ראיון נדיר: קאסם סולימאני חושף פרטים על מלחמת לבנון השנייה

מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה של איראן, הגנרל קאסם סולימאני חשף אתמול (שלישי) בראיון אישי עמו ששודר בטלוויזיה האיראנית כי למלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 שנמשכה 33 ימים היו מטרות מסתוריות.

סולימאני חושף לראשונה כי לארגון חיזבאללה היה מידע על כך שישראל נערכת למתקפה על לבנון לפני אותה מלחמה ולמעשה תקיפת חיזבאללה ביום רביעי, 12 ביולי 2006 שבה נהרגו שלושה חיילי צה"ל ושני חיילי צה"ל אהוד גולדווסר ואלדד רגב נחטפו, הייתה פעולה מקדימה שיזם חיזבאללה כדי למנוע מישראל את אפקט ההפתעה. "היה לנו מידע על היערכות המשטר הציוני, אך לא היה מידע מעבר לכך מתי הוא הולך לפתוח במלחמה. לאחר שהמלחמה החלה הגענו במהירות למסקנה כי ישראל תכננה לפתוח בתקיפת פתע ולהשמיד את חיזבאללה. אך המלחמה התרחשה ובמהלכה היו שני אירועים מרכזיים, האחד קשור לאזור כולו והשני למשטר הציוני עצמו" אומר סולימאני.

בהמשך מסביר סולימאני מה הביא את ישראל לתכנן מתקפת פתע שתוביל להשמדת חיזבאללה. לדבריו, "בעקבות פלישתו של נשיא עיראק סדאם חוסיין לכווית בשנת 1991 והפלישה האמריקנית שהובילה לאחר מכן לתבוסתו של סדאם, הייתה באזורנו פריסה גדולה מאוד של כוחות אמריקנים."

"למעשה מאז פיגועי 11 בספטמבר (אסון התאומים) בשנת 2001, עקב שתי פלישות כבדות בהנהגת ארה"ב לאפגניסטן ולעיראק, כמעט 40 אחוז מכוחות הצבא האמריקני עברו ישירות לאזור שלנו ועם הזמן חלו שינויים כך שנוכחות הכוחות האמריקניים הגיעו בזמנים מסוימים אפילו ל-60 אחוז מכלל הכוחות שלה. יותר מ- 150,000 חיילים היו בעיראק ולמעלה מ-30,000 חיילים אמריקנים היו באפגניסטן. סך הכל היו כוחות בשליטת ארצות הברית באזור שפעלו לצד פלסטין (ישראל) לפחות 200,000 לוחמים." מציין סולימאני.

לדבריו, "נוכחות גדולה זו של כוחות אמריקנים באזור, יצרה באופן טבעי הזדמנות למשטר הציוני. הנוכחות האמריקנית בעיראק פגעה בהתגייסותם של סורים בסוריה והיה בזמנו איום על ממשלת סוריה ואיום על איראן. אם מסתכלים גיאוגרפית על עיראק במלחמת לבנון השנייה, אתה רואה בעיראק את הקשר בין מרכז הלאום לבין ההתנגדות. לארצות הברית היו כמעט 200,000 כוחות מזוינים עם מאות מטוסים ומסוקים".

"באופן טבעי, הנוכחות האמריקנית הזו באזור נתנה למשטר הציוני לנצל את המצב ולנקוט בפעולה שמטרתה היתה להרתיע את איראן ואת סוריה, כך שלא יוכלו להגיב. המשטר הציוני התבסס על תפיסה זו ובמיוחד בהתחשב בממשל שישב אז בשלטון בארצות הברית – ממשל שוב שנתן למשטר הציוני גיבוי מהבית הלבן לצאת למחמה כזו", מספר סולימאני.

עד כאן מספר מפקד כוח קודס על הסיבה הראשונה שדחפה לכאורה את ישראל לתכנן מתקפת פתע על לבנון. הוא ממשיך כי הסיבה השנייה הייתה נכונותן של מדינות ערב לתמוך בישראל במלחמה כזו וסיפוקן מהשמדת חיזבאללה או השיעים בדרום לבנון. סולימאני אומר כי אלה דברים שאמר בזמנו ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט. "לראשונה מדינות ערב תומכות בישראל במלחמה נגד ארגון ערבי", כך לדבריו צוטט אולמרט. הוא הוסיף כי התמיכה התמקדה בעיקר באזור מדינות המפרץ והמשטר הסעודי שכללה גם את מצרים.

"לעיראק לא היתה ריבונות והצבא האמריקני הוא ששלט שם באותו הזמן. הממשלה הסורית גם היא הייתה ממשלה צעירה שרק החלה דרכה בעקבות מותו של חאפז אסד. עם זאת, לראשונה, מרבית מדינות ערב תמכו בישראל במלחמה נגד ארגון ערבי." כך אמר סולימאני שציטט את דבריו של אולמרט.

לסיכום אמר סולימאני, "למלחמה בת 33 הימים היו 3 מטרות נסתרות. ראשית, הזדמנות שניצל המשטר הציוני של נוכחות ארה"ב באזור והריבונות האמריקנית בעיראק שהביאה ליצירת הרתעה באזור כתוצאה מנוכחותה המוגברת. שנית, נכונותן של מדינות ערב לתמוך לשתף פעולה עם המשטר הציוני למיגור חיזבאללה ולשינוי דמוגרפי בדרום לבנון ושלישית, מטרתו של המשטר הציוני עצמו ולנצל הזדמנות זו כדי להיפטר לנצח מחיזבאללה".

המראיין ממשיך ושואל את קאסם סולימאני, "הסברת היטב את הסיבות הנסתרות למלחמה זו, אך מה היה השלב שהוביל לפתיחת המלחמה?".

"אומר לך שני דברים חשובים", עונה סולימאני, "אני חושב שישראל הכינה את התוכנית הזו מראש ורצתה לבצע אותה בהפתעה מוחלטת, ולהשמיד את חיזבאללה. פעולת חיזבאללה שבה נהרגו החיילים הישראלים ושניים מהם נתפסו שיבשה את גורם ההפתעה שישראל תכננה. הדבר השני שחשוב לי להוסיף" אומר סולימאני, "שחיזבאללה לא רק שהציל את עצמו בפעולה זו אלא גם את כל האומה הלבנונית מהרס מוחלט על ידי לקיחת שני השבויים. פחות נאמר על הפן המבצעי של המלחמה וחלק גדול מהמידע פורסם על ידי המשטר הציוני. זה טוב לשמוע מהם פרטים על האסטרטגיות המבצעיות משדה הקרב. אבל, יש עדיין דברים רבים שלא ניתן לחשוף. 13 שנה חלפו מאז אותה מלחמה ועוד שנים רבות יעברו וחלק מסודות המלחמה יישארו עלומות על מה שעשה חיזבאללה."

סולימאני עוד פירט בהמשך הראיון על אופן פעולתו במלחמה וציין כי היה בלבנון במהלך כל ימי הלחימה. לדבריו רק בסיום המלחמה הוא חזר לאיראן. סולימאני מספר כי חדר המצב של חיזבאללה בדאחיה היה בין בניינים רבי קומות (12 ו-13 קומות) שהופצצו על ידי ישראל ונהרסו כליל. סולימאני אומר כי היה בחדר המצב יחד עם עימאד מורנייה וחסן נסראללה בשעה שמסביבם נפלו בניינים בזה אחר זה. לדבריו, היה חשש שגם הבניין שבו הם נמצאים יותקף והם תכננו לעזוב אותו ולעבור למבנה אחר, מוגן יותר. "לחיזבאללה היה חדר מצב שמסביבו הופצצו כל הזמן בניינים והושמדו. כלומר, כל לילה היו לפחות שניים או שלושה בניינים גדולים בני 12 או 13 קומות שהותקפו והתיישרו לחלוטין עם הקרקע. זה לא היה חדש מצב תת-קרקעי, זה היה חדר מצב רגיל שבו היה הציוד הנדרש וחיבורים לתקשורת. לילה אחד היינו כשהיינו בחדר המבצעים הזה, ראינו שהבניינים סביבנו נחרבים והרגשתי שיש סכנה גדולה. עימאד ואני התייעצנו והחלטנו שעלינו לעבור למבנה אחר."

סולימאני המשיך לספר כי "באחד הלילות, בשעה 23:00 יצאנו יחד, אני, נסראללה ועימאד מהבניין שהמל"ט הישראלי, טס כל הזמן בקו הרקיע מעלינו כשהוא בשליטה מוחלטת על כל תנועה. לא היה מרחק גדול בין הבניין שבו היינו לבניין השני וברגע שנכנסנו, התרחשה הפצצה נוספת והפילה את אותו בניין. בחוץ היה חושך מוחלט ורק צלילי המל"ט הציוני נשמעו מעל ראשינו. עמאד אמר לי ולנסראללה, "שבו מתחת לעץ כדי שתהיו מוגנים" ובזמן זה הוא הלך להביא מכונית. לא לקח לו יותר מכמה דקות והוא הגיע במהירות."

סולימאני ציין כי "הדבר החשוב שלמלחמה יש הרבה הישגים. אני עוסק בביטחון כבר 40 שנה ואני מבין את זה. יש כל כך הרבה הזדמנויות במלחמה שמעצמים את כוחך מול האויב. במלחמה זו, חיזבאללה הפתיע את האויב בכל צעד שעשה, בכלים חדשים שלא הכיר ובפעולות חדשות. כלומר הוא לא שם את כל הכלים בבת אחת. נסראללה שמר את האויב בפחד וכל צעד היה הפתעה בשבילו. הלך צעד אחד צעד עד לחיפה וזה העביר לאויב את המצב. הם פיתחו אמצעי לחימה חדשים כדי להוכיח לאויב שהם יכולים לתקוף גם בעומק. האויב הבין כי חיזבאללה יכול להיכנס לשלב הבא ולגרור את המלחמה לתל אביב. כך שמעשיו של חיזבאללה היו לא רק צבאיים אלא גם בעלי השפעה פסיכולוגית קשה. הוא ניהל את הפעולות הצבאיות שלו ובכל שלב בנקודה גיאוגרפית מהשטח הפלסטיני הכבוש הוא אתגר עוד ועוד את האויב שספג מפלה קשה".

עוד הוסיף סולימאני כי "בכל רגע שהאויב חשב כי צמצם את יכולותיו של חיזבאללה הוא הופתע מחדש. כך למשל שהודיע כי היכולת של חיזבאללה לירות טילים נפגעה ואינו מסוגל לשגר טילים, כבר באותו יום ויום שאחרי הוא ירה עוד כמות של טילים. הטיל היה צריך לצאת מהבונקר ולנחות על המטרה וזאת מבלי לחשוף את המשגר שלו כדי שיוכל לשמור על היכולת לבצע זאת שוב. זו לא הייתה משימה פשוטה", אמר.

איך המלחמה הסתיימה?

כאן אומר סולימאני דבר מעניין מאוד. לדבריו, "ראש ממשלת קטאר, חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, אז היה שר החוץ. הוא היה באו"ם והיה מתווך שהגיע ללבנון וחזר לאו"ם. בהמשך ציטט אותו באומרו, "בימים ההם האמריקנים לא היו מאפשרים דיון בהפסקת המלחמה. התאכזבתי והלכתי כדי לנוח בביתי. אז ראיתי את שגריר ישראל באו"ם מגיע בחופזה ובדאגה. ושאל אותי איפה אתה? אמרתי לו מה קרה? משהו חדש? אז הוא אמר לי בוא נלך לאו"ם לראות את ג'ון בולטון (שהתנגד להפסקת אש ותמך במתן יד חופשית לישראל). כשפגנו אותו שניהם אמרו לי שהמלחמה חייבת להיפסק עכשיו. אמרתי מה? הם אמרו לי שאם המלחמה לא תיפסק, הצבא הישראלי יתמוטט.".

"אז הישראלים התעלמו מכל התנאים המוקדמים שלהם", מספר סולימאני ומוסיף כי "הם נאלצו לקבל את תנאי חיזבאללה ולקבל את הפסקת האש. זה היה ניצחון גדול לחיזבאללה. לא רק שזה היה רק ניצחון צבאי אלא שזו גם הייתה הנקודה הסופית לרעיון של הפלישה הציונית ללבנון שיכלה להמשיך עד היום. לא רק שחיזבאללה השפיע על הרעיון של פלישה ציונית ללבנון אלא גם על המשטר. ההתקפה הייתה יעילה. אני טוען שאחרי המלחמה בת 33 הימים, אסטרטגיית המשטר הציוני לעבור מאסטרטגיית המלחמה המוקדמת והפולשנית של בן גוריון הפכה אט אט לאסטרטגיה הגנתית. אתה מבין, קח לדוגמא את מה שקרה לפני מספר שבועות, כאשר חיזבאללה איים להשיב תגמול על שני פעילי הארגון שישראל הרגה בסוריה. הישראלים ברחו לעומק של שלושה עד חמישה קילומטרים מנקודת האפס של הגבול, על פי כתב אל-מיאדין שאמר "אני מדווח לך מארץ ישראל הכבושה". זו ההשפעה על האויב כתוצאה מהמלחמה בת 33 הימים."