בית המשפט העליון דן בימים אלו בבקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) בע"ח 36409-09-19 מיום 16.9.2019, בגדרה הוחלט למחוק את עררו של המבקש על הסף.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

ביום 12.5.2019 נערך חיפוש בביתו של המבקש על-פי צו חיפוש של בית משפט, ובו נמצאו על-ידי נציגי המשיבה צבים ודו-חיים מסוגים שונים, לגביהם נטען כי הם מינים אסורים בהחזקה לגורם פרטי אלא בהיתר, וממילא חל איסור על סחר בהם (להלן: בעלי החיים). בהמשך לכך, נגבתה מהמבקש הודעת חשוד באזהרה בשל חשד להחזקה, העברה וסחר בחיות בר וערכי טבע מוגנים ללא היתר.

ביום 16.6.2019 הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום ובה עתר להורות למשיבה להחזיר לו את בעלי החיים. המבקש טען כי הליך החיפוש בו נתפסו בעלי החיים לא היה חוקי; כי יש לו היתר לגידול הצבים והוא פועל במסגרת החוק; וכי המשיבה נוקטת באכיפה בררנית.       

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי למבקש אמנם ניתן בעבר היתר מגדל מיוחד שאינו כולל גידול למטרות סחר, ואולם התעורר חשד כי המבקש מחזיק מינים שאינם מותרים בהחזקה לפי ההיתר שניתן לו, ואף מנסה למכור חלק מהמינים האלו. עוד נטען כי המבקש דיווח באופן מטעה לגבי כתובת הגידול וההחזקה של בעלי החיים. לבסוף טענה המשיבה כי בעקבות החיפוש ותפיסת בעלי החיים התחוור שהמבקש הפר את כל תנאי ההיתר שניתן לו, וכי לאחר בדיקת מומחים התברר עוד כי הצבים הוחזקו על-ידי המבקש בתנאים מחפירים ולא טופלו כראוי באופן שהסב להם פגיעות ובעיות רפואיות שונות.

בהחלטה מיום 30.6.2019 דחה בית משפט השלום (כב' השופטת ק' אניספלד) את בקשת המבקש וקבע כי החזרת בעלי החיים לרשות המבקש היא בניגוד לדין, וכי מכל מקום הונחה תשתית ראייתית לכאורית המצביעה על כך שהחזקת הצבים שנתפסו על ידי המבקש הייתה כרוכה ביצירת סיכון לשלומם ובריאותם באופן המצדיק את תפיסתם על-ידי המשיבה.

המבקש הגיש ערר לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום. בתגובה לכך, הגישה המשיבה בקשה למחוק את הערר על הסף בטענה כי הוא לא הוגש במועדו.

בית המשפט המחוזי נענה לבקשת המשיבה למחוק את הערר על הסף, וקבע כי "התגובה לבקשה למחיקה על הסף (שהיא, למעשה, בקשה להארכת מועד להגשת הערר) לא נתמכה בתצהיר ודי בכך כדי שהבקשה [למחיקת הערר על הסף, י.ו] תתקבל. לא רק זאת, אלא שאין מדובר באיחור של יום, כנטען בתגובה, אלא באיחור של 8 ימים, מה גם שהנימוק הסתמי לאיחור – 'סיבות אישיות' אינו יכול לעמוד, ללא שתפורטנה הסיבות האישיות". בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי החלטת בית משפט השלום מפורטת ומנומקת היטב, ונשענת על חומר החקירה לרבות הודאותיו של המבקש. משכך, נקבע כי בנסיבות אלה, גם סיכויי הערר אינם מצדיקים הארכת מועד.

בקשת רשות הערר דנן מופנית להחלטתו זו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו טען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו למחוק את הערר על הסף וזאת לנוכח הגישה המקלה לגבי בקשות להארכת מועד מטעם נאשם בהליך פלילי. המבקש טען עוד כי הערר הוגש באיחור של יום אחד בלבד ולא של שמונה ימים כפי שקבע בית המשפט המחוזי. המבקש הוסיף וטען כי בית המשפט המחוזי שגה גם בהערכתו את סיכויי הערר, ולדבריו לו היה מתקיים דיון בעל-פה הדברים היו מתבהרים. לבסוף טוען המבקש כי למחיקת הערר השלכות כבדות, ומבהיר כי הוא גידל את בעלי החיים במשך שנים רבות והם משמעותיים מאוד בחייו.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה הגיע בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ככלל, רשות לערור על החלטה בעניין החזרת תפוסים תינתן במשורה ובמקרים חריגים, המעלים שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים שבהם מתעורר חשש לאי-צדק חמור או לעיוות דין (ראו: בש"פ 5774/19 משולמי נ' מדינת ישראל (24.9.2019); בש"פ 4763/19 פריהר נ' משטרת ישראל ימ"ר תל-אביב (14.7.2019)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלו, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

בית המשפט העליון ציין כי החלטתו של בית המשפט המחוזי התייחסה הן לפגם הפרוצדורלי של איחור בהגשת הערר והן לסיכויי הערר לגופו. משכך, סבר בית המשפט העליון כי עניינו של המבקש נדון בשתי ערכאות, וכי הבקשה דנן אינה באה בגדר המקרים החריגים המעוררים שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

למעלה מן הצורך העיר עוד בית המשפט העליון כי החלטת בית משפט השלום מנומקת ומבוססת כראוי, ואף מן הטעם הזה לא מצא לקבל את הבקשה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.