לוחם סיירת מטכ"ל שהשתתף בחטיפת מוסטפא דיראני, לקה בפוסט טראומה וסכיזופרניה. במשרד הביטחון סירבו להכיר בו כנכה צה"ל במשך 7שנים. פרקליטו: ניתן היה לצפות ליחס שונה של המדינה ללוחמיה
למעלה מעשור התדפק לוחם סיירת מטכ"ל לשעבר על דלתות קצין התגמולים במשרד הביטחון, וביקש שיכירו בו כנכה צה"ל. לדברי פרקליטו, עוה"ד דוד פייל, משרד הביטחון מינה פסיכיאטרית אשר קבעה בחוות דעת רפואית מפורטת, כי חלקים נכבדים מנכותו של הלוחם נובעים משירותו הצבאי.
לדברי עו"ד פייל, באופן חסר תקדים, סירבו במשרד הביטחון לאורך שנים למסור לידיו את חוות הדעת המזכה, ולציין מה נכתב בה, ותחת זאת דרשו מהלוחם להתייצב בשנית לבדיקה בפני פסיכיאטר נוסף.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
או אז דחה קצין התגמולים את בקשתו של הלוחם להכיר בו כנכה צה"ל, וזאת על סמך חוות הדעת חדשה הקובעת כי נכותו הנפשית נובעת מעברו המשפחתי. לדברי עו"ד פייל, מבלי משים, צורפה לדחייה גם חוות הדעת הראשונה של הפסיכיאטרית – ורק אז התגלה תוכנה המזכה.
לשאלתו של עו"ד פייל מדוע מונה פסיכיאטר נוסף בפרשה חרף חוות הדעת המנומקת שניתנה בה – השיבו לו לדבריו במשרד הביטחון כי "אנחנו לא עובדים יותר עם הפסיכיאטרית הזו".
בתצהירו מתאר הלוחם את מסלול הכשרתו, ואת סדרות הטרור והשבי המפרכות אותן עבר, ואשר הותירו בו את אותותיהן. כמו כן מתאר הלוחם את ההכנות לחטיפת דיראני, את האימונים המפרכים אותם עברו הוא וארבעה לוחמים נוספים שנבחרו למשימה המסוכנת.
הלוחם מתאר כיצד פרץ יחד עם חבריו לחוליה אל ביתו של דיראני באישון ליל, כיצד העמיס על גבו את האיש שמשקלו 80 קילוגרם, וסחב אותו יחד עם חבריו במעלה ההר, בעוד אחיו של החטוף יורה אש חיה לכיוונו ולכיוון חבריו, ואף פוצע את מפקדו.
בנוסף, מתאר הלוחם חוויות מצלקות נוספות משירותו, וביניהן מספר רב של אירועים בהם נשלחו הוא וחבריו לחסל חוליות טרור בשטחי יו"ש, עזה ולבנון, וכיצד איבד מספר רב של חברים קרובים לאורך השנים.
במשרד הביטחון טענו כי מחלת הנפש בה לקה הלוחם נעוצה ברקע המשפחתי שלו וכי שאין הצדקה לקבוע כי הוא לקה בפוסט טראומה.
בערעור על החלטה זו של משרד הביטחון, אשר נדון לאחרונה, טען עוה"ד פייל כי נכותו של הלוחם כוללת פוסט טראומה – אשר ללא ספק נגרמה משירותו הצבאי, ואין לה שום רקע משפחתי קודם. פוסט טראומה זו מתקיימת תחת מעטה של מחלת נפש קשה בדיוק כפי שקבעה הפסיכיאטרית מטעם משרד הבטחון.
בנוסף טען עו"ד פייל, כי במקרים אחרים דווקא הוכרו מחלות שפרצו עקב תנאי שירות קשים – גם אם היה להם רקע משפחתי קודם – מפני שהשירות הצבאי הוכר כטריגר אשר גרם להתפרצותן.
כמו כן, טען עוה"ד פייל בערעורו, כי רקע נפשי משפחתי אמור להתברר עם גיוסו לוחם בפרופיל 97 ליחידה קרבית, ולא לאחר שהוא נשלח אל המשימות הקשות ביותר שחייל יכול להישלח אליהן – וניזוק. במקרה שכזה, חלה אחריות על משרד הביטחון, מעצם התרשלותו – בכך שחשף חייל בעל רקע נפשי בעייתי לשירות כה קשה.
"מעבר לכך, נהוג במשפט להקל עם התובע, ולאמץ את חוות הדעת התומכת בו על פני זו הדוחה את עמדתו" טען עו"ד פייל. לדבריו, במקרה זה, כאשר מונחות על הכף שתי חוות דעת נוגדות – תיטיב ועדת הערעורים אם תבחר בחוות הדעת הראשונה שהכירה בלוחם כנכה צה"ל במיוחד כאשר חוות הדעת המיטיבה נכתבה גם היא על ידי מומחית מטעם משרד הבטחון.
לדברי עו"ד פייל, מצבו הנפשי של הלוחם התדרדר באופן משמעותי לאחר מות מפקדו הנערץ ניר פורז ז"ל בפריצה להצלת נחשון וקסמן ז"ל שנפל בשבי החמאס. לדברי עו"ד פייל, בשל מחלת הנפש ממנה סובל הלוחם, הוא התדרדר לעוני מביש, וחי בדלות רבה. הדרך שבה שולחת המדינה את מיטב הבנים אל הקרב, ולאחר מכן זורקת מעצמה את האחריות לגורלם – מקוממת ומזעזעת!" הוסיף עוה"ד פייל "מדובר בגיבור ישראל – והפקרתו מהווה תעודת עניות למשרד הביטחון ולמדינה".
לאחר דיון שהתקיים בביהמ"ש השלום בירושלים, הגיעו הפרקליטות ועו"ד פייל להסכמה לפיה יוכר הלוחם כנכה צה"ל – וזאת לאחר 7 שנות מאבק.
ממשרד הביטחון נמסר: "משרד הביטחון מאחל לא' בריאות ורפואה שלמה. במסגרת ההליך המשפטי ולאחר שהתקבלה חוות דעת רפואית נוספת בעניינו, קיים אגף השיקום בחינה חוזרת שבסופה הוחלט להכיר בא' כנכה צה"ל, בגין פוסט־טראומה שנגרמה תוך כדי ועקב שירותו הצבאי. הסכמה זו ניתנה בהסכם פשרה וקיבלה תוקף של פסק דין".
