הישראלים רוצים מנהיגות אחרת, רק שאנחנו, המנהיגים, מיהרנו להפנים בהתנדבות ש"העם הלך ימינה" ושאין כבר מה לעשות.
אנחנו מפסיקים לקנות את זה. אנחנו יוצאים למאבק.
לכן באנו השנה.
כדי לעמוד על העובדה הפשוטה שאנחנו, מחנה השלום, אנחנו לא עוכרי ישראל – אנחנו ישראל!
שאין מעשה ישראלי יותר מאשר החתירה לשלום.
אין מעשה אנושי יותר, מאשר מאבק בכיבוש של עם אחר.
אין מעשה פטריוטי יותר מאשר לא לשלוח חיילים למות במלחות מיותרות.
אין מעשה צודק יותר מאשר לתבוע שוויון בין יהודים וערבים.
אנחנו עומדים כאן הערב ואין בנו שום ייאוש, מבוכה או בלבול.
אנחנו לא פה בשביל להרגיש טוב עם עצמנו. אנחנו פה כדי לשנות את העולם.
תסתכלו על הילדים שלנו, על אלה שעוד לא נולדו בזמן הרצח, אבל הוא השפיע על חייהם יותר מכל אירוע אחר. בשבילם – הערב אנחנו קמים מהאבל ומתחילים להרים את הראש, להיאבק ולנצח.
רוב הישראלים איתנו. השאלה אם נתחנף, נשתוק ונתפורר, או שנעמוד למבחן ההיסטורי שלנו בתקווה ובאומץ."
נכון מאוד תמר זנדברג העלובה והרקוב בדבר אחד את מאוד צודקת ,, זה הרצח הפוליטי המוצלח בהיסטוריה כי השמאל רצח את רבין השיכור ,, המשולש שמעון פרס ערפאת ויוסי ביילין בישלו לרבין את הרצח ,,, השלישיה הזאת ניצלה את רבין בהיותו שיכור מת ונתנו לו לחתום על הסכמי אוסלו וברגע שהוא חתם ופרס הנובל היה מובטח לשמעון פרס הם כבר דאגו לחסל אותו ולהזיז אותו מהר ליפני שיתפקח ויבין איך השלישיה הזאת הוליכה אותו שולל ועשו עליו סיבוב ,, אז נכון הרצח הכי מוצלח בוצע על ידי השמאל העלוב המושחת והרקוב
זאת, לצערנו, מורשת רבין האמתית : השנאה.
השנאת רוב היהודים בישראל + ממשלתם (אם ימנית) + יהודים תומכים שבחו"ל (עד שבארה"ב הוסתו והפסיקו לתמוך) באשמת היותם חלק מ"אויבי השלום משני הצדדים [במקביל לחמאס]".
ביומנו האישי של גבלס, שר התעמולה של היטלר, ביום 10.05.43 כתוב שהיטלר ספק לו תגבורת של עשרות תועמלנים, בגלל שצפה הצלחה תעמולתית רבה עקב ההחלטה של גבלס להתמקד בנושא תעמולתי אחד ויחיד. הנושא שנבחר להתמקד בו היה דוקא אחריותם של היהודים למלחמה (לאחר שעתוני גרמניה כבר עיפו מלדוש בזה).
אחריותם של "הפלוטוקרטים היהודים" למלחמה היתה גם, מלכתחילה, "ההצדקה המוסרית" להשמדת היהודים, בנאום המפורסם ביותר של היטלר בפני הרייכסטג ב-30.01.39, ובשיחותיו עם בכירים בארוחות הבוקר שלו.
|
במקום ללמוד מההיסטוריה יש שחוזרים עליה.
זנדברג לא יעזור לך ולכל מפלגות השמאל. הפכתם את כל ימי הזכרון והעצרות למיניהם לפארסה. ניצול של יום טרגי להפגנות ולתעמולת בחירות. מנסים לשכנע את המשוכנעים כי את הרצח הנתעב ביצעו אנשי ימין ולא רוצח יחיד בעידודם של שולחיו אנשי השב"כ. שקרים לא משכנעים ובבחירות תקבלו אפס הצלחה.