בית המשפט קבע בפסק דין נדיר כי חייל בשיריון שעבר טקס משפיל מול פלוגתו החדשה, לקה בסוכרת נעורים – יוכר כנכה צה"ל. ביהמ"ש המחוזי דחה לאחרונה את ערעורו של משרד הביטחון – ואישר את זכאותו של החייל לתגמולים.
סיפור מזעזע על השפלת חייל ותיק בשיריון מול חיילי פלוגתו החדשה – הגיע לפתחו של בית המשפט, אשר קבע לאחרונה, בערעור אותו הגיש משרד הביטחון – כי יש להכיר בו כנכה צה"ל – בשל סוכרת נעורים שפרצה אצלו בעקבות המקרה.
על פי התביעה אותה הגיש עוה"ד יואב אלמגור – החייל התגייס לחיל השריון כלוחם בפרופיל 97, שירת בפלוגת 'מחץ' שבה זכה להכרה כחייל מצטיין ואף קודם לדרגת סמל ראשון. כ-4 חודשים לפני שחרורו מצה"ל נסגרה פלוגת 'מחץ', והחייל הועבר לשרת בפלוגת אחרת של הגדוד, פלוגת 'כפיר' – אשר בין השתיים שוררת יריבות של שנים.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
לדבריו, בשל כך, זכה החייל ליחס משפיל ומבזה מצד מפקדיו בפלוגה החדשה, שבשיאם נטל חלק בטקס משפיל בו נתלש תג יחידת 'מחץ' ממדיו מול שאר חיילי הפלוגה. בנוסף זכה החייל ללעג והתעמרות לאחר שנשא את נשקו עם רצועה שעליה סמלי פלוגתו הקודמת, אולץ לבצע עבודות ניקיון ושמירה כטירונים בפלוגה, וכשביקש לצאת לאזכרה של דודו, אילצו אותו המפקדים להישאר לשבת שמירה – שאליה נשארים רק טירוני הפלוגה.
על פי התביעה, כל תלונותיו של החייל על ההתעמרויות אותן עבר, זכו להתעלמות מפקדיו ואף לאיומים בנקיטת עונשים. משלא יכול היה עוד להכיל את היחס המשפיל, ועל אף שנותרו עוד חודש לשחרורו – פנה החייל בבקשה להעבירו לשרת בפלוגה אחרת באופן מיידי, ובקשתו נענתה.
כחודש לאחר שחרורו מהצבא התגלתה אצלו סוכרת נעורים.
החייל הגיש באמצעות עו"ד יואב אלמגור תביעה לקצין התגמולים במשרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל ולקבלת תגמולים בהתאם – אך תביעתו נדחתה.
בשל כך הגיש עו"ד אלמגור ערעור נגד נגד החלטת קצין התגמולים במשרד הביטחון לבית המשפט השלום – המשמש כערכאת ערעור.
אל הערעור צירף עוה"ד אלמגור חוות דעת רפואית, התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין מצבי דחק לבין התפרצות מחלת הסוכרת. מנגד, הגיש משרד הביטחון חוות דעת נגדית הטוענת שמעולם לא הוכח קשר בין מצב סטרס לפריצת סוכרת נעורים.
בית משפט השלום, בשמשו כערכאת ערעורים – קיבל את תביעת החייל, וקבע כי האירועים אותם חווה במהלך שירותו בפלוגה הינם חריגים, נחוו אצלו כאירועי דחק, ויש לראות בהם כגורמים שהובילו להתפרצות הסוכרת.
משרד הביטחון הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר בימים אלה ממש דחה את הערעור, והטיל על משרד הביטחון הוצאות משפט בסך 10 אלפים שקלים.
בחודש יוני 2014, כחודש לאחר שחרורו משירות צבאי, החל התובע לסבול מצימאון ומהשתנה רבה, ולאחר סדרת בדיקות, נמצא כי הוא חולה בסוכרת נעורים.
באותה שנה הגיש הצעיר תביעה לקצין התגמולים, באמצעות עו"ד אלמגור, להכרת זכותו כנכה צה"ל, נוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי שירותו הצבאי לבין סוכרת הנעורים בה חלה. קצין התגמולים במשרד הביטחון דחה את התביעה בטענה כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי.
בהחלטתו, הסתמך קצין התגמולים על חוות דעתו של פרופ' מרדכי וייס, שקבע כי אין אסכולה רפואית שמכירה בקיום קשר סיבתי בין מצב דחק לסוכרת נעורים. כמו כן קבע פרופ' וייס כי מצבי הדחק שאליהם נחשף החייל לא היו חריגים באופיים, וכמו כן עברה תקופה של למעלה מ- 4 חודשים בין תקופת הדחק הנטענת לבין הופעת תסמיני הסוכרת – ופערי זמנים אלה גבוהים מדי.
באמצעות עו"ד אלמגור הגיש הצעיר ערעור על החלטת משרד הביטחון לבית המשפט השלום, המשמש ערכאת ערעורים על החלטות קצין התגמולים. אל הערעור צירף עוה"ד אלמגור את חוות דעתו של מומחה בכיר בתחום הסוכרת אשר ציין, כי הסיבה להתפתחות סוכרת נעורים טרם הובהרה עד תום, אך מקובל על הכל כי התפתחות המחלה נעוצה בגורמים גנטיים וסביבתיים.
לדבריו, הגורם הגנטי לבדו לא יכול לעורר את המחלה, אך הגורם הסביבתי מהווה בפירוש טריגר, המפעיל את המערכת החיסונית וגורם להתפרצות הקלינית של המחלה. הדחק הנפשי, קבע פרופ' ויינשטיין, מהווה את אחד מהגורמים הסביבתיים הללו.
"כשתהליך הרס תאי הביטא נמצא בשלב מתקדם – אך לפני הופעת הסוכרת הקלינית – מספיק גורם סביבתי גם בעוצמה נמוכה, המשמש כטריגר, וגורם להתפרצות הסוכרת הקלינית", קובע פרופ' ויינשטיין.
בית המשפט השתכנע בגרסתו של החייל שיוצג ע"י עוה"ד אלמגור, וקבע כי יש לקבל את ערעורו של החייל, ולהכיר בקיום קשר סיבתי בין תנאי שירותו בצבא לבין סוכרת הנעורים שבה לקה. הרכב השופטים שדן בתיק פירט את העלבונות שספג החייל ואת היחס המתעמר לו זכה מצד מפקדיו בפלוגת "כפיר". בין היתר, תיאר החייל איך התבקש באופן מכוון, ולא בגלל מצוקת כוח אדם, לבצע משימות ומטלות שלא תואמות את הוותק שלו.
בנוסף, תיאר החייל שני אירועים שבהם חש מושפל מאד: באחד, הרס"פ של פלוגת "כפיר" תלש בהפגנתיות, בנוכחות חיילים נוספים, את הסמל של פלוגת "מחץ" שהיה מחובר לסרבל העבודה של החייל. משתפס החייל, אינסטינקטיבית, את ידו של הרס"פ, הוא הואשם כי היכה אותו. במקרה השני ספג החייל צעקות שהופנו אליו בפומבי על ידי הסגל הפיקודי, בגלל שעשה שימוש ברצועה קודמת של פלוגת "מחץ".
בנוסף, תיאר החייל כיצד הותנתה יציאתו לאזכרת דודו ב"סגירת שבת של שמירות", מה שלא הלם לדבריו את הוותק שלו. עוד תיאר אירוע בו הוענש באופן לא הולם, עקב התייצבותו למסדר ביקורת עם נעליים שאינן מצוחצחות. תלונותיו על יחס מתעמר זכו כאמור להתעלמות מוחלטת לטענתו, ואף לאיום בעונשים.
הוועדה ציינה, כי גרסת החייל עמדה גם במבחן החקירה הנגדית, ונתמכה בעדויות שני חיילים ששירתו איתו בפלוגת "מחץ" ובפלוגת "כפיר". מנגד, ציינה הוועדה כי משרד הביטחון לא הביא עדים מטעמו.
באשר לקשר הסיבתי בין מצבי הדחק הנפשי בצבא לבין התפרצות סוכרת הנעורים אצל החייל קבע הרכב השופטים בערר, כי התרומה של הדחק להתפרצות הסוכרת לא נשללה לחלוטין על ידי אנשי הרפואה, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה הנדון, קבעו השופטיטם כי הנסיבות שפורטו, בתוספת סמיכות הזמנים בין אירועי הדחק לפרוץ המחלה, מטות את הכף לקיומו של קשר סיבתי כזה – למרות היעדרה של הוכחה מדעית מובהקת בנושא.
אמנם סבו של החייל, דודו ואחיו הבכור חולים אף הם בסוכרת, אך לקביעת השופטים לא ניתן להתעלם מהעובדה, שהחייל שירת כלוחם קרבי תקופה ארוכה, מבלי שהמחלה נתנה את אותותיה. "המחלה התפרצה בסמוך לתנאי הדחק הנפשיים שאליהם נקלע החייל בשירותו הצבאי", קבעו השופטים, ולכן פסקו כי קיים קשר סיבתי בין אירועי הדחק במהלך השירות הצבאי, לבין מחלת הסוכרת שהתפרצה בסמוך להם.
קצין התגמולים מערער: החייל חווה שירות רגיל ללא אירועים חריגים
בקצין התגמולים לא שבעו ממתן פסק הדין, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי. לטענת נציגי קצין התגמולים, גרסתו של החייל אינה אמינה, ומדובר בתנאי שירות שבחוויתו הסובייקטיבית של החייל נחוו כמעוררי דחק ו"ספק אם מתקיים המבחן האובייקטיבי שנקבע בהלכת הדין". לגרסת קצין התגמולים, החייל חווה תנאי שירות רגילים, ללא קשיים מיוחדים או אירועים חריגים, לא מבחינה פיזית ולא מבחינה נפשית. כמו כן, הצביעו בקצין התגמולים על העובדה כי מחלת הסוכרת קיימת במשפחתו של החייל, וכי הוכח כבר כי לסוכרת נעורים יש יסוד גנטי.
בדיון בערעור של קצין התגמולים בבית המשפט המחוזי, ציין בית המשפט כי "הלכה פסוקה היא שככלל, בית המשפט לערעורים אינו מתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו, על סמך העדפת חוות דעת של מומחה אחד על משנהו. בית המשפט שלערעור יתערב רק כאשר מסקנותיה של הערכאה הדיונית, אשר שמעה את הראיות, לא מבוססות על פניהן, ושהתשתית העובדתית מופרכת או בלתי סבירה בעליל".
כך, קבעו שופטי בית המשפט המחוזי שדנו בערעור – י.גריל, ב.טאובר וס.ג'יוסי – כי מסקנת הרכב השופטים בביהמ"ש השלום בדבר קיומו של קשר סיבתי רפואי בין מצב דחק לבין הופעת הסוכרת בה חלה החייל, חרף היעדרה של אסכולה רפואית הדוגלת בגישה זו, מבוססת היטב ולא נפל בה כל פגם.
עוד קבעו השופטים, כי בשימת לב לחוות הדעת הרפואית שצורפה מטעם החייל, לרבות הספרות הרפואית עליה מבוססת חוות הדעת, וכן בהתחשב במסקנות הוועדות הציבוריות התומכות בהכרה בסוכרת ככזו הנגרמת כתוצאה מאירועי דחק – צדקה הוועדה במסקנה שאליה הגיעה. משכך, התפנו שופטי בית המשפט המחוזי לבחון את הנסיבות הקונקרטיות של החייל: האם אלה מבססות קיומו של קשר רפואי שכזה.
"איתרע מזלו של המשיב וההתייחסות כלפיו בפלוגת כפיר היתה שונה משל חבריו", קבעו השופטים. "אין מדובר בפרק זמן קצר של שבועיים שלושה, אלא במסכת שנמשכה כארבעה חודשים". עוד קבעו השופטים, כי על החייל הוטלו משימות רבות של שמירות וביצוע עבודות שלא מקובל להטילן, לרוב, על חיילים ותיקים – אלא אם קיימת מצוקת כוח אדם. זאת ועוד – קבעו השופטים – היו אירועי השפלה כלפי החייל, שנעשו לנגד עיני חיילי הגדוד.
לפיכך קבעו השופטים: "איננו סבורים שהאירועים שחווה המשיב בארבעת חודשי שירותו בפלוגת כפיר, עשויים להיחשב כהתנהלות רגילה של חיי צבא, ואף לא כאירועים טריוויאליים – בייחוד אלה בהם המשיב הושפל לנגד עיני החיילים". אירועים אלה, פסקו השופטים, הטביעו את חותמם על המשיב.
"המסקנה הבלתי נמנעת היא כי אכן סך האירועים והחוויות מהווים עוצמת דחק, שיש בה כדי לשמש טריגר לפרוץ מחלת סוכרת הנעורים ממנה סובל המשיב", כך לקביעת השופטים. לאור כל זאת דחה הרכב השופטים את ערעור קצין התגמולים, ואף חייב אותו בהוצאות המשפט של החייל, בסך 10,000 שקלים. הערעור נדון בביהמ"ש המחוזי בחיפה.
