ביה"ד הארצי לעבודה הרחיב את ההגדרה ל"עבודת כפיים"

בהחלטה תקדימית נקבע בביה"ד הארצי לעבודה כי עובד המפעיל מכונות חרטות ממוחשבות (CNC) הינו "עובד כפיים" ולכן יחולו עליו כל הזכויות הקבועות בצו ההרחבה לעובדי ענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה. ההחלטה קובעת למעשה כי כל מי שלוקח חלק בשרשרת הייצור נחשב ל"עובד כפיים" ולכן ל"עובד" שעליו חלות הוראות צווי ההרחבה, ללא קשר למאמץ הפיזי הנדרש ממנו

החלטה תקדימית שניתנה בבית הדין הארצי לעבודה בדיון בערעור שהגיש עובד כנגד החברה בה עבד, קובעת כי גם עובד המפעיל מכונות חרטות ממוחשבות (CNC) הינו "עובד כפיים" ולכן עונה להגדרת "עובד" בצו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה. ההסתדרות והתאחדות התעשיינים צורפו אף הן לדיון, כצדדים להסכם הקיבוצי הכללי שהוראותיו הורחבו, וזאת לאור השאלה העקרונית שהתעוררה בתיק – "מהי 'עבודת כפיים' בשנת 2019"?

החלטת בית הדין נוגעת לעובד שהועסק במחלקת החריטה של חברה העוסקת בטכנולוגיות עיבוד שבבי מדויק, כמפעיל מכונות חרטות ממוחשבות. לאחר שהעובד תבע זכויות מכח צו ההרחבה בענף, פסק בית הדין האזורי בירושלים כי צו ההרחבה אינו חל על העובד היות שאינו "עובד כפיים" ולכן אינו עונה להגדרת "עובד" לפי הצו.

ההסתדרות, שיוצגה בהליך על ידי עו"ד רענן שקדי מהלשכה המשפטית באגף לאיגוד מקצועי, התייצבה בתיק והגישה עמדה שתמכה בעובד ובטיעוני הערעור. בית הדין הארצי קיבל את הערעור והפך את החלטת בית הדין האזורי. בהחלטה, שניתנה על ידי הרכב בראשות סגן הנשיאה כב' השופט אילן איטח, נקבע כי אין למבחן של היקף העבודה הפיזית ומידת המאמץ שמושקעת על ידי עובד משקל של ממש בשאלה האם הוא "עובד כפיים". בנוסף נפסק כי גם השאלה האם העובד מייצר באופן עצמאי מוצר או שמא המוצר מיוצר על ידי מכונה, אינה מכרעת בנסיבות בהן העובד מעורב בתהליך ייצורו של המוצר.

ההסתדרות טענה כי כוונת הצדדים בצו ההרחבה בשנת 1973 הייתה להחיל את ההסכם הקיבוצי על כל עובד בשרשרת הייצור המועסק ברצפת הייצור. בית הדין הארצי קיבל את עמדת ההסתדרות וקבע כי הדגש צריך להיות על עצם השתתפות העובד בתהליך הייצור והיותו חלק משרשרת הייצור. עוד נקבע כי למרות שחלפו עשרות שנים מאז שהוגדר המונח "עובד" בצווי ההרחבה, יש לבדוק את התאמתו לסוגי פעילות שלא היו ידועים בזמנו וייתכן שאף לא נצפו במועד חתימת ההסכמים הקיבוציים שעמדו בבסיס צווי ההרחבה.

בהחלטתו בחן בית הדין הארצי את ההיבט הלשוני, ההקשר התעשייתי ותכלית ההסכמים הקיבוציים שהורחבו וקבע כי הם אינם מביאים למסקנה כי יש לצמצם את הגדרת "עובד" בצווי ההרחבה לפועלים המייצרים במו ידיהם מוצר מוגמר ונדרשים לשם כך למאמץ פיזי מרובה. ביה"ד הארצי קיבל גם את עמדת ההסתדרות לפיה ההקשר התעשייתי מלמד כי כל מי שנוטל חלק בתהליך הייצור ומהווה חלק משרשרת הייצור ייחשב ל"עובד" ויחולו עליו הוראות צווי ההרחבה, ללא קשר למאמץ הפיזי הנדרש ממנו ולשאלת היקף מעורבותו האישית במוצר המוגמר.