ג'ייסון גרינבלט: "הפלסטינים הפסידו הזדמנות אמיתית בבחריין"

ג'ייסון גרינבלט שליחו של טראמפ למזרח התיכון נשא הערב (חמישי) דברים ב"פורום 'ישראל היום' ליחסי ארה"ב-ישראל" במרכז דוידסון בירושלים.

גרינבלט אמר: "התפקיד שלי מספק אתגרים וגם נקודות של אי נחת, אך יש לו גם יתרונות רבים. התפקיד שלי מעניק לי את ההזדמנות לעבוד עם אנשים מדהימים. לא זו בלבד שאנשים אלו רוצים להפוך את העולם למקום טוב ובטוח יותר, אלו אנשים שיש להם אומץ.
מדובר באנשים שיש להם חזון ברור לעתיד בטוח ומשגשג.
אחד האנשים האלו הוא הנשיא דונלד טראמפ.
אף אחד במקום זה לא צריך שאמנה את כל הצעדים ההיסטוריים והנועזים, והכי חשוב, האמיצים, שעשה הנשיא למען מדינת ישראל ולמען העם היהודי.
יש לי את הזכות לעבוד עם הנשיא טראמפ כבר למעלה מ 22 שנה. במהלך כל התקופה הזאת הוא הראה את אותו אומץ אדיר שאנו רואים כיום.
עוד אחד מאותם אנשים הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. אני לא צריך להזכיר לכם כמה הוא הקריב למען עם ישראל ולמען מדינת ישראל וכמה אומץ הוא הפגין בהגנת ישראל.
וכמובן, גם את ד"ר מרים ושלדון אדלסון אני מחשיב כחלק מאותה קבוצת אנשים אמיצים. מדובר בשני אנשים שנתנו כל כך הרבה לצדקה, הם עושי חסד שתמיד עומדים על המשמר למען ישראל, העם היהודי, ודברים הקרובים ללילבנו".

על הפעילות בצוות השלום האמריקני

במהלך שתיים וחצי השנים האחרונות, יחד עם הקולגות שלי בצוות השלום האמריקני, ג'ארד קושנר ודיוויד פרידמן, היינו במסע מדהים.
ניגשנו לסוגיות האזוריות בזווית חדשה ובנכונות להאזין באופן שונה. למדנו והפנמנו, והטלנו ספק במה שחשבנו שאנחנו כבר יודעים.
היו לנו מורים רבים, ביניהם גורמים רשמיים ודיפלומטים, כולל פלשתינים, ישראלים, ערבים ואנשים מכל העולם.
המורים שלנו היו ישראלים ופלשתינים ממוצעים, הם היו אנשים שסבלו בגלל העימות הזה: נוצרים, מוסלמים, ויהודים; דתיים וחילוניים, ילדים ומבוגרים.
יחד איתם חווינו רגעים קשים וסוערים. העימות הישראלי-פלשתיני הוביל לאין ספור טרגדיות וסבל נוראי.
אנחנו נוכחנו לגלות הבטחה כה גדולה וגם פוטנציאל עצום.
נוכחנו לגלות את זה אצל:
חיילים ישראלים שלוחמים כל יום ללא לאות למען הגנת ישראל מפני איומים הולכים וגוברים.
הפלשתינים שחיים תחת השלטון האכזרי של חמאס בעזה.
אצל פלשתינים שחיים במחנות פליטים, שהפכו לפיונים במשחק פוליטי, שהיו צריכים להתחיל חיים חדשים לפני עשורים שלמים אך לא קיבלו.
אצל רבים מהם נוכחנו לדעת שיש את אותם ערכים ותקוות, ואותה סקפטיות בריאה ובלתי מפתיעה לגבי הסיכויים לשלום.
המסע שלנו גילה לנו גם צדדים פחות מעודדים. במקומות מסוימים מצאנו מרירות וציניות.
מצאנו גם שחלק מהאנשים ממשיכים לנטור טינה ישנה ומסרבים להשאיר אותה מאחור.
גילינו אנשים שממשיכים לספר לעצמם את אותם סיפורים שלימדו אותם לפני עשרות שנים כשהיו ילדים. הם סיפרו לעצמם את הסיפורים האלו שוב ושוב, כל כך הרבה פעמים וכל כך חזק עד שלא יכלו או לא רצו לשמוע את מה שיש לדור הצעיר לומר.
בפגישות עם גורמים רשמיים מסוימים, שמענו דרישות שפשוט אינן בנות השגה, ואינן בנות ביצוע.
נפגשנו עם אופטימיסטים ועם פסימיטים, עם סקרנים ועם אנשים שהטיחו ביקורת.
נפגשנו עם אלו שהיו מוכנים להסתכל קדימה ולראות מה יכול להיות בעתיד, וגם עם אלו שהתעקשו להתעסק בעבר.
האופטימיסטים, הסקרנים והאמיצים מוכנים לנהל מו"מ ולדבר כדי לראות אם יש היתכנות לפתרון הסכסוך.
הפסימיסטים והמבקרים מתקשים יותר לדמיין חזון עם משהו שונה מהיום.
ויש גם את הקבוצה השלישית, אלו עם השנאה שמקננת בליבם, שלעולם לא ישתנו. אין להם חזון והם לא ישנו את עמדתם.
במהלך השנתיים האלו קיבלנו בברכה כל ביקורת שהיא בונה. כל אדם רציני שמבין את המורכבויות של הקונפליקט הזה יודע שיש אתגרים רציניים מאוד בדרך להשגת שלום כולל ובר-קיימא.
למדנו הרבה מאלו ששיתפו אותנו בחששות הרציונלים שלהם ואת הדאגות האמיתיות שלהם, ואת ההשאלות הרציניות שלהם. קיבלנו ברצון את הדברים הנבונים שלהם, את המומחיות שלהם ואת הרעיונות שלהם. והרווחנו מכך שיצרנו פולמוס בריא עם החברים שלנו מכל רחבי הקשת הפוליטית: אמריקנים, ישראלים, ופלשתינים; ירדנים, מצריים, ואירופאים.
הם הסכימו להשתמש בנסיון והחוכמה שלהם, שצברו ביזע רב, על מנת שיוכלו להחליט באופן אמיץ, לא כדי לברוח מהחלטות קשות".

על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני:

המסע שלנו אינו מסע של אשליה עצמית. אין שום שרביט קסמים שהנשיא טראמפ או ראש הממשלה נתניהו או הנשיא עבאס יכולים לנפנף בו כדי לפתור את הסכסוך.
אין תשובה פשוטה לגבי הדרך הנכונה לאזן בין הצורך האבסולוטי להגן על בטחון ישראל – שהוא עיקרון שארה"ב לעולם לא תתפשר עליו – לבין השאיפות הפלשתיניות.
אין פתרון מהיר למצוקה של העם בעזה, שסובל תחת השלטון המושחת, האלים והבלתי כשיר של חמאס, שמסרב להישמע להפצרותיה של הקהילה הבינלאומית, שקוראת לו לשים את העם בעזה בראש מעייניו.

כדי לחולל פה שינוי, עלינו לאזור אומץ ולהיות כנים עם עצמנו ועם אחרים שרוצים פתרון לסכסוך. עלינו לאזור אומץ לשים בצד את הסיסמאות ולהתמודד עם המציאות.
הגישה הזאת גרמה למורת רוח אצל אנשים מסוימים, וגרמה לאי נחת בקרב אנשים מסוימים. אבל היא הדרך היחידה להתקדם.

הקולגות שלי ואני הואשמנו בכך שאנחנו מתנהגים בחוסר דיפלומטיות. אך לזה אני אשיב בכך שאציין שמבקרינו כמעט אף פעם לא מתנהגים באופן דיפלומטי כאשר הם מתקשרים איתנו. איננו יכולים לשפר את החיים של אנשים אם לא נדבר אמת. אי אפשר לשפר את החיים של אנשים על-ידי השמעת הבטחות כוזבות או קידום רעיונות בלתי ישימים ובלתי מציאותיים.

הנשיא טראמפ אמר את האמת כאשר הוא הכיר במציאות – ירושלים היא בירת ישראל. ניקי אמרה את האמת כאשר היא הוקיעה בראש חוצות את ההטיה נגד ישראל באו"ם. הנשיא טראמפ אומר את האמת כאשר הוא אומר שארה"ב לעולם, לעולם לא, תתפשר בנוגע לבטחון ישראל.
תכניות השלום של שנים עברו לא הצליחו ליצור מסלול לעתיד משגשג וטוב יותר תוך כדי התמודדות עם האתגרים הרבים שבדרך.
הדממה והסרבנות מצד הרשות הפלשתינית לא הובילו לשום דבר בעל ערך לפלשתינים. הטרור של חמאס והג'יהאד האסלאמי אלא רק להמשך הבידוד והמצוקה של הפלשתינים בעזה".

על הועידה בבחריין אמר גרינבלט:

"בדיוק חזרתי מבחריין, שם מאות אנשים השתתפו בסדנת "שלום לשגשוג" המרגשת שארגנו בחריין וארה"ב. זוהי בושה שהרשות הפלשתינית בחרה שלא להשתתף וניסתה לשכנע אחרים לא לנכוח באירוע.
הם עיוותו את המסר שלנו וניסו לפגוע במה שהשגנו, אך הם לא הצליחו.
זו לא היתה הפעם הראשונה שהם החמיצו הזדמנות אמיתית. על-ידי הורדת המסך סביבם והפניית גבם לחבריהם ולשותפיהם מרחבי העולם, הם החמיצו הזדמנות לראות מה קורה בצד השני של המסך.
ומה היה בצד השני? עתיד טוב יותר לפלשתינים ולאיזור כולו, כפי שנוסח על-ידי אנשים שמוכנים להגיד שהסטטוס קוו הקיים אינו מספק.
דרך אלטרנטיבית עם פוטנציאל להביא עתיד משגשג לעם הפלשתיני אם הוא ירצה ללכת בדרך זו.
חזון כלכלי מרגש, עם פרוייקטים אמיתיים ותכניות סדורות עם פוטנציאל לחולל צמיחה בת קיימא דרך המגזר הפרטי.
חיים חדשים לדור הבא של הפלשתינים.
כפי שהקולגה שלי ג'ארד קושנר אמר בבחריין, האנשים שהגיעו לסדנא לא מתחמקים מבעיות רק בגלל שנאמר להם שהבעיות קשות מדי.
רוחם לא נפלה בגלל הדעה הרווחת לגבי גורלם של הפלשתינים. הם לא נואשו גם אחרי ששמעו בפגישה אחר פגישה את התקליט השבור שהשמיע צלילים שליליים על כך שאי אפשר להשיג התקדמות.
במקום זאת, מנהיגים עולמיים ומומחים להשקעה, הגיעו מכל העולם כדי להראות עניין תאבון ונכונות מצד הקהילה הבינלאומית לעזור לפלשתינים בהקשר הנכון – הקשר של הסכם שלו מציאותי אם הצדדים יכולים להשיג אותו.
האם אפשר לצאת מהסבך הזה? איך אנחנו יוצרים משהו שגם הישראלים וגם הפלשתינים יכולים לחיות בבטחה, בביטחון ובשגשוג?
כדי לענות על השאלות האלו אנחנו פועלים נגד הונאה מצד אחד, משאלות לב ,מצד שני, ומדברים את האמת הכואבת.
אנחנו אולי נגיע לשם אם אנשים יכירו בכך שמונחים אמורפיים כמו "חוק בינלאומי"," החלטות או"מ" ו-"פרמטרים המוכרים בקהילה הבינ"ל", לא תמיד ברורים כשמש, וצדדים שונים יכולים לתת להם פרשנות שונה מתוך רצון טוב, והמונחים האלו אינם יכולים לתת מתכונים בני-ביצוע לסיום הסכסוך הזה".

לסיכום אמר גרינבלט:

"אנחנו עשויים להגיע לפתרון אם אנשים יפסיקו להעמיד פנים שההתנחלויות, או איך אני מעדיף לקרוא להן – ערים ועיירות ישראליות, הן הסיבה להיעדר השלום.
אנחנו עשויים להגיע לפתרון אם מדינות אחרות, לא רק ארה"ב וישראל, יוקיעו את המדיניות הגועלית של הרשות הפלשתינית לשלם משכורות למחבלים וידרבנו אותה לחדול מנוהג זה.
אנחנו עשויים להגיע לשם אם אחרים יפסיקו להעמיד פנים שהעימות הזה הוא הסכסוך המרכזי במזרח התיכון. הוא אינו הסכסוך המרכזי.
ארה"ב והנשיא טראמפ רואים עצמם מחויבים להילחם למען עתיד טוב יותר, לפלשתינים, לישראלים ולכל המזרח התיכון. אנחנו מקבלים על עצמנו את האתגר הזה.
אנחנו גם מבינים היטב את הספקות, הדאגות האמיתיות והשאלות הרציונליות.
הסכסוך הזה הוא עצוב, טרגי ומסובך ברבדים רבים כל כך.
אי אפשר לערוב שנשיג תוצאות. הצלחה תתאפשר, אם בכלל, רק במשא ומתן ישיר בין הצדדים, לא על ידי עקיפת השיחות או על ידי עוד החלטות או"מ, או כנסים בינלאומיים שמובילים לרשימת נקודות להסכם שלום שלא ניתן ליישם.

הלילה, בואו נעלה על נס את התכונה שרבים כל כך מכם הראו, תכונה שכולכם צריכים לשאוף אליה- אומץ. האומץ לומר את האמת, האומץ לעמוד לצד החברים ובני הברית שלנו, האומץ לדמיין, לקוות, ולעבוד למען עתיד טוב יותר. תוך כדי הכרה במציאות.

בואו נעמוד איתן ונעבוד ונתפלל למען עתיד טוב יותר לאיזור כולו.

בואו וניקח את החוויה שחווינו בבחריין, כאשר ישראלים וערבים, יהודים, מוסלמים ונוצרים ואחרים ששוחחו על רעיונות גדולים, בואו ניקח את התפילות מבית הכנסת בבחריין, שבו אמנם לא היה ספר תורה אך בפעם הראשונה היה בו מניין יפיפה. בואו וניקח את כל זה ונראה אם אפשר להשיג התקדמות כדי לעזור לישראל ולשכניה, כולל הפלשתינים, לעבוד ולחיות ביחד, כשכנים טובים ולהגן על עצמם ביחד אל מול האיומים האמיתיים שמסכנים את כולם".