התשובה לשאלה שבכותרת היא – כעיקרון – כן. בתור התחלה, ננסה לחשוב על הדברים בצורה הפשוטה ביותר. מהי "עילה לתביעת דיבה"? עילת תביעה לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") מתגבשת כאשר אדם מפרסם (לפחות בפני אדם אחד נוסף על הנפגע) ביטוי שיש בו פוטנציאל פגיעה בשם הטוב. מכאן נובע כי לעוולה ישנם שני יסודות מצטברים: (1) "פרסום", קרי הפצת הביטוי; (2) "לשון הרע", קרי תוכן ביטוי המכיל פוטנציאל פגיעה אובייקטיבי בשם הטוב.
כעת נבחן מה קורה בפועל כאשר מוגשת תלונה במשטרה. מבחינה עובדתית, המתלונן מוסר את עדותו מול חוקר. האם החוקר הוא אדם אחד נוסף על האדם הנפגע מן הפרסום? כמובן שכן. לכן, מבחינה עובדתית, הגשת תלונה היא ללא ספק הפצת ביטוי הקולעת להגדרת יסוד הפרסום. כעת, לשאלת היסוד השני, כלומר תוכן הביטוי.
מה התוכן של תלונה במשטרה? ברור כי כמעט תמיד מדובר בייחוס מעשה או התנהגות בעלי גוון פלילי מובהק. באותה הנשימה, אין ספק שייחוס עבירות פליליות לאדם עלול לפגוע בשמו הטוב. לעניין זה, סעיף 1(2) לחוק נוקט לשון ברורה כאשר קובע כי לשון הרע היא – בין היתר – דבר שהפצתו עלולה: "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;". רק לשם ההמחשה, כל תלונה על אלימות, עבירות רכוש, עבירות סמים – ולמעשה מרבית העבירות הפליליות – עלולה להכתים את שמו של הנילון.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
אז כל הגשת תלונה היא פרסום לשון הרע? פונציאלית ועקרונית, התשובה היא כמעט תמיד כן; אולם מבחינה מעשית, התשובה היא כי ברוב המקרים לא. מדוע? והיכן טמון הפער בין הלכה לבין מעשה?
התשובה פשוטה: עילת התביעה לפי חוק איסור לשון הרע אינה מסתיימת בבחינה – הכמעט בינארית – את יסודות העוולה כאמור לעיל. שכן, ישנם אין-ספור מקרים בהם גם אם ישנה עילת תביעה, סביר להניח כי למפרסם נתונה הגנה מפני תביעה; ובכל אותם מקרים, אין כל טעם להגיש תביעת לשון הרע שעתידה להסתיים בכישלון. ובהתאמה לעניינינו, עצם מעשה הגשת התלונה מגבש עילה עקרונית להגשת תביעה, אמת. אולם לצד העילה העקרונית חובה לבחון את שאלת תחולת ההגנות.
חוק איסור לשון הרע – ודיני הנזיקין בכלל – משרטטים שורה ארוכה של הגנות שונות מפני תביעה. בין כל מערכות ההגנה, ישנה הגנה אשר מתאימה באופן מובהק להגשת תלונה – הגנת סעיף 15(8) לחוק. המדובר בהוראה הקובעת כי מי שהגיש תלונה לרשות מוסמכת – בתום לב – יזכה להגנה מפני תביעה. כי אז, שאלת השאלות היא האם התלונה הוגשה בתום לב? וכיצד ניתן לבחון בדיעבד האם מתלונן היה תם לב או לא? לא פשוט; לא פשוט כלל.
לעמדתנו, פסק הדין המכונן והמפורש ביותר ביחס לתלונות-שווא, ניתן בע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל (פורסם בנבו, 14.3.2016). מדובר בעניינו של עורך-דין אשר נערך ניסיון "לתפור" לו תיק עבירות מין מזעזע במיוחד. באותו העניין, בית-המשפט העליון התלבט והתחבט בשאלות בחינת תום הלב של המתלונן, בעיקר משום ששני כוחות מנוגדים מושכים לשני כיוונים שונים באותו העניין: מצד אחד, כוח המבקש למנוע את התופעה המסוכנת של תלונות-שווא; אך מן הצד השני – ובוודאי שלא פחות חשוב – הכוח המצווה להימנע מיצירת אפקט מצנן, להימנע מהרתעת נפגעי ונפגעות עבירות מין מלהתלונן.
ובשפה פשוטה יותר, כאשר בית-המשפט שואל את עצמו האם ראוי להטיל סנקציה על מי שבסך הכל הגיש תלונה במשטרה, הוא חייב לקחת בחשבון כי ישנה תופעה של תלונות שווא, ואת התופעה הזו תפקידו – כרשות שופטת – למנוע. אך אסור לבית-המשפט שידו תהיה קלה על ההדק, שאחרת מתלוננים ומתלוננות יחושו פחד וירתעו מלהתלונן בתלונות אמת.
לכן, לאחר מלאכת איזונים עדינה, נקבע בפסק-הדין: רק תלונת-שווא היא עילה לתביעת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע, וכדי שתלונה תוגדר כתלונת-שווא יש להוכיח כי המתלונן או המתלוננת ידעו – בעת הגשת התלונה – כי הם מוסרים פרטים שקריים (!) רק תלונה שכזו לא תחסה בצלה של הגנת סעיף 15(8) הרחבה.
הדיון בתלונות-שווא ובמערכת היחסים בינן לבין חוק איסור לשון הרע רחוק מלמצות את עצמו בכמה שורות, וישנן עוד טענות רבות – וחזקות במיוחד – לעניין זה. למשל, הגנת סעיף 13(9) שמתקיימת גם כאשר הוטלה על אדם חובת דיווח; אך על כך, בפעם אחרת. על כל פנים, לו מצאתם את עצמכם בסיטואציה דומה – בין בתור קורבנות עבירה אשר מנסים להלך עליכם אימים ובין בתור קורבנות לתלונות-שווא פוגעניות – הדרך הטובה ביותר להבין את מקומכם היא להיוועץ בעורך-דין מומחה להוצאת דיבה.
דווקא במקרים מיוחדים וחריגים כאלו, כדי להבין מקרה לעומק ולצפות בצורה מהימנה יחסית את סיכויי התביעה, אין ברירה אלא להבין לעומק את מערך נטלי ההוכחה ואת החזקות המשפטיות שבחוק איסור לשון הרע; ולצד זאת, להבין כיצד התיאוריה עובדת בפרקטיקה. לכן, לעמדתנו, תביעות דיבה על בסיס הגשת תלונת-שווא במשטרה, הן מהתביעות המורכבות והמתעתעות ביותר שקיימות. תביעות כגון אלו חייבות להיות מנוהלות אך ורק בידי מי שצבר מומחיות, ידע וניסיון ספציפי בתחום של הוצאת דיבה. שכן, התוצאות בתביעות דיבה על-בסיס תלונות במשטרה, עלולות להיות קיצוניות; לכאן, או לכאן.
בן קרפל משרד עורכי דין מתמחה בדיני לשון הרע וזהו עיסוקו המרכזי של משרדנו. למשרד ותק רב והצלחות מוכחות בייצוג תובעים ונתבעים בתביעות שעניינן הוצאת דיבה בכל בתי המשפט בארץ.
לקבלת ייעוץ משפטי צור/י קשר עוד היום: https://goo.gl/3KkGHH
