בג"צ אסר על קשירת עיניים של פלסטיניים שנכנסים לשטחים סגורים

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בעתירה נגד קשירת העיניים שהייתה נהוגה כאשר פלסטיניים היו נכנסים לשטחים סגורים, העתירה הייתה מכוונת נגד נוהג שהתפתח בחטיבת בקעת הירדן, לקשור את עיניהם של רועי צאן פלסטינים, המעוכבים על-ידי חיילי החטיבה בשל כניסתם לשטחים סגורים. לדברי העותרים, חיילי החטיבה חרגו מסמכותם בעת שעשו שימוש באמצעי של קשירת העיניים, וכי הדבר נעשה כאמצעי ענישה. עוד טענו העותרים, כי המדיניות של קשירת עיניהם של רועי הצאן הפלסטינים המעוכבים מהווה אפליה פסולה, שכן פרקטיקה זו יושמה נגד פלסטינים בלבד, ולא נגד אזרחים ישראלים שעוכבו. כמו כן נטען, כי התנהלותם של המשיבים לוקה בחוסר סבירות קיצוני, וכי השיקולים לקשירת עיניהם של רועי הצאן הפלסטינים אינם רלבנטיים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל
עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית
עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

בתגובתם המקדמית הבהירו המשיבים, כי הפקודות והנהלים הצבאיים מתירים את כיסוי עיניהם של עצורים, אולם "ככל שמדובר במעוכבים, עמדת המשיבים היא שלא ניתן בהתאם לפקודות ולנהלים הצבאיים לכסות את עיניהם". המשיבים הסבירו, כי ההתנהלות המתוארת בעתירה חורגת מהפקודות והנהלים הרלבנטיים, ועל כן חודדו הנהלים בחטיבה, "תוך הדגשת האיסור על כיסוי עיניים במסגרת עיכוב". הודגש, כי כלל זה תקף בין אם המעוכב הוא פלסטיני, בין אם אזרח ישראלי. כמו כן צוין, כי בעקבות העתירה חודדו הנהלים גם לכוחות צבאיים אחרים הפועלים באיו"ש, וכי פעולות כגון דא יבוצעו גם בהמשך, באופן שוטף. נוכח האמור טענו המשיבים, כי העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק.

כאמור בתגובתם המקדמית של המשיבים, הסעד שהתבקש בעתירה ניתן. המשיבים מכירים בכך שהתנהלותם של חיילי חטיבת בקעת הירדן, שבמסגרתה נקשרו עיניהם של רועי צאן פלסטינים מעוכבים – פסולה ובוצעה תוך חריגה מסמכות. אסור שדבר כזה יִשנה.

אשר על כן, בג"צ קבע שלעת הזאת העתירה מיצתה את עצמה. לצד זאת עולה, כי העותרים תרמו בעתירתם לשינוי המציאות בשטח, ולחידוד הנהלים בקרב כוחות צה"ל הפועלים באיו"ש. משכך, מצא בג"צ לנכון לפסוק סך של 8,000 ש"ח הוצאות לטובתם..

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.