באווירה חגיגית קיימה מליאת הכנסת את ישיבתה הראשונה של הכנסת ה-22, בטקס הצהרת האמונים של מאה ועשרים חברי הכנסת שנבחרו. ביציע האורחים נכחו משפחותיהן הנרגשות של חברי הכנסת החדשים וסגל יחד עם נושאי התפקידים הבכירים במדינה. הישיבה נפתחה כאשר חוליית מחצצרים מתזמורת צה"ל השמיע שלוש תרועות כבוד לנשיא המדינה ראובן רובי ריבלין שפתח את הישיבה בשלוש נקישות פטיש את ונשא דברים.
בפתח דבריו התייחס ריבלין לקריאתו להקמת ממשלה רחבה, לניסיונותיו לגשר בין הצדדים ואמר: " קריאתי לממשלה רחבה זכתה לביקורת מימין ומשמאל. אני קשוב לביקורת הזאת. זו ביקורת לגיטימית, שיש בה הרבה מהצדק. אני יודע, שממשלה רחבה או "ממשלת אחדות", היא לא הפתק ששלשלו כל אזרחי ישראל לקלפי. אני גם יודע, שבמקרה ותקום ממשלה רחבה, חלקכם ימצאו את עצמם באופוזיציה. ואילו אני, מעומק ליבי, ומתוקף תפקידי, מתבקש ומבקש להיות נשיא גם שלכם. לא רק של הרוב, לא רק של האחדות, שמטבעה משאירה חלקים נרחבים מחוץ למעגלי ההשפעה. ועדיין, יש רגעים בודדים בחיי עם, שבהם נדרש הנשיא, מתוקף תפקידו הממלכתי, להתערב, לפעול לכיוונה וכיולה של המערכת, שמתקשה לשוב אל המסילה.
כוחי מוגבל . אין לי אלא את פי. אני יכול רק להציע ואולי לנסות ולגשר, ואני גם לא יודע, אם אני המגשר המתאים ביותר למשימה. אבל אני יודע, שעת צרה היא ליעקב – עת חירום לביטחון ישראל. עת חירום לחברה הישראלית. עת חירום לדמוקרטיה הישראלית – לכל הדברים שיקרים לנו. הקמת ממשלה אינה משאלת לב חברתית בלבד. בימים אלה, יותר מתמיד, היא צורך כלכלי-בטחוני שכמותו לא ידענו כבר שנים רבות."
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
הנשיא התייחס לתוצאות הבחירות ואמר: "תוצאות הבחירות הן גם תעודת כבוד לחברה הישראלית. הן כרטיס אדום שהוציאו אזרחי ישראל לנבחריהם. כרטיס אדום לפופוליזם, לשיטה פוליטית שניזונה מחיטוט בקרעים ושרואה בפחדים של כולנו, אלה מאלה, משאב לחצוב בו.
בפניכם, נבחרי הציבור, מנהיגי העם, מונחת האפשרות וההזדמנות להקים ממשלה רחבה. כזאת שתאפשר לנו להשהות את המחלוקות בינינו, ולעבוד בזיהוי מרחבי ההסכמה הנמצאים בתוכנו. לפעול למען אזרחי ישראל. למען הכלכלה. למען ביצור בטחונה של מדינת ישראל. ואגב כך, לאפשר לכולנו הזדמנות לנשום קצת, להחלים. בממשלה כזאת לא יוכל אף צד להתבלט על ידי ניגוח ודה-לגיטימציה של הצד השני.
חברותיי וחבריי חברי הכנסת. עיניי כל העם נשואות אליכם, המפלגות הקטנות כגדולות. מערכת בחירות היא תכנית הריאליטי היקרה ביותר בעיר. מיליארד ושבע מאות מיליון ש"ח. עליכם לזכור כי מעונה לעונה, עלול הרייטינג לצנוח, בעוד שהתוצאה תישאר דומה. כפי שאמרתי בעבר, אין בידי פתרונות קסם. אבל העם לא זקוק לפתרונות כאלה. הוא זקוק למנהיגים. הוא זקוק לכם. בכם, היושבים כאן, הוא בחר לתת את אמונו. שמרו על אמון העם הזה. אין יקר ממנו, ובלעדיו- אנה אנו באים."
בסוף דבריו ביקש הנשיא ריבלין לבקשת סליחה: "יקיריי, אזרחי ישראל כולם. בסוף דבריי, אבקש לנהוג כמנהג ישראל, המאמינים שאין יום הכיפורים מכפר על מצוות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו, ויבקש סליחה. סליחה אם נהגתי או התבטאתי שלא כדין, או ששתקתי ולא הבעתי מחאתי מול תופעות פסולות. אני מבקש סליחה, ממי שפגעתי בו. ממי שנפגע מדבריי, מעשי או מחדליי. ממי שנפגע מדברים שאמרתי או מדברים שלא אמרתי. "מרובים צרכי עמך ודעתם קצרה". צרכי עמי מרובים, ודעתי קצרה."
לאחר מכן העביר הנשיא את ניהול הישיבה ליו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין שנשא דברים. יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין קרא להקמת ממשלת אחדות וטען כי לעולם לא תהיה אחדות אמיתית שמשולבת בפסילות של מגזרים בישראל. אדלשטיין הזהיר כי אזרחי ישראל לא יסלחו לנבחרי הציבור אם אלה יובילו לתהום של מערכת בחירות נוספת. יו"ר הכנסת פנה לנתניהו וגנץ והציע את לשכתו עוד היום על מנת שימצאו את נוסחת הפתרון.
בפתח דבריו ציין אדלשטיין את הניסיונות ההיסטוריים לכונן בארץ ישראל מדינה יהודית ריבונית והזכיר כי הם נכשלו בגלל מלחמת אחים. "אזרחי ישראל רוצים אחדות" אמר אדלשטיין, " אזרחי ישראל רוצים שהבית הזה ישקף את המכנה המשותף ביניהם. הם רוצים שנמצא את הדרך לשלב בין סדרי העדיפויות השונים שלהם. הם רוצים שכאן, דווקא כאן, יד מושטת תמיד תמצא יד אחות.
אחדות לאומית היא משימה קשה. נכשלנו בה כבר פעמיים בהיסטוריה. לפעמים נראה שלהשיג אותה מורכב כמו להזיז הרים. זו משימה קשה במיוחד כי אין אחדות בכאילו. אין אחדות שכוללת פסילות, אחדות עם החלק הזה אבל לא עם האחר. או שמזיזים את ההר הזה, או שלא.
לצערי לאחרונה אני שומע רבים שרוממות האחדות בגרונם, אבל בידיהם הם מסמנים: מי כן חלק, ומי לא. מי לנו, ומי לצרינו. אני אומר באופן חד-משמעי: אחדות שמשולבת בפסילות של מגזרים בישראל, אחדות שמעורבבת בה השחרה של ציבורים שלמים, לעולם לא תהיה אחדות אמיתית. דרושה לנו אחדות שמושיבה אל שולחן אחד את כל מי שמאמין במדינת ישראל – היהודית והדמוקרטית.
אדלשטיין התייחס לאפשרות של מערכת בחירות שלישית ואמר: "הכנסת הזו היא פריו של אירוע שמעולם לא התרחש בישראל: בחירות חוזרות בתוך כמה חודשים. אזרחי ישראל לא יסלחו לנו אם נדרדר אל תהום של מערכת בחירות נוספת. בל נשלה את עצמנו שנוכל לגלגל את האשמה בכך איש על רעהו, כולנו נישא בה."
אדלשטיין פנה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולחבר הכנסת בני גנץ ואמר: "עוד לא מאוחר. לשכתי מטרים ספורים מכאן עומדת לרשותכם, עוד היום. שבו, שוחחו, אל תותירו אבן על אבן עד שתמצאו את נוסחת הפתרון. אפשר לגשר על הפערים. אפשר לאחות את הקרעים. בוודאי שאפשר להגיע לאחדות."
בסיום דבריו הקריא אדלשטיין בפני חברי הכנסת את נוסח הצהרת האמונים, ואלה יקומו בזה אחר זה ויאמרו: מתחייב / מתחייבת אני. חברי הרשימה המשותפת נעדרו מן הישיבה כאות הזדהות עם השביתה הכללית שהוכרזה בשל האלימות הגואה בחברה הערבית.
בתום ישיבת הפתיחה של הכנסת יתקיים בטרקלין טקס הרמת הכוסית והצילום המסורתי של ראשי הרשימות. בתום האירוע בטרקלין בשעה 18:00 לערך, תפתח ישיבת כנסת לאישור הרכב הוועדה המסדרת. תוכרז הפסקה בישיבת המליאה, על מנת שהוועדה המסדרת תתכנס ותבחר סגנים זמניים ליושב ראש הכנסת, ואת הרכב הוועדות הזמניות – חוץ וביטחון וכספים. עם חידוש ישיבת המליאה, יובאו לאישור סגנים זמניים ליושב הכנסת ותימסר הודעה על הרכב הוועדות הזמניות.
