הכתבה בערוץ כאן 11 סביב חשד למינוי מקורבים על ידי שופט בית המשפט למשפחה עסקה אמנם בנושא חשוב – אבל חלקים מהדרך שבה היא נעשתה היו ציניים, ולא ראויים לדעתי.
מאת: עוה"ד רונן סטי המשמש כיו"ר הוועדה המחוזית ליישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות בלשכת עורכי הדין, ועוסק בניהול וייצוג בבוררויות מסחריות ובינלאומיות.
לרדוף אחרי שופט מכהן עם מצלמה הוא מעשה שלא ייעשה. ידוע הוא ששופט מנוע מלהתראיין. זוהי אחת מאבני היסוד של מערכת המשפט.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
התקשורת עצמה ביקרה בצורה חריפה את פרקליט המדינה לשעבר משה לדור על שהתבטא על חקירת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט – תוך שהוא ממלא תפקיד במערכת המשפט.
אבל מעבר לטיפול הלא נכון לדעתי בנושא – הציפה הכתבה נושא חשוב מאד – והוא מראית העין של מינוי מקורבים על ידי שופטים.
חשוב להבין שהלחץ הבלתי הגיוני של תיקים פתוחים הרובץ על מערכת בתי המשפט יוצר מצב בלתי אפשרי, שאחד מהסממנים שלו היא אותה מראית עין של העדפת מקורבים.
למעשה מערכת בתי המשפט עומדת בפני מצב אבסורדי, בו בתחילת 2019 עמדו בפני דיון בבתי המשפט יותר מחצי מיליון תיקים "פתוחים"שטיפולם תלוי ועומד לעיתים נמשך גם שנים – זאת מעבר לתיקים המטופלים כעת במערכת.
את העול המטורף הזה אמורים לחסל כ-800 שופטים שגם אם יעבדו 24 שעות ביממה, לעולם לא יצליחו להדביק את הפער.
הלחץ הזה יוצר פס ייצור. בית חרושת עצום ל"צדק", שמוליד הרבה רעות חולות. אחת מהן היא החשד למראית העין של העדפת מקורבים במינוי תפקידים שבסמכות בית המשפט כמו מפרקים, מנהלים מיוחדים, אפוטרופסים, בוררים על דרך מינויים החוזר ונשנה ועוד.
מדוע מראית עין? מפני שלמעשה, משאב הזמן הוא המשאב היקר ביותר שעומד לרשותו של שופט מן המניין. כל דקה חשובה, וכל שיחה או הסבר מול מינוי של איש מקצוע לא מוכר או חדש, שאיתו לא עבד השופט מעולם – דורש מהשופט במצטבר שעות של הדרכה – שאין לו. כישלון במילוי המשימה על ידי אותו "מומחה" אומר שעות עבודה נוספות של אותו שופט.
כך מעדיפים שופטים רבים לחזור שוב ושוב לאותו פול סגור של בעלי תפקיד מוכרים. מן החוץ זה נראה לא טוב. גם כלפי עורכי דין ובעלי מקצוע שרוצים להתמנות גם הם לתפקידים שמטיל בית המשפט – זה מהווה אי צדק משווע.
לשופט גם אין זמן באמת להיכנס לעומק חוות הדעת של מי שמינה וברוב המקרים הוא פשוט מסכים עם המומחים שהוא ממנה..
לכן, להערכתי, מינוי חוזר של בעלי תפקידים נובע ברוב המקרים מברירת מחדל של שופט – שמנסה להרוויח קצת זמן בשביל להשתלט על הערימה ההולכת ותופחת של תיקים המצטברים לפניו. כאן נכנס גם הלחץ העצום לפשרות החוסך בצורך להכריע בפסק דין.
כל זאת במטרה לחסוך זמן יקר, אך על חשבון התחושה שניתנה להם שעתם בבית המשפט, נשמעו טיעוניהם – ונעשה עימם צדק.
אינני מכיר את פרטי הפרשייה, אך חשוב לומר שלפני שמחליטים לפגוע קשות בשמו של שופט, ולפני שמאשימים אותו בניגודי עניינים והעדפת מקורבים – צריך גם להבין את המציאות הבלתי אפשרית שבה נמצאים השופטים – ולהציע פתרון הוגן. לדעתי יש לקבוע כללי "ברזל" במינוי בעלי תפקיד ולהגביל את מספר המינויים שלהם על ידי אותו גורם שיפוטי.
מניסיוני השופט שקד ניהל את הדיונים בהם הופעתי באורך רוח ומתוך מטרה לפתור את הסכסוך ביעילות. חשוב גם להבין שיש אופציה אחרת. יש תרופה לרעה החולה הזו, והיא נמצאת בהישג יד.
בקליפורניה למשל, מעודדים את האזרחים לפנות כצעד אחרון לתביעה משפטית. החוק מעודד אותם לפתור את המחלוקת ביניהם בגישור, או בבוררות – ורק לאחר שמיצו את בחינת האפשרויות הללו – הם אמורים להגיע לפתחו של בית המשפט.
יש גם עונש לצד ההעדפה הזו. במקרה שבו מגישים הצדדים תביעה ללא מיצוי הליך הגישור או הבוררות, מוטלות עליהם הוצאות משפט כבדות. המטרה – להקל את עומס העבודה של השופטים, ולעודד פתרונות בדרכים יותר סימפטיות ממשפט.
זוהי שעת רצון למימוש מורשתו של השופט חשין המנוח שפסק כי האמת והצדק והשכל הישר אינם נחלתו הבלבדית של בית המשפט. יש אמת וצדק ושכל ישר גם שלא בין כותלי בית המשפט, ולענייננו – בהליך הבוררות המבורר והמבורך. ולוואי ובעלי הדין היו נדרשים
להליכי בוררות – תחת בית משפט – יותר משנדרשים הם לכך כיום." (רע"א 2237/03 Array נגד המועצה המקומית תל מונד בבית המשפט העליון (10.1.05)).
למעשה, קו הייצור של הצדק התעשייתי שנערך בישראל לאורך השנים מצליח בקושי ליצור סוג של יעילות – אבל ההכרעות בו מביאות יותר מדי פעמים לאי-צדק משווע, מבלי אפילו לא לגלות הבנה אמיתית של טיב הסכסוך בשל העומס. זה לא נובע מרשע, אך זה יוצר עיוותים ועולה במחיר האמון של הציבור. פשוט לשופטים אין זמן, וקשה להאשים אותם על כך.
מהפכת סדר הדין האזרחי, שעומדת בפני יישום בישראל, ואשר כופה על הצדדים לעמוד במיטות סדום של סדרי זמנים ואורך יריעה לטיעוניהם – רק תגביר לדעתי את חוסר הצדק – ותגרום לערעור נוסף במעמדו של בית המשפט.
לזכות המהלך החדש אותו מנהיגה רשות בתי המשפט ניתן לזקוף את סעיף 38 לסדר הדין האזרחי החדש, המחקה במידת מה את השיטה של קליפורניה: האפשרות להפעיל סנקציה על הצדדים במקרה שבו הם סרבו להליך גישור או בוררות .
זוהי טיפה בים – ואני תקווה ששר המשפטים הבא יחד עם מערכת המשפט ישכילו להעביר יותר ויותר תחומים – כמו למשל תחום הסכסוכים המסחריים ותחום הנדל"ן – למסלול של בוררות מוסכמת וגישור. כך יורד בבת אחת העומס הקשה על השופטים, הצדדים יזכו לדיון מעמיק הרבה יותר, וקצר הרבה יותר – הצדק ישורת, ועינוי הדין יפחת בהרבה.
יש דרך לצמצם את מספר התיקים על ידי הרחבת מנגנון ברירת קנס ללא רשום פלילי לא רק לעברות תנועה אלא גם על עברות קטנות רבות שאזרחים מן השורה עלולים "ליפול" בהם.
קנס עשוי להשיג הרתעה הרבה יותר יעילה ממשפט, ויגרום לפחות עוול לאזרחים רבים (בעיקר לגברים) שכל תלונה במשטרה שוללת מהם את חופש העיסוק.