אם בוחנים כיצד תחום הנזיקין מתייחס למועד ההתיישנות, נמצא שבאופן כללי מדובר ב7 שנים בהן ניתן לפעול – 7 שנים מהיום בו אירע המקרה, כאשר לעיתים קיימים גורמים שמשנים את חוקי המשחק, ולו כי התובע טוען שהוסתרו ממנו עדויות שהיו עשויות להוביל לתביעה. עם זאת, בתחום רשלנות רפואית (נישה בתחום דיני נזיקין) הדברים מעט שונים, וזאת כי תקופת המרוץ נכנסת לפעולה רק לאחר שמתוודעים לנזק שהוסב עקב הטיפול הרפואי. כך למשל אדם שבמשך שנים היה חולה לב, אך הדבר נודע לו רק כעבור שנים, יוכל להגיש תביעה לאורך 7 שנים מהיום בו הוא קישר בין הדברים – בין ההליך הרפואי לבין הנזק.
מסמכים ורלוונטיות
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
עורכי דין שעוסקים בתחום מעידים על תופעה בעייתית, מספרים שלעיתים לקוחות סבורים שחוק ההתיישנות במקרה שלהם התקצר, וזאת כי הגוף הרפואי החתים אותם על טופס ייעודי בו הם אישרו שתקופת ההתיישנות מתקצרת. יש להבין שכל עוד מסמכים מעין אלו אינם כרוכים בסמכות המשפטית הנחוצה, אין להתייחס אליהם כאל עובדה מוגמרת, אלא כמו בכול סוגיה שנוגעת לתחום, יש לעבור אצל עורך דין לרשלנות רפואית ולהיעזר בשיקול דעתו. אם גם אתם נתקלתם במקרה שכזה, או פשוט מחפשים אחר ייעוץ מקצועי ומנוסה, בקרו באתר של אלמוג שפירא – משרד שבקיא ברשלנות רפואית ושמציע באתר מגוון מאמרים לצד מידע מקצועי.
יוצא מהכלל
באופן כללי תקופת ההתיישנות של רשלנות רפואית עומדת על 7 שנים – אך רק מהרגע בו מבינים שהנזק הגופני הנו תוצר של טיפול רפואי. עם זאת, גם פה ניתן למצוא זמן מקסימאלי ממנו אין לחרוג – כאשר ההקשר שבין הטיפול הרפואי לנזק מתגלה כעבור עשר שנים מיום מתן הטיפול. כמו כן, יש עוד מקרה יוצא דופן, כשמדובר בילדים. במקרה זה 7 השנים נחשבות מהרגע שבו הילד הופך לבוגר (בן 18 שנה). אי לכך אם ילד חווה רשלנות רפואית (ולו כעובר) הוא (או לחלופין האפוטרופוס שלו) יוכל להגיש תביעה עד שימלאו לו 25 שנה. מה עוד? בכול הנוגע לרשלנות רפואית בעת הריון או לידה, הרי שבמקרים מסוימים אין יעד אחרון, חוק ההתיישנות אינו רלוונטי, כי הרבה פעמים ההורים אינם מקשרים לאורך שנים ארוכות בין מצב הילד לבין תהליך הלידה, או ההיריון.
מהר ככול הניתן
למרות שניתן לחכות עם התביעה ולהתמקד ביום יום ובמשפחה, ולמרות שאנשים רבים אינם רוצים לחשוף את הילד להליך משפטי שבין היתר כולל בדיקות רפואיות, עדיין ההמלצה הגורפת היא להתעלם מחוק ההתיישנות, משמע לא לחכות לרגע האחרון, אלא ברגע שהקישור בין הנזק לטיפול הרפואי מתבצע, מוטב לחפש אחר ייעוץ מקצועי – אם על מנת להשיג פיצוי כספי ואם על מנת לזכות במעט צדק ולהרתיע את הרשויות.
מבחן ההוכחה
חשוב לחדד ש7 השנים אינן נספרות מהיום בו אירע הנזק הגופני, אלא מהיום בו התגלה הנזק ונעשה הקשר לטיפול הרפואי. עוד נציין שבהרבה מקרים קשה להוכיח מתי במדויק התגלה הנזק, וכיוון שחלפו 10 שנים, הצד הנתבע עשוי לטעון להתיישנות, כך שהטענה תידחה. מכאן שעורך דין שבקיא בתחום יידע כיצד להציג את הדברים ואף כיצד להכין את התובע – באופן שיוציא את האמת לאור ויתקבל סכום הפיצוי המרבי. משמע לא מעט מוטל על כף המאזניים, ועל כן כאשר הסוגיה מגיעה לבית המשפט, השופט ייבחן לעומק את התנהגות התובע – ייבחן האם אכן פעל מתום לב, או פשוט התמהמה ועתה מנסה להיחלץ מכך.
אל תוותרו מראש
אם גם אתם חוששים שהצדק עמכם אך כבר חלפו 7 שנים, אם חיברתם בין המאורע הרפואי לנזק (אך רק לאחר שנים רבות) ואם עתה הילד גדול אך מבקשים לסייע לעתידו באמצעות כספי הפיצויים שמגיעים לו בצדק, הרי שתמיד יש לפנות אל עורך דין שבקיא בתחום, כי מקרים שנראים כמו דרך ללא מוצא לאדם הפשוט, עשויים להיתפש כקלף מנצח כאשר בוחנים את פרטי המקרה בעין מנוסה. אי לכך גם אם עברו 10 שנים, אין לוותר לפני שמקבלים ייעוץ מקצועי. בהצלחה!
