כבכל שנה, קיבל היום (שני) נשיא המדינה, ראובן (רובי)ריבלין לידיו את "מדד הדמוקרטיה הישראלית" לשנת 2018. את הדו"ח הגיש נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה יוחנן פלסנר ואת עיקריו הציגה עורכת המדד פרופ' תמר הרמן.
דו"ח "מדד הדמוקרטיה" נערך זו השנה ה-16 על ידי צוות המחקר של מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. הסקר השנה התקיים במאי בקרב 1,041 מרואיינים המהווים מדגם מייצג של הציבור הישראלי מגיל 18 ומעלה.
עם הגשת המדד אמר הנשיא: "הציבור הישראלי מתייחס ברצינות לנעשה במדינה. הוא מעורב, הוא מעורה, והכי חשוב הוא הולך אל הקלפי להצביע. מנתוני הדו"ח עולה כי הציבור הישראלי מאמין בכך שהדמוקרטיה בפשטות טובה לו. טובה למצבו החברתי והכלכלי לילדיו ולעתידם. לצד זה מנטר המדד שסעים ופערים בחברה הישראלית."
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
באשר לשסע בין ימין לשמאל אמר הנשיא: "לצערי, המדד שמראה בצורה ברורה את העמקת הקיטוב בין ימין ושמאל בישראל, הוא עדות להצלחתם של קמפיינים נגטיביים רבים שפגשנו כאן בשנים האחרונות. המילים הללו, שהשתמשו בצורה צינית כל כך ברגשות שלנו ובזהות שלנו, העצימו את הפער ואת משבר האמון שחווה האזרח הקטן במערכת. מערכת שמוכרת עסקות חבילה אידיאולוגיות, שמסבירה לנו מי ומה מקולקל במקום איך אפשר לתקן."
באשר לשסע הישראלי-ערבי אמר הנשיא: "המדד חושף תמונה לא צפויה. מתברר שאין הבדל משמעותי בין ערבים ליהודים, בכל הנוגע לרצון של ערביי ישראל להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק ממנה. שני שליש מהמשיבים, יהודים כמו ערבים, מסכימים שרוב הערבים אזרחי ישראל רוצים להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק ממנה. כשקראתי את הנתון הזה שאלתי את עצמי מדוע האמון הזה של האזרחים במערכת הישראלית, וכן במידה רבה גם אלה באלה, לא משתקף כלל בשיח התקשורתי? מדוע הגאווה של מחצית מאזרחי ישראל הערבים, על היותם ישראלים אזרחי מדינת ישראל, לא מצליחה לפלס את דרכה בשיח הפוליטי. נדמה שהפוליטיקה ולעיתים גם התקשורת עובדות שעות נוספות בלהחביא את הנורמליות. את השגרה שבה ערבים ויהודים גם עובדים יחד, כתף אל כתף בחברות הגדולות במשק, בבתי החולים ובמשרדי הממשלה; את המציאות שבה יישובים שכנים, יהודים וערבים, מנהלים יחסי שכנות טובה, וחוברים יחד לשיתופי פעולה כלכליים ותרבותיים. וכן, גם את העובדה שתחת הממשלה הזאת, כן הממשלה הזאת, עברו התקציבים הגדולים והמשמעותיים ביותר לחברה הערבית. נראה שבניגוד לחלק מנציגי מועצת העיר בעפולה, אזרחי ישראל ובתוכם עפולאים רבים רבים מאמינים שאפשר לשמור על צביונה היהודי של המדינה וגם לכבד את המיעוט הערבי."
הנשיא הוסיף: "השסע האחרון אותו אני רוצה להעלות, הוא שסע שלא מוגדר במדד כ'שסע', אבל בעיני הוא שסע. שסע בין האזרח לנבחרי הציבור. מדד הדמוקרטיה מראה שנה אחר שנה כמה הציבור הישראלי אולי מאמץ את זכותו וחובתו האזרחית להשפיע באמצעות בחירה, אך מתרחק מכל מה שקשור במי שהוא בוחר בו: הפוליטיקה היא שדה שאין להיכנס אליו. רוב גדול מדיי בציבור חש שאין לו כל השפעה על מדיניות הממשלה. אוסף הנתונים הזה מטריד. מה הטעם בפתק שמניח האזרח הקטן בקלפי, אם הוא אינו מאמין שבצדו השני עומדים מפלגה או נבחר ציבור שראויים לאמונו? אין דמוקרטיה ללא אמון. חייבים, חייבים לשקם את האמון, בין יהודים לערבים, בין שמאל לימין, בין אזרח לנבחר ציבור."
יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה אמר כי "המציאות הישראלית לשנת 2018 היא מציאות מורכבת שבה שני הגושים של ימין ומרכז-שמאל מפרשים את מהות הדמוקרטיה בצורה שונה, כאשר הפערים בין התפיסות הולכים ומתרחבים. עם זאת, נראה כי לקבוצה גדולה של ישראלים, המשייכים את עצמם למרכז, יכול להיות תפקיד חשוב בהגדרת מכנה משותף ומגבש בין תפיסות העולם המתרחקות. נושא נוסף השנוי במחלוקת הוא ביחס לאופן הראוי לחיזוק המשילות. בעת האחרונה, המתקפות על שומרי הסף הפכו לעניין שבשגרה, מה שעלול לערער את מערכת האיזונים והבלמים השלטונית, להגביר את הפוליטיזציה ולפגוע בטוהר המידות הנדרשים ממשרתי הציבור. קידום חוק היועמ"שים והמתקפות על הלגיטימיות על ועדת גולדברג, רק בסוף השבוע האחרון, מהווים דוגמא לאובדן הרסן בשיח "המשילות", שמקודם על ידי גורמים מרכזיים בדרג הפוליטי. עלינו כחברה להתעקש ולדרוש מהמנהיגות הפוליטית לטפח את השיח הממלכתי, תוך מתן כבוד והוקרה לאלו המוכנים להקדיש את עצמם לעשייה ציבורית, בין אם במערכת הפוליטית או המקצועית."
פרופ' תמר הרמן, מנהלת מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה אמרה כי "חרף היציבות הביטחונית, ההמשכיות של הממשלה ה-34 הקרובה להשלמת קדנציה מלאה של ארבע וחצי שנים והמצב הכלכלי האיתן, נראה כי מספר לא מבוטל של ישראלים מרגישים ואף חוששים, שהאדמה רועדת מתחת לרגלי הדמוקרטיה הישראלית בעוד שאחרים סבורים בדיוק הפוך. הנתונים מצביעים על שני קווי פיצול עיקריים בחברה הישראלית- האחד על בסיס הלאום, בין יהודים וערבים, והשני בין הימין לבין השמאל. בהקשר זה, יש לציין כי רמת המתח השני, בין הימין לשמאל, עלתה באופן משמעותי: אם בשנת 2012 כ-9% מהיהודים סברו שזהו המתח החברתי החזק ביותר בחברה הישראלית, כיום 31% סבורים כך. נראה כי בחברה הישראלית נוצרו שני גושים האוחזים בתפיסות מנוגדות באשר להיבטים רבים ושונים של הקיום הקולקטיבי הן בנושאים ביטחוניים, הן בנושאים כלכליים-חברתיים והן בשאלות ציבוריות הקשורות לשחיתות, אומנות וערכים ליברלים. שני גושים אלו, הולכים ומתרחקים בתהליך מסוכן המצביע על היעדר יכולת להסכים על הטוב הבסיסי המשותף עבור החברה הישראלית."
מנתוני מדד הדמוקרטיה:
• 46% מהישראלים סבורים שהשלטון הדמוקרטי בישראל בסכנה חמורה.
• לראשונה מזה 16 שנים, המתח העיקרי בחברה הישראלית הפך להיות המתח בין ימין לשמאל- כך סבורים 32%. המתח בין יהודים לערבים שהיה לאורך כל השנים המתח החזק ביותר ירד למקום השני.
• 56% מתנגדים לרעיון לקחת מבימ"ש העליון את הסמכות לבטל חוקים שחוקקה הכנסת.
• 79% מהציבור מרגישים שהשפעתם על מדיניות הממשלה קטנה או אפסית.
• רוב זהה (67%) בקרב יהודים וערבים כאחד, מסכים כי הערבים אזרחי ישראל רוצים להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק ממנה.
מדד הדמוקרטיה 2018
