פרקליטות מחוז תל אביב הגישה לפני זמן קצר (רביעי) לביהמ"ש המחוזי בעיר ערעור מטעמה של הדס שטייף על פסק דינו של בימ"ש השלום בעניין תביעת הדיבה של נתן זהבי נגד הדס שטייף, כתבת גל"צ.
על פי הערעור, במרכז פסק דינו של בימ"ש השלום עמדו מספר פרסומים של המערערת שתיארו את התנהגותו הבוטה של המשיב כלפי מספר נשים. הפרסומים לא ייחסו ביצוע עבירות פליליות למערער, אלא הביאו את סיפורן של אותן נשים. בימ"ש השלום ניתח את ההגנות העומדות למערערת על פי חוק איסור לשון הרע, תוך ניתוח הראיות וקביעת ממצאים כאילו היה מדובר בהליך פלילי, שבו נדרש ביהמ"ש להכריע, האם העובדות מגלות עבירה פלילית, ולקבוע ממצאים באשר לאשמתו או חפותו של המשיב. בימ"ש ביצע ניתוח פלילי של עבירות במקום לדון ולנתח את ההגנות הקבועות בחוק. עמדת המערערת היא כי דרך ניתוח זו אינה נכונה.
בפסק דינו, ביהמ"ש קבע קביעות ביחס לאירועים שהובאו בפניו, אך לא היו חלק מהפרסומים שבגינם הוגשה התביעה. אירועים אלה הובאו רק לשם ההוכחה כי בפני המערערת הובאו מספר סיפורים של מספר נשים. ביהמ"ש ניתח את אותם סיפורים משל מדובר בהליך פלילי, וקבע כי לא בוצעה עבירה. גם על כך תטען המערערת כי דרך ניתוח זו אינה נכונה.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
בבימ"ש השלום העידו 7 נשים אמיצות שהתייצבו בגבורה רבה אל מול המשיב, אף שאינן צד להליך ואין להן עניין בתוצאותיו, אשר פגע בהן – עדותן הונחה בפני ביהמ"ש ולא נסתרה. למרות זאת, קבע ביהמ"ש כי חלק מהאירועים לא התרחשו. יודגש כי על מנת להוכיח את האמת שבפרסום, הוגשו לביהמ"ש 8 תצהירים של 8 נשים שונות אשר גוללו בפירוט רב את סיפורן. 7 מתוכן הגיעו באומץ רב להעיד. ב"כ המשיב בחר שלא לחקור אותן על האירועים עצמם, ומכאן שגרסתן העובדתית לא נסתרה – ויש לקבלה.
על אף האמור, נקבע בפסה"ד שאין להעניק לעדותן של הנשים משקל כלשהו. ביהמ"ש העדיף את עדותו של המשיב, ושל שניים מחבריו, אשר הרבה לא לזכור, אף שהוא בעל העניין הראשי בהליך.
עוד על פי הערעור, גם אם ביהמ"ש סבר, לטעמנו בשגגה, כי המערערת לא עשתה את מלאכתה העיתונאית, אין משמעות הדבר כי אותן נשים שיקרו בעדותן – ואולם פסק-הדין מרמז, גם אם לא באופן מכוון, למסקנה זו. בנסיבות העניין, הדבר מהווה עוול של ממש לאותן נשים ישרות-הדרך, ועלול אף לגרום לקורבנות עבירות-מין לסכור את פיהם מלהשמיע את קולם ולהתלונן.
עוד נכתב בערעור כי ביהמ"ש קבע כי רוח התקופה עלולה "לעוות" את ההליך. רוח התקופה ומהפכת "metoo#" שגרמה לנפגעי ולנפגעות עבירות מין להעז ולחשוף את סיפורם לראשונה, אינם גורמים שניתן להתעלם מהם בהליך זה. הם היוו את הרקע לפרסומים נשוא התיק, ומשכך יש בהם כדי ללמד על העניין הציבורי, אותו חייב ביהמ"ש לבחון כאשר הוא בוחן את ההגנות הקבועות בחוק. מהעדויות שנשמעו בביהמ"ש עלתה החשיבות הציבורית הראשונה במעלה שבפרסומים נשוא התביעה, והשינוי התפיסתי שהתחולל בחברה ביחס למעשים ראויים ולמעשים בלתי ראויים.
