תקף את אשתו ההרה, את חמתו בחדר הלידה ואת החברה בגלידריה

השופט שמאי בקר מבית משפט השלום בתל אביב גזר היום (חמישי) 35 חודשי מאסר בפועל כנגד עדן עמרם ואזנה בן ה-23 בגין שורה של אישומים על אלימות שהפעיל כלפי אשתו, חברתה וחמתו.

כתב האישום כולל חמישה אישומים. בפברואר 2018 נישא ואזנה ליסמין, חודש לאחר נישואיהם, כשיסמין בחודש החמישי להריונה ניצת ויכוח בין בני הזוג ובמהלכו זרק הנאשם מחלון הבית בקומה השלישית אל הטלפון הנייד של יסמין וכתוצאה מכך הוא נשבר. לאחר מכן הוא דחף את בת זוגו ההרה וכתוצאה מכך נגרמו לה שריטה ושטפי דם ברגלה. בתגובה, הטיחה המתלוננת את הטלפון הנייד של הנאשם ארצה.

באירוע אחר, שלושה חודשים לאחר מכן, ביום שלפני הולדתם ביתם של עדן ויסמין, הגיעו בשעות הערב אל בית היולדות בבית החולים מאיר הוריה של יסמין, על מנת לבקר את בתם, אשר כרעה ללדת. יסמין ביקשה מבעלה שיהיה נוכח בלידה אך הוא התנה זאת בכך שהוריה יעזבו את המקום.

סטלה, הסבתא המיועדת, פנתה לעזוב את המקום, אולם קודם לכן ביקשה מהנאשם להשאיר אותה לרגע עם בתה לבדה, על מנת לאחל לה לידה קלה, אולם הנאשם סירב להיענות לבקשתה. בשל כך החל ויכוח בין הנאשם לבין חמותו, סטלה, ובמהלכה, בתוך חדר הלידה, היכה הנאשם את חמותו בפניה, עד שנגרמה לה המטומה סביב עינה השמאלית.

סטלה עזבה את חדר הלידה, הסתירה מרומן בעלה את החבלה על מנת למנוע הסלמת האירוע, וכתוצאה מהמכה ומהחבלה נעדרה כשבועיים ממקום עבודתה בגן ילדים, מפאת תחושת הבושה לאור החבלה, כך בכתב האישום. יום למחרת אירוע זה נולדה ביתם של עדן ויסמין.

כחודש לאחר מכן, ובנוכחות התינוקת הרכה שנולדה התגלע ויכוח נוסף בין בני הזוג. הנאשם התקשר לאביו וביקש ממנו להגיע אל המקום.

עוד טרם הגיע אביו של הנאשם למקום, הפיל הנאשם את המתלוננת אל הרצפה, לקח בקבוק וודקה עשוי זכוכית והיכה באמצעותו על גבה של המתלוננת, אחז בשערות ראשה והטיח אותו מספר פעמים בקיר ובמיטה. האב של הנאשם, שלמה, הגיע לדירה, ובנוכחותו ירק הנאשם בפניה של המתלוננת ושפך את הוודקה מהבקבוק על פניה.

הנאשם יצא מהדירה, נעל את המתלוננת ואת בתו התינוקת במקום למשך כארבע שעות, כאשר למתלוננת לא היה מפתח לדירה.

חלפו כמה שעות, ובשעה 22:00 לערך שב הנאשם לדירה, אחז בשערות ראשה של המתלוננת והטיח אותו בקיר, בעט בה, הפיל אותה ארצה ואמר לה "תעופי מפה".

האב שלמה, אביו של הנאשם, הסיע את המתלוננת ואת הפעוטה לבית משפחת פויגל, הוריה של יסמין, והללו לא היו בבית אך למתלוננת לא הייתה כל דרך ליצור עמם קשר, מכיון שהטלפון שלה נופץ. יסמין דפקה על דלת שכנתה ריקי וזו סייעה ליסמין בהאכלת הפעוטה, עד להגעת הוריה לביתם.

באירוע נוסף, שתרחש בערב יום הכיפורים, ניצת ויכוח בין הנאשם למתלוננת והיא הזעיקה את הוריה רומן וסטלה כדי שיסיעו אותם לביתם. סטלה, אמה של המתלוננת, הגיעה למקום אולם הנאשם סירב לפתוח לה את הדלת, או אז העבירה המתלוננת את הבת הפעוטה ואת הטלפון הנייד שלה לידי אמה, דרך חלון הדירה, וסטלה – הסבתא – נסעה אל בית משפחת פויגל (משפחתה של יסמין, המתלוננת).

הנאשם, באותן נסיבות, הטיח את עגלת הפעוטה בקיר ושבר אותה, ובתגובה הטיחה המתלוננת ארצה את הטלפון הנייד השייך לו, וזה בתגובה עיקם את אצבעה של המתלוננת וגרם לה לסימן כחול. מיד לאחר מכן הגיע אביו של הנאשם לדירה, ובנוכחות האב של הנאשם סטר הנאשם למתלוננת בפניה וזו נפלה ארצה. מיד לאחר מכן, בנוכחות אביו, ירק הנאשם בפניה של המתלוננת ויצא מהדירה. המתלוננת ארזה את חפציה ועברה לבית הוריה.

בכתב האישום מתואר אירוע נוסף על רקע תחושותיו של הנאשם כי דניאל, חברתה של אשתו יסמין גורמת לסכסוכים ביניהם.

בחודש נובמבר האחרון, הגיעה יסמין אל הגלידריה ברחוב בן גוריון בהרצליה בה עובדת דניאל על מנת לבקרה.

הנאשם גילה אודות הביקור, הגיע לגלידריה והחל לקלל את דניאל, ולאחר מכן הוסיף יריקה כלפיה, ומיד אחר כך הגיע אל הגלידריה עם לבנה בידו הימנית, ניגש אל החנות וזרק את הלבנה בעוצמה רבה, מטווח קצר, לעבר דניאל, שהצליחה לתפוס מחסה ולהתחמק מפגיעת הלבנה.

בעקבות כל סעיפי האישום שהוקראו בפני הנאשם, לאחר שהעידה יסמין, המתלוננת, אמה האומללה ואביה, וגם השכנה ריקי, הסכים הנאשם להודות בעובדותיו של כתב האישום והוא הורשע בביצוע של ניסיון חבלה חמורה, היזק לרכוש במזיד ותקיפה חבלנית לבת זוג.

הטיעונים לעונש

ביום 9.7.19 טענו הצדדים לעונש, לא לפני שהמתלוננת בעצמה ביקשה להעיד לטובתו של בעלה הנאשם, ובמהלך הדברים סיפרה שעדן הוא לא אדם רע, הוא פעל מתוך תסכול ובדידות, והיא מסרה כי מדובר ב"בן אדם מקסים וטוב, יש לו לב ענק… הוא אבא טוב…".

בהמשך דבריה אף מסרה יסמין כי האלימות לא היתה, בכלל, והכל בניגוד להודאת הנאשם עצמו.

כאשר נשאלה יסמין ביחס לזריקת הלבנה על חברתה דניאל, עניין שלגביו לא יכולה להיות מחלוקת נוכח הסרטון המדבר בעד עצמו, השיבה כי הנאשם לא עשה כן בכוונה לפגוע – "אם תסתכל טוב בסרטון".

התובע החל טוען לעונש, ואת טיעוניו החל בהצגת הסרטון, סרטון שממחיש היטב את עוצמת האלימות המאפיינת נאשם זה.

הצפייה בסרטון לא יכולה להותיר ספק: הניסיון לפגוע בדניאל, אותה חברה צעירה שבה חשד הנאשם כי היא מסכסכת בינו לבין אשתו, הוא ניסיון ממשי, לא רק לצרכי הפחדה או איום, ולולא דניאל מתכופפת היטב, יכולה היתה הלבנה לפגוע בה, בפניה, ואנה אנו באים ? הלבנה טסה, ממש כך, לכיוונה, ופגיעתה, לו פגעה, היתה חובלת ופוצעת את דניאל בצורה משמעותית, לא יכול להיות ספק.

על כך עמד התובע בתחילת טיעוניו, ובהמשך פרט דבריו ביחס לכל אישום ואישום, כאשר בסופו של דבר סיכם ודיבר על קנאה ומסכת טרור אמיתית, אף ביקש להביא בחשבון את החקירות הארוכות והצולבות, כך לדבריו, שידעו הוריה של יסמין, במהלך חקירתם הנגדית.

התובע סיכם ואמר כי מדובר בתיק חמור ביותר, כאשר התביעה התעכבה אמנם על אירוע הלבנה במיוחד, שם ביקשה לקבוע מתחם של 8 חודשים לפחות, אולם מיד בהמשך ביקשה לקבוע מתחם כולל לכל מסכת האלימות העולה מכתב האישום, שיעמוד בין 24 חודשי מאסר בפועל ועד 48 כאלה.

התביעה עמדה על עברו הפלילי של הנאשם, שתי הרשעות בגין לא פחות מ 13 תיקי חקירה, והצביעה על כך שהנאשם ניהל למעשה הוכחות ולא לקח אחריות כמעט עד לסיומן.

ההגנה, מאידך גיסא, לא ראתה עין בעין עם התביעה את חומרת התיק, ואת הנסיבות בכלל, לשיטת ההגנה, לא זו בלבד שניהול ההוכחות הניב פרי, שבא לידי ביטוי בתיקון של כתב האישום, אלא שמדובר בשני צעירים, אשר הריון בלתי צפוי הביא אותם יחדיו, שניהם בוסריים, לא יודעים להתנהל באופן זוגי, ופניהם לשלום בית, ובהתאם יש לגזור את דינו של הנאשם, על דרך הרחמים.

יצוין, כי במסגרת הטיעונים, טען הסנגור המלומד, כי גם המתלוננת ירקה והיכתה אולם בשלב זה קמה התביעה והתנגדה, ובדין, לסטייה מכתב האישום.

ההגנה הצביעה על כך שהנאשם יושב במעצר כבר 8 חודשים, ויש להתייחס לתיק זה "במלוא חופניים רחמים. לא בדין".

הסנגור אף הפנה לדבריה של המתלוננת, אשר ביקשה רחמים על הנאשם, והצביע על כך שהיא עצמה, המתלוננת, כמו גם הוריה, מבקשים למחול לנאשם.

אחרון דיבר הנאשם, אמר את מילתו האחרונה, וביקש להתחשב בו

הנאשם סיפר על 8 חודשים קשים שהוא עובר, חזר על דברי בא כוחו כאילו הודה חרף ייעוצו של סנגורו (בתחילת טיעוניו לעונש הבהיר הסנגור כי לשיטתו תיק זה יכול היה להסתיים בזיכוי, אולם הנאשם הוא זה שביקש לקחת אחריות על מעשיו), והוא סיפר על כך שהוא ויסמין דיברו הרבה במהלך החודשים האחרונים והכיוון הוא טיפול זוגי.

הנאשם אמר כי הוא בקושי ישן, הוא חושב הרבה על אשתו ובתו, והוא ביקש מבית המשפט להקל עליו את סבלו.

דיון והכרעה

השופט שמאי בקר אמר בין היתר בהכרעת הדין, "בעוד שהמתלוננת עמדה על דוכן העדים, ביקשה רחמים על בעלה, למעשה אמרה לא אמת שעה שהצהירה כי כל ענייני האלימות – לא היו ולא נבראו, וכל כולה מרוכזת בו, כל כולה מבקשת עליו, הרי שהנאשם, במילתו האחרונה, בדיוק כמו המתלוננת – גם הוא עצמו, כל כולו נתון בעצמו."

השופט הוסיף כי "הנאשם ביקש רחמים עליו, הנאשם ביקש כי יביאו בחשבון את סבלו, כי קשה לו המעצר, ודבר אחד נפקד ממילתו האחרונה: המילה סליחה. הנאשם, שלנגד עיניו אשתו זרקה עצמה על הגדר לטובתו, לאחר שהיתה קורבן לאלימות שלוחת רסן שלו, היא ואמה (וגם אביה שזכה לשמוע מן הנאשם שהוא מוזמן לבוא ולקחת את הזונה שלו מביתם), וגם חברתה הטובה, לא הצליח למצוא בתוכו את ההגינות הבסיסית – האנושית ליפול על דרכיו ולבקש מאשתו סליחה. כלום, רק הוא וסבלו וקשייו, ואף מילה על אשתו האומללה, ועל הוריה למודי הסבל.

אך הקדמתי קמעה, וזאת מכיון שמצאתי לקשר בין דבריו האחרונים של הנאשם, לבין תיק יוצא דופן זה. נדמה לי שלא יכולה להיות מחלוקת, שלא בכל יום באה בפני בית משפט שלום תיק כל כך יוצא דופן בחומרתו.

אין צורך להרחיב הרבה על הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם, ובצורה בוטה כל כך: השקט והשלווה הצריכים לשרור בכל בית, זכותה של האישה על גופה ועל נפשה, הוא הדין בהוריה, גם הם האומללים זכאים לשקט נפשי וליחס אנושי, וכמובן שזה גם המצב של דניאל, אותה חברה שכמה סנטימטרים עמדו בינה לבין פציעה קשה."

השופט הוסיף כי "המדינה עתרה כאמור, למתחם עונשי של 24-48 חודשי מאסר, ואילו ההגנה ביקשה להסתפק למעשה בימי מעצרו של הנאשם; בנסיבות אלו, אני סבור כי מתחם הענישה שהציגה התביעה הוא מתחם ראוי בהחלט, אם לא יותר מכך.

אשר לעונש עצמו: לכאורה, הפגיעה של העונש בנאשם, בשל גילו הצעיר, הוא בן 23 בלבד, יכולה היתה לשחק תפקיד, ברגיל.

אולם, לא כך הם פני הדברים בענייננו, שעה שנדמה כי עברו הפלילי של הנאשם מאפיל ומאיין את שאלת גילו הצעיר. אסביר: מאחורי הנאשם, כך אני למד מגיליון הרישום הפלילי ומן פסקי הדין שהונחו בפניי במסגרת המאסרים המותנים שלפתחו, לא פחות משנתיים וחצי מאסר בבית כלא ארגנטינאי, בעבירות סמים (הסנגור מודיע כי הוא מתנגד לדבר זה ורשמתי את דבריו), ועוד שתי הרשעות לוקאליות, האוחזות כאמור 13 תיקים שונים.

הנה כי כן, ב 23 שנותיו הספיק הנאשם ללכת כברת דרך ארוכה, ומבחינת בית המשפט, מבחינת "גילו הפלילי" – מדובר בקשיש ממש. עוד נשוב בהמשך לענין עברו הפלילי של הנאשם."

לסיכום, גזר השופט על הנאשם מאסר בפועל למשך 30 חודשים והפעיל את המאסר המותנה שהוארך ונגזר על הנאשם בתיק אחר , למשך 5 חודשים. כך שסה"כ ירצה הנאשם עונש מצטבר של 35 חודשי מאסר בפועל.