כיצד היחסים בין ארה"ב לאיראן השתנו מאז ממשל טראמפ?

אפשר לומר הרבה דברים על הנהגתו של טראמפ, אך בדבר אחד ניתן להיות בטוחים: טראמפ הוא מסוג המנהיגים שפחות חושבים על פופולאריות ויותר חושבים מה נכון, ומהמקום הזה הם פועלים ונעים קדימה. מכאן כאשר טראמפ נבחר הוא מיהר להסביר לכל שהוא אינו כקודמו בתפקיד, הוא שונה מאובמה ועל כן הוא אינו מוכן להעביר לסדר היום מגוון נושאים שמבחינתו אינם ראויים, ובהקשר האיראני, טראמפ ביקש להעביר מסר חד וברור – הוא אינו יספוג צעדים מתריסים.

מתחת לפני השטח

מצד השני של המתרס מצוי רוחאני. הוא מצדו מבין את האינטרס האישי שקיים בשמירת יחסים תקינים עם ארה"ב, אך מנגד כוחות נוספים מניעים אותו, ולו הצורך בהפגנת כוח. אי לכך שלצד העובדה ששני הצדדים מבקשים לשמר מצב עדין של איזון, ולו למראית עין, נראה שטראמפ אינו מסוג המנהיגים שיתיישרו בהתאם לתכתיבים, ועל כן האתגר הגדול הוא לגבש אסטרטגיה היקפית בכדי לצמצם השפעה שלילית, וזאת מבלי להיגרר לעימות הרסני. לאור הדברים המטרה ברורה לכל: קיים צורך למצוא את הנוסחה המדויקת בכדי להבהיר לאיראן שיש לה לא מעט מה להפסיד אם היא תשבור את הכלים מול ממשלתו של טראמפ. מכאן שעד היום תגובת ארה"ב לאיראן על המתיחות הגוברת בין המדינות נחשבה כמתונה, גם לאור התקריות האחרונות, אך למרות מה שנראה מהצד, הרי שמתחת לפני השטח העניינים שוצפים ורוגשים.

מה קדם למה

על מנת לקרוא את התמונה הנוכחית, חשוב להבין מה קדם למה, ופה נציין שעוד בממשלתו של אובמה מצב היחסים בין שני הצדדים היה מצוי בהתנגשות עקבית. מכאן שאין לייחס את ניסוי הטילים שקיימה איראן בינואר 2017 כסממן לתגובה ישירה לכהונתו של טראמפ, וזאת כי יש דברים שבכול מקרה היו מתקיימים, עם כל הכבוד לראש ממשלת ארה"ב הנוכחי.

כמו ילד שבוחן גבולות

ארה"ב מתייחסת כבר זמן מה אל איראן כאל מדינה שמזוהה עם הטרור ואכן איראן נותנת פעם אחר פעם סיבה לשמר את הגישה. כך למשל איראן ממשיכה בסדרת תרגילי טילים, ובעוד שהיא טוענת שמדובר "בתוכנית עבודה שנתית", ברור לכל שהיא משחקת כמו ילד שמבקש למשוך תשומת לב ולבחון עד כמה "ההורה" רציני בכוונותיו. אי לכך גם כאשר טראמפ איים לפעול צבאית כנגד איראן, היא מצידה מיהרה להגיב שהיא מפקפקת בהצהרה, עובדה שרק מדרבנת את הצד השני להוכיח רצינות.

הפרד ומשול

מעניין לציין שאיראן אינה טורחת לקחת את טראמפ ברצינות רבה, ואף היא טורחת להבדיל בין טראמפ לבין ארה"ב. מדוע? ובכן כפי שציינו טראמפ אינו ממהר להתיישר בהתאם לתכתיבים, אינו מפחד לצאת למלחמה, או להגיב ביד קשה, אך מנגד איראן רגילה לתגובה אמריקאית הרבה יותר פושרת, ועל כן למדה להבדיל בין האיש הזמני שעומד בראשה לבין הגישה שארה"ב אימצה לאורך השנים. מכאן שגם אם איראן פחות מחבבת את ראש הממשלה התורן, היא אינה מאפשרת לכך להעיב על סך היחסים, שמראש אינם אידאליים.

צד אחד מעלה צד שני מוריד

אם נבחן את התקריות האחרונות: ביוני 2019 שוגרה רקטה בבגדאד (היכן שמצויה השגרירות האמריקאית), הופצצו שתי מיכליות דלק ששטו ליד עומאן והופל מל"ט של ארה"ב, נמצא שרק בחודש אחד קרו מספר תקריות משמעותיות, משמע איראן בוחנת גבולות, ואילו טראמפ בתגובה מפתיע, למרות שתחילה ביקש להיות חד ולתקוף בחזרה. טראמפ גילה בגרות והגיב יחסית במתינות, וזאת כי הבין שהתגובה שאליה הוא מכוון אינה תהיה מידתית, ועל כן כיום מתנהלת בין השתיים מלחמה שקטה, בעיקר מלחמת סייבר. פה נעצור לציין שכדי לגבש עמדה על אודות היחסים בין המדינות, כדאי להעמיק את הידע, להימנע מפייק ניוז ולקרוא על השתלשלות האירועים במקורות מידע אמינים.

אצן למרחקים ארוכים

אם נחזור לשאלה הראשית: כיצד היחסים בין ארה"ב לאיראן השתנו מאז ממשל טראמפ? עתה נוכל לציין שלא הרבה. היחסים מעולם לא היו באמת טובים ומצד שני טראמפ לא באמת מגיב באופן פזיז, אלא לא פעם הוא דורש צדק מוחלט, אך גם יודע לקחת אוויר, להתחשב בסך המשתנים ולהגיב בחוכמה. כפי שהוא הוכיח לאורך השנים, הוא שחקן שחמט מעולה ואצן שרץ למרחקים ארוכים.

 

,