ערעור שהגיש תושב ישראל לשעבר לבית המשפט העליון בעניין שומות מס בהן חויב נדחה ברובו.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7
עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון
עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com
בשנת 2007 מכר המערער את מניותיו בחברה אמריקנית שהחזיקה במלוא הון המניות של חברה-בת ישראלית, וקיבל בתמורה סך של כ- 3.5 מיליון ₪ בשני תשלומים בשנים 2008-2007. המשיב הוציא למערער שומות בצו בגין השנים האמורות, במסגרתן הלה חויב במס רווח הון בגין תמורת מכירת המניות בשל היותו תושב ישראל במועד מכירתן, ולחלופין – מכוח סעיף 100אלפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), המתייחס לנכס של מי שחדל להיות תושב ישראל.
המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי (השופט ה' קירש), אשר קבע ביום 27.5.2015 כי המערער לא היה תושב ישראל במועד מכירת המניות והורה כי הדיון יוחזר לשלב ההשגה על מנת לאפשר למערער להמציא ראיות ואסמכתאות במספר סוגיות שהועלו על ידו (ע"מ 31489-01-13). בהתאם, קיים המשיב דיונים בהשגה עם המערער, בסיומם קבע למערער שומה בצו אשר חייבה אותו ב"מס יציאה" לפי סעיף 100א לפקודה.
המערער הגיש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה ביום 1.5.2018 (ע"מ 13807-01-17) (להלן: פסק הדין השני). בית המשפט (השופטת י' סרוסי) קבע בפסק הדין כי המערער חייב במס בישראל מכוח סעיף 100א לפקודה בגין רווח ההון שנוצר לו בשל מכירת מניותיו, וכי הוא איננו זכאי לקזז הפסדים כלשהם כנגד רווח ההון.
על פסק הדין השני הגיש המערער ערעור ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שלפני. נטען בבקשה כי הנזק שייגרם למערער כתוצאה מביצוע פסק הדין הינו "בלתי הפיך" נוכח מצבו הכלכלי הקשה, עד כדי סילוקו לרחוב. המערער לא צירף או הפנה לכל אסמכתא התומכת בטענתו זו.
המשיב סבור בתגובתו כי הבקשה אינה מצביעה על נזק ממשי ממנו עתיד לסבול המערער אם יקיים את פסק הדין, ודאי בנסיבות בהן המדינה היא הזוכה כך שלא קיים חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. לצד זאת, מסר המשיב כי הוא ער לחשש שהביע המערער כי "ייזרק לרחוב", אף שחשש זה לא הוכח, וציין כי הוא אינו מתנגד להסרת העיקול שהוטל על חשבון הבנק של המערער שמספרו 303-313816/53 המתנהל בבנק לאומי סניף 806.
בית המשפט העליון דחה את בקשתו של המערער וקבע שהכלל הוא שהגשת ערעור לא מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), והמבקש לעכב את ביצועה נדרש להראות כי אם לא יינתן עיכוב הביצוע המבוקש לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. בנטל זה לא עמד המערער.
עם זאת, לאור הסכמת המשיב, קבע בית המשפט העליון שהעיקול על חשבונו של המערער כאמור– יוסר.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
