אב שכול: "תגידו השתגענו? יצרנו מצב שבו משתלם לרצוח יהודים"

אב שכול: "אני הרצל. הרצל חג'ג'. אני אב שכול. איבדתי את הילדה האהובה שלי, שיר, בפיגוע דריסה בטיילת בארמון הנציב בירושלים. עברו סך הכל, שנתיים וארבעה חודשים. הייתה ילדה יפה, טובה מדהימה. איתה נהרגו עוד שלושה חיילים שלנו. פשוט מיותר. אבל אני לא באתי לכאן כדי לספר את הסיפור האישי שלי, אלא בשביל למנוע את המשפחה השכולה הבאה…

תגידו השתגענו? אבל אנחנו יצרנו מצב שבו משתלם לרצוח יהודים. כי מי שרוצח יהודי היום, חוץ מכבוד מלכים שהוא יקבל בחברה שלו, הוא יקבל גם משכורת שמנה מהרשות הפלסטינית, ומדינת ישראל תדאג לו לתנאי כליאה מעולים. הוא אפילו יוכל לסדר שהסוהרות היהודיות שהוא אוהב יהיו באגף שלו.

ואם כבר בג"צ יחליטו להרוס למשפחה שלו את הבית, יהרסו לו בסוף רק את החדר או את אדם החלון, אתם מבינים?

למתנחלים הורסים בתים שלמים, קומפלט. לפעמים על 10 ס"מ לא חוקי שעובר באמצע הסלון ולמחבלים בקושי אוטמים את החדר בבית של המשפחה שבה גדל והסיתה אותו לרצוח יהודים. איזו אטימות!

וכמובן שלרשותו של כל מחבל נתעב יעמדו עשרות ארגוני "זכויות אדם" לרשותו! לא לרשותנו, הנפגעים האמיתיים.

שתדעו לכם, התנהגות כזאת היא פגיעה ישירה בנו! המשפחות השכולות. אלו שנפגעו כבר ורואים איך המחבלים הארורים מגיעים אל המשפט שלהם שמנמנים, עם חיוך גדול מרוח להם על הפנים. תאמינו לי, אנחנו יכולים למחוק להם את החיוך מעל הפנים. כי עד אז, הטרור לא יפסק.

קבוצה של למעלה ממאה משפחות שכולות הקימה ארגון בשם "בוחרים בחיים". אני, החלטתי לבחור בחיים ולמנוע את הפיגוע הבא. המטרה שלנו היא לקדם חבילת הרתעה נגד המחבלים הארורים שכוללת הריסת בתי מחבלים אמיתית, גירוש המשפחות, החמרת תנאי הכליאה, שלילת אזרחות וקצבאות ועוד. זה צודק, זה נכון, זה מוסרי וזה יציל חיים. אבל אנחנו זקוקים לכם. לציבור. אני מבקש מכם, תעזרו לנו להילחם. בשבילנו! בשבילכם! כי אנחנו לא רוצים שאף אחד, לא יצטרף אלינו יותר. אני הרצל. אבא של סגן שיר חג'ג', לצערי אב שכול".