ראש השב"כ לשעבר: חייב דיון ציבורי, אני פחות סומך על חברי הקבינט

ראש השב"כ לשעבר עמי איילון: " איך קורה שאנחנו שולחים מאות אלפי חיילים לקרב כבר שנים ושום דיון באופציה מדינית לא עולה? חקיקת חוק חלופות מדיניות תחילה של נשים עושות שלום זה כמו לחוקק חוק שכל יום צריך לאכול, רק שאותו חובה לחוקק. אני מאוד בעד החוק הזה"

אתמול (חמישי, 7.11.19), תנועת נשים עושות שלום והתכנית לניהול סכסוכים וגישור באונ' תל אביב שיתפו פעולה בכנס שעסק במחירים אישיים וחברתיים של חברה בסכסוך מתמשך באוניברסיטת תל אביב

אלוף בדימ' וראש השב"כ לשעבר עמי איילון: "האם מקבלי ההחלטות הופכים כל אבן כדי למנוע מלחמה? התשובה היא לא. ב-1973 כשיצאנו למלחמה לא חשבנו שיש לנו ברירה. כשיצאתי להילחם ב-73 לא העלתי על דעתי שכבר שנים מוטלת בפני ממשלת ישראל אופציה מדינית. הייתה אופציה מדינית לחתום על הסכם שלום במתווה הסכם השלום שחתמנו לאחר מכן, אבל על מנת שנעשה את זה היינו צריכים לאבד כ-2700 חיילים ואזרחים וכ-7000 פצועים.. אותו דבר לגבי מלחמת לבנון השניה, אף אחד לא חשב שיש אופציה מדינית. ראש ממשלת לבנון עלה בטלוויזיה הלבנונית בוכה וביקש להיפגש עם אולמרט על מנת לסיים את הלחימה, אך אולמרט סרב. כך גם בצוק איתן, רק שהפעם זה מוזכר בדו"ח מבקר המדינה. מה שאומר דו"ח מבקר המדינה והמחקר שעומד מאחורי החוק של תנועת נשים עושות שלום היא שהייתה אופציה מדינית לפני מל' יום הכיפורים ואלפי ההורים הללו נהרגו לחינם. אני מאוד בעד החוק של נשים עושות שלום, כי זה יחייב דיון ציבורי, אני פחות סומך על חברי הקבינט. אני מקווה שעצם העובדה שהם מחויבים על פי חוק זה ייצר דיון ציבורי גם אם רוצים וגם אם לא."

פרופ' מרדכי קרמניצר- עמית מחקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופ' אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים: "החוק הזה הוא נחוץ כי יש בו כדי להציל חיים. אנשים מוקרבים בשל מדיניות שלא נעשית כהלכה. אין דבר חשוב יותר מהחיים ואם יש משהו שיכול לקדם הצלת חיים הוא מאוד ראוי. המשפט החוקתי בכל המדינות הדמוקרטיות אומר שכדי להצדיק פגיעה בזכות, הפגיעה צריכה להיות בתכלית ראויה ובמידה שלא עולה על הנדרש. אז בודקים האם האמצעי יעיל ואח"כ בודקים האם אין אמצעי אחר שיכול להשיג את התכלית עם פגיעה יותר קטנה בזכויות ואם יש כזה אמצעי חייבים לבחור בו. האתגר לא להיות תקוע על אותה חלופה, אלא לחשוב על דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו, זו חלופה אמיתית. קשה מאוד לקובעי מדיניות לפתח אלטרנטיבות, ולכן יש חשיבות לבחינת חלופות ולכן אני תומך בהצעת החוק הזו. כשמחוקקים חוק שואלים למה אי אפשר בלי החוק? התשובה היא שבמקומות שאפשר בלי חוק צריך בלי חוק, אבל כאן אם לא יהיה חוק כזה, אין סיכוי בעולם שאנחנו נקבל שקילה של חלופות מדיניות תחילה. הבעיה שבישראל התפתח האינסטינקט של שימוש בכוח תחילה. אחת הסיבות לכך היא השפעה גדולה מאוד של אנשי צבא ושל גברים על תהליכי קבלת החלטות"

ד"ר יעל אדמי- מיוזמות הצעת החוק בתנועת נשים עושות שלום: "יש חוזה בלתי כתוב בין המדינה לאזרחים- אנחנו נבוא לקרב כשתקראו לנו ובתנאי שנדע שמקבלי ההחלטות הופכים כל אבן כדי לוודא שהמלחמה אכן הכרחית. אנחנו הבנו שהחוזה הזה הופר, והבנו שעלינו לחייב את מקבלי ההחלטות לפעול באחריות הנדרשת לחיי אדם והדרך לעשות זאת, באמצעות חוק. כדי ללמוד את שורש הבעיה ולתת לה מענה, יצאנו למחקר ובו ראיינו מעל 50 אנשי מודיעין וביטחון…אח שלי נהרג לפני 50 שנה במלחמת ההתשה והיום אני יכולה לומר שהמוות שלו יכל להימנע. אנחנו בתור האזרחים יכולים להגיד את זה- אנחנו צריכים לקחת את הכאב הזה ולעשות איתו שינוי, וזה מה שאנחנו מכוונות אליו בהצעת החוק."

ד"ר נמרוד רוזלר- מהתכנית ליישוב סכסוכים וגישור ע"ש אוונס באוניברסיטת ת"א: "מדד השלום הוא מדד שנערך פה בתכנית ביחד עם מכון מדגם כבר 25 שנים. מהסקר עולה תמונה ברורה- הציבור הישראלי כולו, בכל הקשת הפוליטית, יהודים כערבים, חושבים שהסכסוך המתמשך פוגע בישראל. 79% מהציבור בישראל חושבים שמקבלי ההחלטות לא עושים את הכל על מנת למנוע את המלחמה הבאה… אז מה צריך לעשות כדי לפתור את הסכסוך המתמשך? ליצור מנגנון ממוסד שיביא לפיתוח ובחינת אלטרנטיבות בידי מקבלי ההחלטות- חוק חלופות מדיניות תחילה שמקדמת תנועת נשים עושות שלום הוא מנגנון כזה. 75% מאזרחי המדינה תומכים בחוק שמקדמות תנועת נשים עושות שלום. יש דרך ואסור לאבד את התקווה."

נעמה שקד לוי, יזמת חברתית וחברה במחאת "אחדות עם הדרום": אני מגדלת את הילדים שלי בעוטף עזה, הילדים שלי מפחדים מבלונים, וכשהם ראו כזה במגרש לא מזמן הם רצו הביתה לספר לי ובאמת זה היה בלון נפץ. כשהייתי בלימודים בלונדון והיה אופנוע שנסע מאוד מהר, הגוף נדרך, אין מה לעשות. המחיר מאוד גבוה. רק ילדי העוטף מפחדים מבלונים וזה מחיר בלתי נתפס ב-2020. ההסכם הבסיסי בינינו אזרחי המדינה למדינה הופר מזמן, ואנחנו לא מקבלים את הדבר הבסיסי ביותר- ביטחון. אנחנו לא אמורים להיות דרוכים מכל בלון או שריקה באוויר. הדבר הבסיסי ביותר הוא שלום, מילה שנהייתה מקטבת. אנחנו מדברים על שלום שייתן שקט, אבל מזמן התהפכו היוצרות וכולם מבינים בדרום שרק סבבים צבאיים לא מספיקים, וצריך לעשות עוד משהו."

עו"ד בתיה כהנא דרור, פעילה לזכויות נשים ובתנועת נשים עושות שלום: "אובדן התקווה, אובדן המושג שלום והסכם שלום ומדיני, הפך להיות דבר שמקטב את החברה הישראלית עד כדי שמפורר סוג של קונצנזוס. כולנו רוצים שלום, ברור שאנחנו חפצי חיים, כולם רוצים ביטחון, זה א"ב בחוזה הכתוב בין מדינה לאזרחיה, ואיכשהו שלום הפך לסלע המחלוקת ותוך כדי זה אנחנו משלמים מחירים. אנחנו משלמים גם את מחיר הקיטוב, גם את אובדן החלום וגם את אובדן החלום שהילדים שלנו יחיו פה בשלום. אני גדלתי בבית דתי, הנושא של שלום הוא כל כך הוויתי בדת, מתפללים 3 פעמים ביום "עושה שלום במרומיו", איך זה הפך להיות שאנשי הדת והימין לא מאמינים בשלום. ההצטרפות שלי לתנועת נשים עושות שלום הייתה בדיוק במקום שצריך לשבור את הדיכוטומיה הזו."

נאהידה עוקבי, יועצת למעמד האישה במועצה מקומית חורה ופעילה בתנועת נשים עושות שלום: "נולדתי בעזה, חיתנו אותי עם בן דוד שלי, אני אם חד הורית ויש לי 6 ילדים. אמא שלי גידלה אותי לבד, אמא שלי הייתה אמא אבא ואח בשבילי וגם בשביל הילדים שלי. אני משלמת מחיר כי אמא שלי נפטרה ואני לא יכולתי להיפרד ממנה, קברו אותה בלי שנפרדתי ממנה, כי היא גרה בעזה. עזה לא רחוקה מבאר שבע, אני לא יכולה לנסוע לעזה לבקר את הקבר של אמא שלי. עד מתי? צריכים לקום ולעשות שלום. מקווה שיהיה שלום אמיתי וביטחון."

ממדד השלום, סקר שערכה התכנית לניהול סכסוכים וגישור באונ' תל אביב בשיתוף עם מכון מדגם, עולה כי 75% מהציבור בישראל (מקרב בעלי הדעה) דורש שמקבלי ההחלטות יבחנו חלופות מדיניות בשגרה ולא בחירום. לכן, אקדמאיים, אנשי ביטחון לשעבר, תושבי הדרום וכו' שהשתתפו אתמול בכנס הגיעו ותמכו בהצעת החוק של נשים עושות שלום המחייבת את מקבלי ההחלטות לדון בחלופות מדיניות בשגרה ולא רק בחירום.

החלק הראשון של הכנס עסק בהתמודדות אישית וקהילתית ובמחירים הבלתי מדוברים של חיים עם סכסוך מתמשך, תוך הצגת קולות שונים בחברה הישראלית, ביניהם קולות של לוחמי צוק איתן ושל תושבי עוטף עזה. החלק השני דן בשאלה האם נעשה מספיק כדי לוודא שהמחירים הללו אכן הכרחיים ובהצעת חוק חלופות מדיניות תחילה, אותה מקדמת תנועת נשים עושות שלום, ככלי ליצירת פתרונות.

בין המשתתפים: אלוף בדימ' וראש השב"כ לשעבר עמי איילון, פרופ' מרדכי קרמניצר- עמית מחקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופ' אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ד"ר יעל אדמי- מיוזמות הצעת החוק בתנועת נשים עושות שלום, עו"ד נטע לוי- מקדמת מדיניות בעמותת "איתך מעכי- משפטניות למען צדק חברתי", פרופ' איתי סנד וד"ר נמרוד רוזלר- מהתכנית ליישוב סכסוכים וגישור ע"ש אוונס באוניברסיטת ת"א, נעמה שקד לוי- מתנועת "אחדות עם הדרום", עו"ד בתיה כהנא דרור – פעילה לזכויות נשים, גל בן ארי ותמיר יוגב – עורכי הספר "שיח לוחמים – צוק איתן", נאהידה עוקבי – יועצת למעמד האישה במועצה המקומית חורה, איילה מינקר- פעילה חברתית מניר יצחק, דנה ברגר ועוד.

לחוק שלושה נדבכים:

הסדרה של חובת הקבינט המדיני בטחוני להקדיש זמן, בשיגרה ובחירום, לדיונים על חלופות מדיניות: על מנת להבטיח תהליכי קבלת החלטות אחראיים המבוססים על ידע וחשיבה אסטרטגית, החוק מציע למסד ולהסדיר דיונים קבועים של הקבינט המדיני-בטחוני בנושא חלופות מדיניות. דיונים כאלו צפויים לשפר את טיב ההחלטות המתקבלות בעת חירום, ועשויים אף לצמצם או להרחיק סיכונים.

חיזוק המטה לביטחון לאומי בכלל ואגף במל"ל שאמון על פיתוח ובחינת חלופות מדיניות בפרט: לצד הגופים הרבים והמשאבים הרבים שמוקצים לבחינה והכנה מתמדת ל"זירת הקרב הבאה", יוצע למסד גוף ידע בתוך המל"ל שידאג לאיגום הידע בנושא חלופות מדיניות, לחיפוש יזום אחר פתרונות מדיניים לסכסוך ולחיפוש אחר פריצת דרך שתבטיח עתיד של שלום וביטחון לאזרחי ישראל. לצד זאת, יוצע להרחיב את נקודת המבט ולוודא שבדיונים מושמעים קולות שונים, דוגמת גורמי חברה אזרחית מגוונים כולל מכוני מחקר וארגונים שמביאים פרספקטיבות שונות ובכלל זה פרספקטיבה מגדרית, לצד גורמים מדינתיים וצבאיים, מתוך הבנה שהרחבת המבט יכולה לטייב את ההחלטות.

חיזוק ועדת חוץ וביטחון כגוף שאמון על הפיקוח והבקרה על התהליכים הנ"ל:מתוך הבנה שפיקוח ובקרה הם אלמנטים מוסדיים הכרחיים לטיוב תהליכי עבודה, ומתוך הכרה בחשיבות ועדת חוץ וביטחון כגוף המרכזי המפקח על תהליכים מסוג זה, יוצע שתהיה חובת דיווח לוועדת החוץ והביטחון על תהליכי בחינת החלופות המדיניות, וכן חובת פרסום דו"ח תקופתי בלמ"סי לציבור.

תנועת נשים עושות שלום קמה בעקבות מבצע צוק איתן, והיא תנועת שטח בלתי מפלגתית, הגדולה בארץ. כיום התנועה מונה כ-50,000 חברות יהודיות וערביות, חילוניות ודתיות, מרוחב הקשת הפוליטית ומכל רחבי הארץ, ופועלת לקידום הסכם מדיני שיבטיח שקט וביטחון ארוכי טווח, מתוך אמונה שנשים צריכות לקחת אחריות על עתיד ילדיהן ומתוך התפיסה ששילוב נשים בתהליכי פיוס מגביר את הסיכוי לשלום בר קיימא, בהתאם להחלטה 1325 של האו"ם.