נחמה ריבלין ז"ל, רעיית נשיא המדינה הובאה למנוחות בהר הרצל

טקס לוויתה של נחמה ריבלין ז"ל, רעיית נשיא המדינה העשירי, נערך הערב (רביעי) יום הולדתה ה-74, בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. לבקשת המשפחה, ובהוקרה עמוקה על הליווי והאהבה שהעניקו אזרחי ישראל לנחמה בימי מחלתה, התאפשרה כניסה חופשית לציבור אל הטקס ורבים מאוהביה באו לחלוק לה כבוד אחרון.

בין הבאים לכבדה ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, הרמטכ״ל רב אלוף אביב כוכבי, הרב הראשי הספרדי הראשון לציון יצחק יוסף, הרב הראשי האשכנזי דוד לאו, מ״מ המפכ״ל, ניצב מוטי כהן, שרים וחברי כנסת רבים בהווה ובעבר, שגרירים מרחבי העולם המוצבים בישראל, ראשי העדות בישראל, מוסלמים, נוצרים, ודרוזים, סופרים, משוררים, אנשי רוח, ואומנות.

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, מלווה בילדיו, ריבי, רן וענת אמר קדיש ולאחר מכן נשאו הספדים מפיהם של הסופר חיים באר, ענת בתה, ולסיום הספדו של נשיא המדינה.

את הטקס הנחו החזן הצבאי הראשי שי אברהמסון והרב בני לאו. מתוך דברים שהקריא אודותיה הרב בני לאו: "ירושלים הילכה קסם על הסטודנטית הצעירה ממושב חרות שבשרון. כל החושים התמסרו אל העיר הפלאית הזו ואל אנשיה. לפני שנתיים כתבה נחמה מאמר קצר למזמור קכ״ב באתר של 929 וכך אמרה:

״לא נולדתי בירושלים ולא גדלתי בה. אבל אני חיה בירושלים יותר שנים מאשר בכל מקום אחר. הגעתי אליה כשהייתי בת תשע עשרה, כדי לנו באוניברסיטה העברית. בהמשך בניתי את ביתי עם רובי, ירושלמי בן ירושלים. עדיין, בכל פעם שאני רואה את ירושלים נפרשת מולי בכניסה לעיר, אני יכולה לחוש את הפסוק ״עמודות היו רגלנו בשערייך ירושלים.״ אני אוהבת מאוד להסתובב ברחובות ירושלים, שיש בה נשמה ולב. לפעמיים נדמה לי שהבניינים מספרים סיפור. ירושלים שלי היא הרוכלים בשוק מחנה יהודה, שאת חלקם אני מכירה בשם, היא האוניברסיטה העברית, המוזיאונים, האתרים הקדושים, בתי האמנים, וביתי שלי.״ כך מצאה נחמה הופכת להיות לאחת מאבני החן של ירושלים, על טעמי השוק, צעדי המחול בז׳ראר בכר, שכיות החמדה של המוזיאון ובסרטי קולנוע סמדר. אך מעל כל האהבות היתה אהבה לספרות ושירה."

נשיא המדינה נשא דבריי הספד: "נחמה. נחמה שלי. אימאלה שלנו. קמתי הבוקר, את יודעת שלא הצלחתי לישון. הסתכלתי בתאריך, המוכר כל כך, יום הולדת שמח. יום הולדת עצוב. לפני מספר שבועות, בבית החולים, כשעוד הצלחת לומר את מה שעל ליבך, וכבר התחלת לדאוג, ביקשת שאחזיר אותך הביתה. היום, נחמה, שבת הביתה. קרוב כל כך לבית שלנו, שכאן מעבר לגבעה. קרוב לעציצים שאותם טיפחת. קרוב לנוף. קרוב ליער – "מחסן התבלינים", כך קראת לו, כשאת מלקטת לך אזוב, קורנית ואפילו פטריות. קרוב, לשבילים ולדרכים בהם אהבנו והלכנו. נולדת בימים שאחרי המלחמה הגדולה, מלחמת העולם השנייה. הורייך, חלוצים מאוקראינה, ממקימי מושב חירות בתל מונד, שאיבדו את כל משפחתם בשואה הארורה, ראו בך את תקוותם, את נחמתם….

בהמשך ההספד אמר הנשיא, "נחמה, רעייתי, אהובתי, אני מתקשה להאמין שאלו דברי פרידה. אני בטוח שעוד אחפש אותך בלילות, ובימים גם. תודה לך נחמה, על האהבה, על הזוגיות, על המשפחה, על כך שהיית תמיד איתי, על היד התומכת והלב המקשיב, על ההומור ועל המחשבה החדה, ועל זה שזכיתי להיות, בן זוגה של רעיית נשיא המדינה. "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות, כל הנהרות בעולם, לא ישטפוה". נוחי בשלום על משכבך."

במהלך הטקס ביצעה הזמרת רונה קינן את שירה "מבול" והזמר אלון עדר ביצע את השיר "אהובתי שלי לבנת צוואר".