"שלום, שמי דורית אברהם, אם שכולה לבן שנהרג מפגיעת ראש קשה שקרתה כשרכב על קורקינט שיתופי. ברגע שבישרו לי את הבשורה הנוראה מכל, החלטתי מיד לצאת למלחמת חורמה בשמו של רועי כדי שאף הורה לא יחווה את מה שאני חווה עכשיו."
"אני מבינה שביום אחד לא יסללו שבילים ויבנו תשתיות מותאמות, אני גם מבינה שחברות הקורקינטים השיתופיים עשו סיבוב עסקי מוצלח, ואין להם שום אחריות לבטיחות הרוכב, הקורקינטים השיתופיים מפוזרים ברחבי העיר, מפתים אנשים לשכור אותם. אם לבן שלי הייתה קסדה, אני לא הייתי כאן מולכם. נכון קורקינט אישי נמצא באחריות הרוכב. אבל הקורקינטים שפזורים בכל עבר הם כלי רצח! כששוכרים סירה, מקבלים חגורת הצלה. כששוכרים רכב מקבלים חגורת בטיחות וכריות אוויר. חברות הקורקינטים השיתופיים נותנות מענה על דרישה חברתית ומספקות כלי תחבורה יעיל ונוח, אבל מה עם אחריות לבטיחות המשתמשים? חבישת קסדה מפחיתה את הסיכון לפגיעת ראש ב-85%. אתם קולטים? הלו, יש באג באפליקצייה. אנשים מתים פה, משפחות שלמות מתרסקות…"
לפני כשבועיים כתבה דורית, "הבוקר עולמי חרב. בני הבכור, רועי, הלך לעולמו לאחר שנפגע מרכב בזמן שרכב על קורקינט חשמלי. הפגיעה הייתה ביום שבת לפנות בוקר, חמישה ימים הטלטלנו בין החיים ומוות ביחידה לטיפול נמרץ כללי ואתמול נקבע מותו. בדקות אלו בזמן שאתם קוראים את הפוסט גופו נמצא בחדר ניתוח כדי לתרום את איבריו להצלת אחרים.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
אני קוראת לכל מי ששומע אותי, שימו לקורקינטים החשמליים האלו סוף. אני כמה ימים באיכילוב ושומעת רק על עוד טרגדיות ואסונות כמו שקרה לנו ועל מה? על מה הלך לי הילד אני זועקת הבוקר? זה מרתיח לי את הדם שהכניסו את הכלי הארור הזה כמו ברווזים במטווח כשהם חשופים לפגיעות על הכביש, אין חובה וגישה לקסדות, אפוד זוהר ואורות. המינימום של המינימום. אל תעצמו עיניים כי המחיר שאני משלמת היום לא צריכה אף אמא לעבור.
הבוקר אנחנו יוצאים אחרי שבוע מאיכילוב למסע לוויה, שבעה ואחר כך החיים בלי רועי. לא יודעת איך אשרוד ולאן ילכו חיי, אני רק יודעת היום שאני זועקת זעקה של אמא ומתחננת: עצרו את הקורקינטים החשמליים!!!"
בתגובה לדברים מסר פרופ׳ רוני גמזו, מנהל איכילוב, "מדובר בטירוף מערכות מוחלט. כאן באיכילוב אנחנו רואים זינוק אדיר בכמות הפצועים שמגיעים מידי יום לבית החולים במצבי פציעה שונים כולל מוות ולצערנו זה הפך לשגרה יומיומית כאן בבית החולים. סוגיית הקורקינטים החשמליים אינה מוסדרת ומופקרת על ידי הרשויות וגורמי האכיפה ללא שום נהלים ברורים ואמצעי הגנה ובינתיים לעוד משפחות חרב עולמם מידי יום. אני קורא למקבלי ההחלטות לשים סוף להפקרות המזעזעת הזו ולמנוע כבר מוות נוסף".
