בית המשפט העליון אישר בימים אלו את פסק הדין של כבוד נשיא בית המשפט המחוזי א' אורנשטיין, וקבע שאסור היה לעורכי הידן לקבל תיק לטיפולם, עקב חשש לניגוד עניינים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל

עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית

ההחלטה ניתנה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיא א' אורנשטיין) בת"א 42481-07-15 מיום 24.7.2019, במסגרתה נקבע כי באי-כוח המבקשים מנועים מלייצג אותם.

ענייננו בתביעות הדדיות בנוגע לפרויקט בניה ברחוב הירקון בתל אביב, אשר נדונו במספר הליכים בבתי המשפט, לרבות בהליך דנא בבית המשפט המחוזי לפני כב' השופט מ' אלטוביה. בתמצית ייאמר – בין המבקשים למשיבים, שותפים לפרויקט בניה בחלקות 28 ו-29 בגוש 6905 שבתל אביב, התגלע סכסוך בקשר למימון הפרויקט. המשיבים (התובעים) טענו שמטרת המבקשים הייתה להשתמש בכספים של הפרויקט המשותף לפיתוח החלקים שבבעלותם בלבד. מנגד, המבקשים (התובעים שמנגד) טענו שכלל לא ניתן לבנות בנפרד על החלקות המשותפות, אולם המשיבים מסרבים, בשל חוסר יכולת כלכלית, להשתתף בחלקם בעלות הבניה. בין היתר, עתרו המבקשים לסעד כספי בסך של 2,437,500 ש"ח בגין אבדן דמי שכירות בתקופה בה המשיבים גרמו לטענתם לעיכוב הליכי הבניה בשל אי עמידה בתשלומים. כמו כן עתרו המבקשים למינוי כונס נכסים על זכויות משיבה 1 ומשיב 3 בפרויקט.

ביום 8.4.2019, לאחר הליך ממושך, ניתן פסק דין במסגרתו נדחו כלל התביעות. בין היתר, נקבע בפסק הדין כי אין מקום להורות על מינוי כונס נכסים למשיבים 1 ו-3. כן נדחתה על הסף תביעתם הכספית של המבקשים בגין אבדן דמי שכירות, מכיוון שנמצא כי לא עמדו בחובת הקטנת הנזק המוטלת עליהם.

על פסק הדין האמור הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה (ע"א 4068/18), וביום 15.7.2019 התקבל הערעור ובית המשפט הורה על השבת התיק לבית המשפט המחוזי לבירור סוגיית מינוי כינוס הנכסים לקביעת ממצאים והכרעה מחדש. כן נקבע כי לא היה מקום לדחות על הסף את התביעה הכספית של המבקשים בשל החובה להקטנת נזק, וטענות הצדדים בהקשר זה שמורות להם.

בהליך הערעור החליפו המבקשים את באי-כוחם, ויוצגו על ידי עורכי הדין אורי קורב, אסף בנמלך ונעמי ווסטפריד ממשרד עורכי הדין "טולצ'ינסקי שטרן מרציאנו כהן לויצקי ושות'" (להלן: עורכי הדין). לאחר שהתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי, בהחלטה מיום 18.7.2019 ציין בית המשפט כי הוא מנוע מלדון בתיקים בהם מייצגים עורכי דין מהמשרד האמור, ובשל כך הורה למבקשים ליתן הודעה בעניין הסדרת הייצוג באופן שיאפשר לו להמשיך לדון בתובענה.

בהודעה מיום 22.7.2019 טענו עורכי הדין כי קיבלו לידם את הייצוג בתיק לאחר מתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי וכי הם מייצגים את המבקשים בעניינים ובהליכים רבים. בנסיבות אלו הם אינם מנועים מלייצג את המבקשים, ובשים לב לכך שבית משפט זה לא הורה בפסק דינו על החזרת התיק לאותו מותב, התבקש בית המשפט המחוזי להעביר את הדיון למותב חלופי. בית המשפט החליט על העברת ההכרעה בסוגיה לנשיא אורנשטיין.

בהחלטתו מיום 24.7.2019 קבע הנשיא אורנשטיין כי בשעה שעורכי הדין קיבלו על עצמם את הייצוג בערעור היה להם בסיס לסבור שככל שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, לא יוכל השופט אלטוביה לדון בו, ועל כן היה עליהם להגביל את ייצוגם רק להליך הערעור. לאור זאת, ובשים לב להליך הממושך שהתנהל לפני השופט אלטוביה ובקיאותו בתיק, נקבע כי אין מקום לשנות מותב לשם השלמת ההכרעה בהליך כמתחייב מפסק הדין בערעור. על כן, קיימת מניעות לעורכי הדין לייצג בתיק.

יצוין כי עקב החלטת בית המשפט ביום 14.11.2019 הוגשה הודעה על ידי עו"ד צבי פיין בדבר קבלת ייצוג המבקשים, וביום 11.12.2019 הורה בית המשפט המחוזי על המשך קיומו של ההליך ועל הגשת כתבי טענות בסוגיה שהוחזרה לפתחו.

לטענת המבקשים, לא נפל פגם בהתנהלות עורכי הדין בעת קבלת הייצוג, אשר קיבלו את הייצוג בפרשה משפטית סבוכה אשר הגיעה לפתחם של בתי המשפט במספר רב של הליכים. לשיטתם, החלטת בית המשפט המחוזי שגויה, שכן לא היה במקרה זה כל ניסיון למניפולציה בקביעת המותב אשר יישב בדין – הייצוג הוחלף לאחר שההליך שהתקיים לפני השופט אלטוביה הסתיים, ולכן לא היה יסוד סביר להניח שקבלת הייצוג תביא להעברת השופט מישיבתו בדין. עוד נטען כי החלפת הייצוג בעת הזו תהווה הכבדה בלתי מידתית על המבקשים ועלולה לפגוע בייצוגם לאור מורכבות הפרשה, ותפגע בחופש העיסוק וחופש ההתקשרות של עורכי הדין ושל המבקשים. משכך, לא היה מקום לקבוע כי על המבקשים להחליף ייצוג, וככל שישנה מניעות למותב, יש להורות על החלפתו.

המשיבים שנתבקשו להשיב לבקשה, סמכו ידיהם על החלטת הנשיא אורנשטיין, אשר ניתנה בהתאם לסמכותו של נשיא בית משפט לקבוע את זהות השופט אשר יידון בתיקים המוגשים לבית המשפט. לטענתם, על המבקשים היה לדעת כי ייתכן שההליך יוחזר לבית המשפט המחוזי, ובמקרה זה לא יוכלו עורכי הדין לייצגם. כמו כן, הבקשה התייתרה והדיון בה הפך לעיוני בלבד, שכן המבקשים כבר שכרו עו"ד חלופי (עו"ד פיין), וזאת חלף הגשת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד בירור הבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, לא ראה בית המשפט העליון מקום להתערב בהחלטתו של הנשיא אורנשטיין. כאמור בבקשה גופא, במוקד הערעור אשר הוגש לבית משפט זה על פסק דינו של השופט אלטוביה, עמד סירובו של בית המשפט ליתן למבקשים סעד של מינוי כונס נכסים על זכויות המשיבים (סעד אשר נתבקש בכתב התביעה שכנגד שהגישו המבקשים בשל רצונם לאפשר את המשך ביצוע פרויקט הבניה). מתן סעד זה של מינוי כונס נכסים היה, מעצם טיבו, דורש מבית המשפט בערכאה המבררת ללוות את הליך הכינוס מפעם לפעם גם לאחר מתן פסק דין, ודאי במקרה כגון זה כאשר מטרת כינוס הנכסים הייתה השלמת פרויקט בניה. לפיכך, מטרת הגשת הערעור על ההחלטה שלא למנות כונס נכסים הייתה להביא לכך שהערכאה המבררת תחזור ותידרש לעניין השנוי במחלוקת. זאת, בניגוד למשל, לפסק דין כספי גרידא, שאז, ככלל, הערכאה המבררת מסיימת מלאכתה עם מתן פסק הדין. על כן, המבקשים יכלו לצפות כי אם יתקבל ערעורם, העניין ישוב לערכאה המבררת, לאותו מותב. כן יכלו לצפות, ואף היו חייבים לצפות, כי עם קבלת מבוקשם, תתעורר בעיה בייצוגם בערכאה המבררת על ידי באי-כוחם בערעור לפני בית משפט זה.

על כן בצדק קבע הנשיא אורנשטיין כי קיימת תחולה במקרה מעין זה לסעיף 53ב(א) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, על פיו באי-כוח המבקשים לא היו צריכים לקבל על עצמם את הייצוג מפני שהיה להם יסוד להניח כי "קבלת הייצוג תביא לכך שהשופט שנקבע לדון באותו הליך לא יישב בדין בשל התקיימות עילה מעילות הפסלות" או להגביל את ייצוגם של המבקשים רק להליך הערעור.

האמור נכון במקרה זה ביתר שאת שעה שלאחר קבלת החלטת הנשיא אורנשטיין המבקשים שכרו את שירותיו של בא-כוח אחר (עו"ד פיין), תחת באי-כוחם בערעור. כך שקשה להלום טענה כי נגרם להם לעת הזאת נזק כתוצאה מהחלטת הנשיא אורנשטיין.

הבקשה נדחתה אפוא ונקבע על ידי בית המשפט העליון כי המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ש"ח.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.