נשיאת העליון חיות: "ככל בשר ודם איש מאיתנו אינו חף מטעויות"

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות נשאה הערב (חמישי) דברים במושב הפתיחה החגיגי בכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי שהתקיים במלון דן כרמל בחיפה.

במהלך דבריה בכנס אמרה נשיאת בית המשפט העליון, "אינני מתכוונת להרחיב את הדיבור על נושאים שהם במוקד השיח הציבורי כיום ואולי לא רק במוקד אלא בנקודת הרתיחה ממש. טובה בעיניי בהקשר זה עצתה של אישה חכמה אחת – מרים נאור שמה – שלפני כשבוע ייעצה לקברניטי המדינה לשמור על לשונם. ובבחינת "קשוט עצמך תחילה" אנסה גם אני לשמור על לשוני. אכן, עצה זו בדבר שמירת הלשון עצה טובה היא ועליה עמד "החפץ חיים" כבר במאה ה-19. אין פירוש הדבר בהכרח נצירת הלשון אבל נקיטת זהירות והקפדה בדברנו יפה תמיד ועל אחת כמה וכמה בימים אלה."

השופטת חיות ציינה כי "הכותרת שנבחרה לכנס השנה היא – "כיצד יש להגן על ערכי המשפט הציבורי ומוסדותיו?". הצבת השאלה הזו במרכז הכנס מלמדת על הדאגה של מארגניו מן המתקפות על ערכי המשפט הציבורי ועל המוסדות המשפטיים של מדינת ישראל. למרבה הצער, אירועים והתבטאויות מהתקופה האחרונה מלמדים כי לא מדובר בדאגה משוללת יסוד.

השאלה מהם הערכים המוגנים של המשפט הציבורי היא שאלה מורכבת ורבת פנים. אך, דומה שאין חולק כי אחד מעקרונות היסוד החשובים של המשפט בכלל, ושל המשפט הציבורי בפרט, הוא עקרון שלטון החוק."

בהמשך אמרה כי "קיומן של נורמות משפטיות כלליות, בהירות וצפויות אלה, שלהן כפוף גם השלטון, נועד להגן על האזרח מפני הפעלת כוח שרירותי כלפיו מצד השלטון, ולהבטיחו שאם יפעל לפי החוק, אין לשלטון כל סיבה לפעול נגדו.

אכן, על מנת שיידע האזרח כי הוא יכול להסתמך על מה שמצווה החוק, עליו לדעת שגם רשויות השלטון כפופות לחוק שהרי אם אין הדבר כך יכולה כל רשות לשנות את דעתה בכל רגע נתון לגבי החוק ואף לפעול שלא באמצעות החוק.

מלומדים רבים הדגישו עם זאת, כי קיומה של מערכת שלטונית המחויבת לעקרונות שלטון החוק במובן הפורמלי, היא בלבד אינה ממצה את עומקו, עושרו וחשיבותו של מושג זה משום ששלטון החוק במובנו הפורמלי אינו מתעניין בתוכנו של החוק אלא בעצם קיומו, ובלבד שהוא עונה על מספר דרישות שהן צורניות בעיקרן.

בהחלט ייתכנו אם כך משטרים – שטובת אזרחיהם וזכויות היסוד שלהם איננה בהכרח בראש מעייניהם – אשר יתהדרו בקיום עיקרון שלטון החוק במובנו הפורמלי אך למעשה יחטאו לערכים המרכזיים הניצבים בבסיסו.

עמד על כך השופט חיים כהן בציינו כי שלטון החוק, אותו כינה "שלטון המשפט": "אין פירושו רק כאילו השלטונות השולטים במדינה נוהגים על פי חוק ודין: גם ממשלות טוטליטריות נוהגות על פי חוקי מדינותיהן, הלוא הם החוקים שהן בעצמן חוקקו למטרותיהן וכפי מתכונתן-שלהן".

לפיכך, בשיטת משטר של דמוקרטיה מהותית נודעת לשלטון החוק גם משמעות חשובה נוספת והיא – ההגנה על זכויות היסוד של הפרט תוך קיום איזון ראוי בין זכויות אלה ובין צרכי החברה וטובת הכלל.

זהו שלטון החוק במובנו המהותי העולה בקנה אחד עם התפיסה לפיה בדמוקרטיה מהותית הפרט נהנה מאוטונומיה ומחירויות המאפשרות לו לפתח ולעצב את אישיותו בתוך החברה.

את משמעותו של שלטון החוק במובנו המהותי היטיב לזקק הנשיא שמגר שהלך מאיתנו לפני שבועות אחדים והיה אף הוא, בדומה לשופט זילברג שהזכרתי קודם, אחד מגדולי המשפטנים שקמו למדינת ישראל. וכך אמר: "שלטון החוק אינו מבטא רק קיום פורמלי של הנורמה החקוקה. מעבר לכך עליו להגשים את רוחה של הדמוקרטיה ואת מגמתה, לשמור על כבוד האדם, לאפשר לפרט לשאוף להגשמת זכויותיו ולחסום דרכם של הפרט ושל הרשות הציבורית, אם אלה מבקשים ליטול שלא כדין את זכויותיו של האחר או להצר צעדיו שלא כדין."

עוד הוסיפה השופטת חיות כי "פסיקתו של בית המשפט העליון לאורך השנים עיצבה את עקרון שלטון החוק למידותיה המורכבות של המציאות הישראלית וזאת תוך חתירה להגשמת ערכים הומניים יהודיים ואוניברסליים שבהם דוגלת שיטת המשטר הדמוקרטית שלנו.

חשוב להדגיש שעקרון שלטון החוק לבד מהיותו עקרון משפטי הוא גם ערך חברתי ועל מנת שעקרון זה יכה שורש במובן המהותי הוא חייב להיות חלק יסודי ובסיסי מהתרבות המדינתית. עמד על כך הנשיא ברק במאמרו מאיר העיניים על "שלטון החוק ועליונות החוקה", שנכתב במלאת חמש שנים לפטירתו של מנחם בגין – בציינו כי שלטון החוק הוא חלק מתרבותו של העם, והוא יוכל לפרוח רק אם יהיה נטוע בלב כל אחד מאיתנו.

אכן, אף שהאחריות ליישום שלטון החוק מונחת במידה רבה על כתפי הרשות השופטת, בית המשפט אינו יכול להגן על עיקרון זה לבדו. בית המשפט אינו מחוקק חוקים, אינו קובע מדיניות ואינו מופקד על הציות לפסיקותיו.

האחריות לשמירה על שלטון החוק, לפיכך, היא אחריות משותפת: של כלל רשויות המדינה, וגם של הציבור, שעל הציות שלו לחוק ועל יכולתו לזהות עוולות ולהביאן אל סיפו של בית המשפט, נסמכות מערכות אכיפת החוק בפעולתן."

עוד ציינה השופטת אסתר חיות כי "על האחריות המשותפת הזו ועל שיתוף הפעולה בין כלל הרשויות הנדרש להגשמת שלטון החוק במובן המהותי, עמד הנשיא שמגר בפסק הדין שעסק בחנינה בעקבות פרשת "קו 300", בציינו: שלטון החוק אינו נוצר יש מאין ואינו דבר ערטילאי. צריך להיות לו ביטוי מוחשי ויום-יומי בעצם קיומם של הסדרים נורמאטיביים מחייבים, בהפעלתם הלכה למעשה כלפי כולי עלמא, בהגשמת חירויות היסוד, בהקפדה על השוויון וביצירת אווירה כללית של אמון וביטחון.
שלטון החוק, האינטרס הציבורי והגישה הממלכתית אינם מושגים סותרים או מתנגשים. הם משולבים זה בזה, תומכים זה בזה ומסייעים האחד למשנהו. בית המשפט מופקד במיוחד על כך, שציפיות אלו יוגשמו הלכה למעשה, אך כל רשות מן הרשויות הממלכתיות משולבת בחובת העשייה למען התכליות האמורות.

בדברים נכוחים אלה של הנשיא המנוח שמגר ראוי כי אסיים את דבריי, אך בטרם סיום אבקש להוסיף כי לאחרונה מתגברים בקרבנו קולות המבקשים להציג את עקרון שלטון החוק כ"שלטון המשפטנים" וכאבן נגף העומדת בדרכה של מה שמכונה על ידי אותם הגורמים "משילות".

והדגישה כי "אין טעות גדולה מזו."

היא ציינה כי "שלטון החוק והמשפט איננו "שלטון המשפטנים". השופטים, המשפטנים בשירות הציבורי ובכללם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, וכל יתר גורמי אכיפת החוק המופקדים מתוקף משרתם על משמר שלטון החוק, עושים זאת באמונה, במקצועיות ומתוך תחושה עמוקה של שליחות. וגם גורמים אלה כולם כפופים כמובן לחוק ולעקרון שלטון החוק. ביטוי לכך ניתן למצוא למשל בסעיף 11 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק-יסוד זה".

ככל בשר ודם איש מאיתנו אינו חף מטעויות ועל כן בהחלט נדרשים מנגנוני בקרה ופיקוח גם על כל אחד ממשרתי הציבור שהזכרתי. אך בין מנגנונים כאלה ובין ביקורת שלוחת רסן החותרת תחת הלגיטימיות של מוסדות משפטיים במדינת ישראל, תוך הטלת דופי אישי, חסר שחר וחסר אחריות במשרתי הציבור הללו, רב המרחק.

התנהלותה התקינה של החברה הישראלית אינה יכולה להיות תלויה בהצבת שוטר בכל פינת רחוב, אלא בכך שמרבית האזרחים מצייתים לחוק רוב הזמן – הם נמנעים מיישוב סכסוכים בצורה אלימה, הם מכבדים חוזים ומאפשרים את קיום הכלכלה ומערכות השוק והם מקבלים את הכרעות בתי המשפט ומצייתים להן.

כאשר מתערער אצל האזרח האמון במערכות החוק, מתערערת האפשרות להגן על זכויותיהם של פרטים בחברה, מתערער הסדר החברתי ותחושת הביטחון של הפרט נפגעת."

לסיום אמרה כי "כמשפטנית ישראלית אני מאמינה כי ערכי המשפט הציבורי ומוסדותיו היכו שורש איתן בחברה שלנו, אך במענה לשאלה שהוצגה ככותרת הכנס והיא – כיצד יש להגן על ערכים ומוסדות אלה, אשיב כי הנחלת ערכי המשפט הציבורי ובראשם עקרון שלטון החוק, כערכים חברתיים בכל תחומי חיינו – בחינוך, בכלכלה, בביטחון, בתרבות, באיכות הסביבה ובפיתוח הארץ – היא בעיניי הערובה להגנה עליהם."