ביהמ"ש קבע: העבריין שזוכה מאשמת רצח לא יקבל פיצוי מהמדינה

ביהמ"ש השלום בתל אביב דחה את תביעתו של אבנר הררי לפיצוי נזיקי, בעקבות זיכויו מאשמת רצח. ביהמ"ש קבע כי החלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד הררי הייתה מצויה במתחם הסבירות, ומשכך אין בהגשת כתב האישום ובניהול המשפט התרשלות של המדינה. בנוסף קבע ביהמ"ש כי הסכמת המדינה על סכום התשלום להשבת עלויות על פי הדין למי שזוכה בהליך הפלילי, אינה מהווה הודאת בעל דין ובפרט כאשר המחלוקת על עילת "לא היה יסוד להאשמה" נותרה בעינה. הררי חויב לשלם למדינה שכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ש"ח.

כזכור, ב-14.06.08 זוכה הררי מאישום ברצח ליאון אזולאי ז"ל לאחר שביהמ"ש קיבל את טענת סנגוריו כי "אין להשיב לאשמה" לאחר שלא מצא ראיות מספקות הקושרות אותו לרצח (בין השאר ההבדל בין צבע האופנוע שלו וצבע האופנוע שיוחס למתנקשים ע"י עדי ראייה ונתק בשרשרת המוצגים).

כאמור, לאחר זיכויו הגיש הררי לביהמ"ש המחוזי בקשה לשיפוי ופיצוי כיוון שזוכה על פי העילה ולפיה "לא היה יסוד לאשמה". הפרקליטות הודיעה כי המדינה מוכנה לשלם פיצויים עקב הזיכוי, על פי הדין, אך לא את התוספת שהתבקשה על ידי הררי וכן, הבהירה כי אין בכך כדי להוות הסכמה כי כתב האישום הוגש ללא יסוד, הן בשל ההחלטה שקבעה כי יש תשתית בבקשה למעצר עד תום ההליכים והן, כיוון שהזיכוי בא לעולם בשל שינוי במצב הראייתי לאחר הגשת כתב האישום, בשל פטירת המדובב שנכח בתאו של הררי בזמן המעצר. לאחר דין ודברים התפשרו הצדדים על הפיצוי לו זכאי מי שזוכה מן הדין, ללא שהתקבלה טענת הררי על כי ההליך נוהל שלא כדין וכתב האישום הוגש שלא בצדק.

התובע הגיש תביעה נזיקית במסגרתה טען כי המשטרה והפרקליטות התנהלו ברשלנות באופן זדוני ומגמתי וכתב האישום נגדו הוגש על אף היעדר ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעה וכי נוהל נגדו הליך סרק משך 6.5 שנים ע"י הפרקליטות. כאמור, ביהמ"ש דחה טענה זו, לאחר שסקר את הראיות המרכזיות שעמדו בפני הפרקליטות ערב הגשת כתב האישום ובמהלך דיון ההוכחות.

בית המשפט קבע כי לעניין הנזק לא יכול התובע לטעון להפסדי השתכרות בהיותו מנהל קריירה עבריינית זה עשרות שנים וכי לא עלה בידו להוכיח כושר השתכרות, גובה השתכרות והפסד כלשהו.  באשר לרשלנות, לו הייתה נקבעת קבע ביהמ"ש כי אינה מצדיקה פיצוי עונשי. באשר לאובדן חירות, ימי החקירה בהם שהה מאחורי סורג ובריח קוזזו מ-8 חודשי מאסר שנגזרו עליו לאחר שהורשע בשיבוש הליכי משפט ועבירות נוספות ומשראה "להשתמש" בימים אלו ע"מ להפחית שלילת חירות אחרת לא רואה ביהמ"ש מקום לפיצוי נוסף. לעניין הוצאות ההגנה סבר ביהמ"ש כי התשלום עבור שכר טרחתו של עו"ד עמירם לא הוכח כראוי וכן לא הוכח שהוצאות הגנה עבור צילומים של עו"ד זילברשלג לא נכללו בפיצוי אשר שולם במסגרת ההליך הפלילי. שכרו של עו"ד שפטל לא נדרש במסגרת התביעה.

בנוסף ביהמ"ש ציין כי: "החלטה על נקיטת הליכים פליליים אינה מבטיחה הרשעה בדין, וממילא זיכוי כשלעצמו אינו הופך את ההחלטה להעמיד לדין להחלטה רשלנית. על הפרקליטות לקבל החלטה אם בנסיבות העניין סביר וראוי להעמיד את פלוני לדין, בהתחשב בטיב הראיות הקיימות והעניין הציבורי שבהעמדה לדין. עליה לבחון את עצמה תוך כדי ההליך, ככל שמתבררות עובדות חדשות, אם ראוי להמשיך בהליך הפלילי, אם לאו; אך לעתים רבות מצויות שתי האפשרויות בתוך מתחם הסבירות של שיקולי הפרקליטות, ואין להסיק בהכרח מכך שהחלטה להעמיד לדין התבררה למפרע כבלתי נכונה, שהפרקליטות הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה"