נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, כב' הש' (בדימוס) דוד רוזן, פרסם היום (רביעי) תמצית החלטה, לפיה נפלו כשלים רבים בהתנהלות מח"ש בניהול תיק פלילי נגד רכז מודיעין שהואשם בהעברת מידע אודות מקור משטרתי לראש ארגון פשע תמורת בצע כסף.
לטענתו של הסנגור, מח"ש פעלה בזדון על מנת להכשיל את הגנת הנאשם מתוך כוונה להוביל להרשעתו בכל מחיר. מח"ש בהתייחסותה ביקשה לדחות את התלונה על הסף ולגופה. לטענתה, אין על הנציבות להידרש לתלונה משום שחלקים ניכרים הימנה מתייחסים לסוגיות שנדונו והוכרעו בבית המשפט, וכן מאחר שעיקרי התלונה נוגעים להחלטות שהתקבלו במסגרת שיקול דעתה המקצועי של מח"ש. מעבר לכך, מח"ש פירטה והבהירה בהתייחסותה את עמדותיה בסוגיות השונות עליהן הלין הסנגור, והצהירה כי פעלה באופן מקצועי ועל יסוד שיקולים עניינים בלבד.
בעקבות בירור התלונה, מצא הנציב, בין היתר, כי מח"ש נמנעה מלהעביר חומר חקירה רלוונטי לידי ההגנה, הצהירה הצהרה לא נכונה בבית המשפט, הגדירה הסכם עד מדינה כ"הסדר טיעון", וכיוצא באלה.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
בעקבות ממצאים אלה, המליץ הנציב ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה, מכוח סמכותו על פי חוק, המלצות לתיקון הליקויים שנתגלו.
הנציב בחן את התלונה ומצא כי בשל רצף של כשלים לא הועמד לעיון ההגנה במשך שנתיים וחצי חומר חקירה מהותי שעשוי היה לסייע להגנת הנאשם. שיחות שהוקלטו בהאזנת סתר, ושחשיבותן להגנת הנאשם הייתה מחוורת וברורה, לא הועברו לעיון ההגנה. בהמשך, נגלה, כי משקלט של מח"ש מצא, על פי ההנחיות המקצועיות שניתנו לו, לתמלל את אחת השיחות, ואולם, בשלב מאוחר יותר נאמר לו לשנות את סיווג השיחה ל"לא רלוונטית", כך שהשיחה על תמלילה נמנעו מהגנת הנאשם. בנסיבות אלו, קבע הנציב כי לא ניתן להקל ראש בשרשרת הפגמים שנתגלתה בבירור התלונה, ובכלל השלכותיה על זכויותיו של הנאשם.
בנוסף נמצא כי התלונה הציפה כשל מובנה בעבודת מח"ש, שהוביל למסירת מידע שגוי להגנה, וחמור מכך, למסירת הצהרות לא נכונות בבית המשפט. מסירת המידע וההצהרות השגויים התבססה על בדיקות שביצעה המשטרה על יסוד רמת הרשאת המחשוב הנמוכה שהייתה בידי גורמי מח"ש הרלוונטיים.
כמו כן עלה בממצאים כי מח"ש הגדירה הסכם עד מדינה כ"הסדר טיעון", והגדרה זו שחררה את מח"ש מהחובה לתעד את המגעים לעריכת ההסכם וממילוי הדרישות המחמירות הנקובות בהנחיית היועמ"ש בנושא. הנציב קבע בעניין זה, כי הסכם עם עד נבחן בהתאם לטיבו ולמהותו. "לא ניתן לשנות מהותו של הסכם, על כלל הנפקויות המשפטיות, בדרך של מתן כותרת, בעניין זה "הסדר טיעון", שכביכול היה בו כדי לשחרר את מח"ש מהדרישות הקבועות בהנחיית היועמ"ש ביחס לעריכת ותיעוד הסכמי עד מדינה ומדרישות מהותיות אחרות שבהנחיה, כגון החובה לאשר את ההסכם, ככלל, על ידי פרקליט המחוז", כך נכתב בתמצית ההחלטה.
עוד נמצא כי מח"ש לא מסרה לידי ההגנה פרפרזה אודות גביית הודעתו של מקור, הודעה שהסניגור ציין כי יש בכוחה לאשש את קו הגנתו. הנציב קבע בעניין זה, כי נכון היה לנסח באופן מפורש כי נגבתה הודעה של מקור, כך שיתאפשר לסנגור לדעת כי אכן נגבתה הודעה שכזו מבלי לפגוע באינטרסים החשובים העומדים ביסוד החיסיון.
בנוסף, לטענת הסניגור, מח"ש ניסתה להניא אותו מלעתור לקבל חומר חקירה חסוי נוסף, בטענה כי חומר זה יפגע בהגנת הנאשם. הנציב קבע, כי מח"ש שגתה משהבהירה לסנגור שחשיפת תוכן ההודעה עלולה להזיק לו ולנאשם, מאחר שהיה בהצהרה זו כדי לרפות את רצונו של הנאשם ובא כוחו לעתור לבית המשפט להסיר את החסיון, תוך נטילת סיכון שמא יש בדברים שנחסו כדי לפגוע במרשו. מתמצית ההחלטה: "הודעה זו לסנגור, היתה בבחינת הצהרה של "למעלה מן הצורך", בלשון המעטה… ראוי היה כי במסגרת חילופי הדברים בין הסנגור לבין מח"ש, הגם שהתנהלו שלא בפני בית המשפט ואולי דווקא משום כך, יישמרו הגדרות המפרידות, תוך הקפדה על התבטאות זהירה ומדוייקת, קל וחומר שעה שהיא מתייחסת לשאלת התכנות ראיה כזו או אחרת לסייע להגנת הנאשם".
