מדוע לשכת עורכי הדין שותקת בנוגע לפרשת רות דוד?

יש מי שיאמרו כי פרשת רות דוד ורונאל פישר מתמסמסת ומושתקת. אחרים יגידו שהיא מטופלת בצורה המקצועית ביותר. אך הפרשה מהווה, יותר מכל, מעין נייר לקמוס לשלטון החוק בישראל, בכך שהיא חושפת כיצד גופים שלטוניים וסטטוריים עוצמים עין ומעגלים פינות במקרים שנוחים להם, כי במדינת ישראל אולי כולם שווים בפני החוק, אך יש כאלה ששווים יותר.

מאת: עו"ד צבי וישנגרד – מועמד לתפקיד יו"ר מחוז מרכז בלשכת עורכי הדין בבחירות הקרובות.

מי שהייתה פרקליטת מחוז ת"א ולאחר פרישתה הפכה להיות שותפתו של עו"ד רונאל פישר נעצרה לפני 4 שנים כשפעלה, על פי החשד, להדלפת מידע פנימי מחקירות תמורת שוחד. כמו כן נקשרו לשמה חשדות חמורים נוספים שהרעידו את אמות הסיפים במשטרה, בפרקליטות ובמערכת המשפט.

במרץ 2016 החליט היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדבליט לסגור את תיק החקירה נגדה, אך בנובמבר 2017 הורה נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, כבוד השופט (בדימוס) דוד רוזן לפרקליט המדינה שי ניצן לבחון שוב את התנהלותה של עו"ד רות דוד בכל הנוגע לשיבוש הליכי המשפט.

הפרשייה מעלה שאלות רבות: מדוע עברו 4 שנים – ועדיין אף אחד באמת לא נותן את הדין על הפרשייה החמורה הזו? מדוע נמסרה עדותה של רות דוד באופן חריג בדלתיים סגורות? מדוע הציבור לא אמור לדעת מה קורה בתוך זרועות האכיפה המופעלות עליו השכם וערב? על מי מגוננות הדלתיים הסגורות הללו, ואיזה עוד תפוחים רקובים מסתתרים מאחוריהן?

בתור עורך דין מן המניין, הפריע לי תמיד שדווקא לשכת עורכי הדין בוחרת לשתוק בנוגע לפרשייה הזו, ולא מצאה לנכון עד היום להעביר אפילו לא שביב ביקורת על התנהלות הפרקליטות, המשטרה ובתי המשפט סביבה.

מדוע לא נשמעת זעקתם של אותם אלה שמכנים את עצמם "בכירי עורכי הדין" נגד גרירת הרגליים בפרשה? מדוע אותם "בכירים" שחותמים על עצומות מתחת כל עץ רענן, לא מעזים לגעת בתפוח הרקוב הזה של פרשיית רות דוד ורונאל פישר?

נכון, ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין החליטה בזמנו לשלול את רישיונם של רות דוד ושל רונאל פישר לעסוק במקצוע עריכת הדין. אך הדבר נראה, בפרספקטיבת הזמן – כמס שפתיים בלבד. מדוע לשכת עורכי הדין לא פועלת לחשיפת הפרשייה וגרורותיה, ולניקוי אורוות כללי בעקבותיה.

פרשיית רות דוד מהווה כתם אפל על התנהלותם של גופי האכיפה בישראל, ולעניות דעתי שוחקת בצורה המשמעותית ביותר את שלטון החוק בישראל, בכך שהיא מהווה, בעצם ההתנהלות המוזרה שלה – כר פורה לפריחת תאוריות דמיוניות יותר ופחות, אודות מנגנון אפל, שלטון צללים – השולט דה פאקטו במדינה.

רבים מקרב חברי, עורכי הדין, סבורים כי צעדים של ממשלה כזו או אחרת פוגעים בשלטון החוק, ונזעקים להגן על מעמדו של בית המשפט. אך בריקבון שפשה במנגנוני האכיפה של המדינה, ובפרשה שמסמלת את מלוא הריקבון בהם – איש לא מעז לגעת – כבר ארבע שנים רצופות.

כאשר אבחר ליו"ר מחוז מרכז מטעם לשכת עורכי הדין, אפעל בכל כוחי, כדי שהלשכה לא תידום אל מול פרשייה זו ופרשיות אחרות השוחקות בצורה כה קשה את מעמדו של בית המשפט ואת תדמיתו של שלטון החוק בעיני הציבור.

כמו כן, אפעל לכך שבראשות ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין יעמוד שופט בדימוס בלתי תלוי. רק כך תימנע מעורבות של בעלי עניין בהכרעות הלשכה, ורק כך יחדלו ניגודי האינטרסים, ותיפסק הגישה של איפה ואיפה בלשכת עורכי הדין – גם בענייני מדיניות לאומית – וגם פנימה – כלפי ציבור עורכי הדין.