איך לא לעבור על חוק הגנת הפרטיות?

המאה ה-21 מתאפיינת בכך שרבים מאיתנו מוותרים – במודע או שלא במודע – על הפרטיות שלנו, או לפחות על חלק ניכר ממנה. במרחב הציבורי ניתן להיתקל לעיתים קרובות באנשים שמנהלים שיחות טלפון בקול רם גם כשהם מדברים על נושאים פרטיים מאוד, מצלמות האבטחה שהולכות ומתרבות נוגסות עוד פיסה מהפרטיות, העובדה שאנחנו מתעדים את עצמנו בכל מקום תורמת גם היא למגמה וגם לפייסבוק ולגוגל יש חלק בכך.

אבל גם במצב כזה, ועל אף השינוי הטכנולוגי הדרמטי, עדיין כל אדם זכאי לפרטיות. הבסיס לכך הוא חוק הגנת הפרטיות, שחוקק בשנת 1981, וגם בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו מ-1992 מעוגנת זכות חיונית זו.

באילו מקרים פעולה נחשבת להפרה של הפרטיות?

סעיף מספר 2 בחוק הנ"ל מגדיר במדויק מהן הפעולות שמהוות פגיעה אסורה בפרטיות. חשוב להדגיש שבכל מקרה ספציפי ייתכנו פרשנויות שונות לכל פעולה – אולם בכל מקרה כדאי כמובן להימנע מהן כדי שלא יהיה מצב שבו אתם עלולים להסתבך עם החוק ולשלם על כך מחיר יקר.

בין הפעולות:

* צילום אדם – כשהוא בשטח פרטי או כשהוא במרחב הציבורי אבל בסיטואציה שעלולה לגרום להשפלתו.

* שימוש ללא רשות בשם של אדם או בתמונה שלו – כדי להשיג רווח כזה או אחר.

* העתקת תכנים – פרט לנסיבות ספציפיות.

* התחקות אחרי אדם – באופן שעלול להוות הטרדה.

* שימוש אסור במידע למען מטרה מסוימת – כשהמידע התקבל למען מטרה אחרת.

מהי הענישה בגין עבירה על החוק?

הפרת החוק שמגן על הפרטיות שלנו היא גם עוולה אזרחית וגם עבירה פלילית.

עוולה אזרחית מאפשרת למי שפרטיותו נפגעה לתבוע על כך פיצוי, וחשוב להדגיש שהתובע, כלומר האדם שפרטיותו חוללה, כלל לא חייב להוכיח שהעבירה בוצעה במתכוון.

הרשעה בעבירה פלילית על סמך חוק הגנת הפרטיות מחייבת הוכחת כוונת זדון, והעונש עליה עלול להגיע למאסר בפועל – של עד חמש שנים!

איך ניתן להתגונן בפני החוק?

חוק הגנת הפרטיות מאפשר לפגוע בפרטיותו של אדם כזה או אחר, בתנאי שהפעולה שאסורה באופן עקרוני בוצעה על סמך עניין ציבורי. כמובן שחובה להוכיח עניין שכזה אם המקרה מגיע לבית המשפט.

מצב נוסף שבו בית משפט לוקח בחשבון את הנסיבות הוא כשאדם חוזר על דברים שכבר פורסמו, וזאת מבלי שתהיה לו כוונת זדון. הגנה זו רלוונטית אם אותו אדם עשה כל מה שביכולתו כדי לעצור את ההדהוד של הפרסום המקורי והתנצל על כך, כפי שניתן להתגונן גם כשעוברים על חוק איסור לשון הרע בתום לב.

חוק הגנת הפרטיות והגנה על מאגרי מידע

בשנת 1996 התווסף תיקון משמעותי מאוד לאותו חוק הגנת הפרטיות. תיקון זה מחייב רישום של כל מאגר מידע אצל הרשם הרלוונטי במשרד המשפטים. החזקת מאגר מידע מכל סוג שהוא מבלי לבצע רישום מהווה עבירה פלילית. גם שימוש במידע שמכיל המאגר שלא למטרה שלשמה הוקם המאגר מהווה עבירה.