הדיון בבקשת החסינות של חבר הכנסת חיים כץ נפתח הבוקר (חמישי) בוועדת הכנסת בראשות ח"כ אבי ניסנקורן, בהשתתפות היועמ"ש לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט, ח"כ כץ וחברי ועדה רבים.
יו"ר הוועדה ח"כ אבי ניסנקורן אמר בפתח הדיון: "אני מכיר את ח"כ חיים כץ שנים רבות בתפקידיו השונים. כיו"ר ועדת העבודה והרווחה וכשר העבודה. והן מתפקידי כיו"ר ההסתדרות." והוסיף, "אני מעריך את פועלו ועשייתו החברתית. אני מניח שרבים מכם מכירים את חיים כץ שנים רבות ולכן אני בטוח שדיוני החסינות קשים לכולנו. יחד עם זאת השיקול היחיד שצריך לעמוד לנגד עינינו הוא לבחון האם העילות לחסינות הקבועות בחוק מתקיימות במקרה זה".
היועמ"ש של ועדת הכנסת, עו"ד ארבל אסטרחן אמרה כי "הוועדה לא מחליפה את ביהמ"ש. ההצבעה בוועדה ובמליאה תתבצע בנפרד לכל עילה. הוועדה צריכה לבחון את העילות ולא האם מה שכתוב בכתב האישום נכון או לא".
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
חברי הכנסת שאלו שאלות מקדימות את היועמ"ש של הוועדה:
ח"כ מיקי זוהר (הליכוד): בהתאם לחוק החסינות אם ח"כ עושה את עבודתו ועושה פעולה, גם אם יש חשש לעבירה פלילית תוך כדי מילוי תפקידו, סעיף 1 לבדו היה יכול למנוע את הדיון. השאלה האם היועמ"ש שקל את הסעיף הזה. בנוסף, אין שום סעיף שמבהיר שהחסינות שהכנסת יכולה להעניק, היא רק דיונית. לכן אפשר להסיק שהיא גם מהותית. לא סביר שהכנסת לא תוכל להעניק חסינות מהותית.
ח"כ גדעון סער (הליכוד): "בתסריט בו ועדת הכנסת ומליאת הכנסת סבורות שיש חסינות מהותית, ובביקורת שיפוטית הדבר עומד על כנו, האם עדיין נידרש לבקשה נוספת בכנסת הבאה? זה מצריך הסבר".
ח"כ איתן גינזבורג (כחול לבן): "אם אני צריך להניח שכל מה שנכתב בכתב האישום הוא נכון עובדתית. התחושה היא שהעילה הראשונה מאוינת במצב כזה. איך יוכלו להוכיח שהעובדות נכונות ושעשה את פעולותיו במסגרת תפקידו."?
ח"כ אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): "אם אנחנו כח"כים מגיעים למסקנה שיש חסינות מהותית, זה תפקידנו. יש ארבע עילות והראשונה היא המהותית. איך ייתכן שלא נוכל להיכנס לגופו של כתב האישום".
ח"כ רויטל סויד (העבודה גשר): "איך אנחנו אמורים להתייחס – אם בסופו של דבר יתנהל הליך בבימ"ש על הדברים הללו הוא יתנהל, האם הייתה כוונת זדון".
ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו): "ההפרדה בין החסינות הדיונית למהותית, חדשה ואני מבקש הבהרות. אם הכנסת קובעת שזה נעשה במסגרת עבודת הכנסת, אני לא מצליח לרבע את המעגל".
היועמ"ש עו"ד ארבל אסטרחן השיבה לח"כים: "אנחנו פועלים לפי החוק שקובע שאנחנו בדיון על חסינות דיונית. אין עילה מבין העילות שהוועדה מוסמכת לשקול שהוא לא ביצע את המעשה או שזו לא עבירה. זה לא בסמכות הוועדה. היה מקרה ידוע בשנות ה-90 כששמעון פרס היה שר החוץ ואמר שאין מסמך שח"כ נתניהו טען שקיים. נתניהו עלה וקרא את המסמך הסודי. בימ"ש פסק שנתניהו לא תכנן מראש את קריאת המסמך ונגרר לכך בתגובה ספונטנית. הקראת המסמך אינה אירוע שעומד בפני עצמו. הגילוי של המסמך היה סיכון כרוך וטבעי בעת מילוי תפקידם של חברי הכנסת. זו דוגמה לאותה גלישה שעליה ח"כ לא יעמוד לדין".
היועמ"ש ד"ר אביחי מנדבליט פתח את דבריו ואמר: "גם אני מכיר את ח"כ כץ שנים רבות ואת אופיו ומעריך אותו באופן אישי. אני לא מקל ראש ברגישות הרבה שגלומה בתפקיד של כל חבר כנסת, במיוחד שמדובר בתהליך החקיקה. ואולם, הפעולה של ח"כ כץ, הייתה חריגה מפעולת ח"כ. מדובר במעשים פסולים שמגבשים עבירה פלילית.
כץ משרת ציבור ותיק ומיומן ויצאתי מנקודת הנחה שהוא לא ראה רק את טובתו האישית בחקיקת החוק, ח"כ כץ לא פגע בציבור ואני משוכנע שהוא סבר שהוא מיטיב עם הציבור. אולם הוא היה בניגוד עניינים חריף בכך שהוא הסתיר מידע מהציבור.
אני ער להבדלים בין חברי הכנסת לאחרים בשירות הציבורי ומגיעות אלי לא מעט תלונות לגבי ח"כים וכמעט כולן נסגרות בלי שאתם יודעים עליהם. זה מקרה חריג. כתב האישום עוסק בעיקרו בפעולות מינהליות של יו"ר ועדה בכנסת, שכללו בין היתר מעשי הסתרה.
הודעתי לח"כ כץ כי בכוונתי להעמידו לדין באשמת שוחד מרמה והפרת אמונים. זימנתי את כץ לשימוע. ולאחר ששמעתי את דבריו של ב"כ של ח"כ כץ, שוכנעתי שיש יחסי חברות קרובים בינו לבין בן ארי, קיבלתי את טענתו ובעקבות כך שונה כתב האישום ונמחק סעיף השוחד. אולם קבלת הטענה מחזקת את הטענה כנגדו בעניין ניגוד עניינים."
היועמ"ש אביחי מנדלבליט המשיך לסקור בפני חברי הוועדה את פרטי כתב האישום:
התכלית העיקרית היא שמשרתי ציבור יפעלו בנאמנות ולא ינצלו לרעה את כוחם ותפקידם ובייחד שלא יפעלו לטובת הנאה אישית פסולה עבור עצמם או חבריהם. מעשיו של ח"כ כץ פגעו פגיעה חמורה ומשמעותית בערכים המוגנים של עבודת הכנסת.
עצם הימצאותו של משרת ציבור או נבחר ציבור בניגוד עניינים אינו עבירה אך מה שמצופה הוא לא לבצע פעולות בעת ניגוד עניינים ומצופה לגלות את אותו ניגוד עניינים לפני שמבצעים פעולה. במקרה של כץ נמצא ניגוד עניינים חריף.
הזיקה ראשונה, קשר אישי שהוא שווה למעמד בן משפחה מדרגה ראשונה וכן ההקשר הכלכלי. זה מה שהסיר את עבירת השוחד אך יצר ניגוד עניינים הרבה יותר חריף שאמור למנוע כל פעולה. השניים תיאמו ביניהם עסקאות כולל בימים בהם דנו בתיקון 44 לחוק ניירות ערך, תיקון שהיה צפוי להעניק לבן ארי הטבות כלכליות משמעותיות ביותר וכן לח"כ כץ בשל אחזקותיו.
לכל הפחות היה מצופה מח"כ כץ לדווח באופן מלא על ניגוד העניינים וזה לא נעשה.
אני לא מעוניין להצר את מרחב הפעולה של ח"כ. אני סבור שמרחב הפעולה צריך להיות רחב. אולם כאן מדובר בהפעלת סמכות תוך ניגוד עניינים חריף תוך הפקת הנאה אישית והנאה לחברו הטוב. לח"כ אין מניעה להצביע על חוק במליאת הכנסת אף אם הוא יכול להפיק ממנו טובת הנאה אישית ובלבד שהוא יכריז על כך.
חברי כנסת נמנעו מלהצביע על מתווה הגז עקב ניגוד עניינים. אך הם הורשו להצביע במליאה להבדיל מוועדות הכנסת. גם ח"כ כץ הצהיר על קשריו האישיים עם מר קובי מימון. בשונה מהמקרה המתואר בכתב האישום.
לאור האמור, שני הצדדים חמורים וחריפים מאוד. ולכן כאשר בחנתי את תיאור העניינים ויש בהם פגיעה חמורה בערכים המוגנים בהפרת אמונים.
בהתייחסו למרמה אמר מנדבליט: ח"כ כץ הסתיר הן מוועדת העבודה והרווחה והן מוועדת האתיקה נתונים מהותיים באופן אקטיבי.
זו לא התנהגות רגילה ומקובלת של ח"כ או התנהגות בתחום האפור שלגביה היה ראוי להימנע מהתערבות בעבודת הכנסת. העמדה לדין במקרה זה רק תחזק את אמון הציבור במוסד הכנסת".
ח"כ חיים כץ ששתק רוב הדיון, התפרץ ואמר: "שותים את דמי, שיסביר, הוא עשה אותי רמאי. תראה לי שקל אחד?! שקל!"
היועמ"ש מנדלבליט: כשמחזיקים באג"ח של חברה בקשיים, בוודאי שיש פה אינטרס. היה פה אינטרס כלכלי והוא רצה לראות שהחובות לא יפלו על מחזיקי האג"ח וליצור להם קדימות על פני בעלי השליטה. זה מקים ניגוד עניינים מאוד חריף".
ח"כ יואב קיש (הליכוד): ביקש להבין את התיקון לחוק ולהתייחס לרווח של בן ארי מהתיקון ומה האינטרס הכלכלי".
ח"כ מיכאל ביטון (כחול לבן): "מדוע כתב האישום ביחס למעשה המשותף של תיאום סחר במניות- מוגש רק כלפי בן ארי. כמו כן, האם היה מספיק שכץ יצהיר על ניגוד העניינים בפני הוועדה?"
היועמ"ש מנדלבליט השיב: "זה לא היה מונע לתפיסתי כי צריך לעשות את זה לפני הדיון בהצעת החוק. זה לא יכול לרפא את הנסיבה המחמירה.
ח"כ קרן ברק (הליכוד): איך נוכל לפעול במרחב כזה מצומצם. כולנו צורכים מניות, בריאות, חינוך ועוד. לכולנו יש חברים בכל תחומי החיים. אני מבקשת להבין. אם אנחנו צריכים על כל פעולה לשאול את היועמ"ש אם מותר לנו או אסור לנו? זה יוריד לנו 90 אחוז מהעבודה. אנחנו חיים בחברה אנחנו חלק ממנה, כמעט בכל מצב אנחנו נמצאים בניגוד עניינים אז איך אנחנו אמורים לפעול?
ח"כ תמר זנדברג (מר"צ): "רבים מאיתנו מתקשים להבין מהם בדיוק הדברים שבמסגרת החקיקה הופכים לעבירה פלילית. הצגת את ליבת הסיבה בכתב האישום של ניגוד עניינים בהליך החקיקה עצמו וחשוב להבהיר מהם הדברים בעבודה שגרתית שעלולים לגלוש והם חוסים תחת החסינות ומהם הדברים שמקימים מערכת יחסים מושחתת שאסור לה להתקיים ועליה נעמוד לדין".
ח"כ צבי האוזר (כחול לבן): תקנון הכנסת קובע מדרג ביחס לטובת הנאה אישית וקובע שבכל מקרה בניגוד בין טובה אישית לטובת הכלל יעדיף את טובת הכלל. מאידך מסדיר את הדברים בצורה ברורה שלא יהיה לח"כ בתפקידו עניין אישי. מדוע איננו דנים בתקנון האתיקה של חברי הכנסת? והשאלה אם פעילותו של כץ נוגדת את טובת הציבור או שאולי יש לו עניין אישי שמתכתב עם העניין הציבורי".
היועמ"ש של הוועדה עו"ד ארבל אסטרחן השיבה לשאלות ח"כים ואמרה: "המבחן שאנחנו משתמשים בו הוא מבחן גודל הקבוצה. אם ח"כ מקבל החלטה שתשפיע על קבוצה מאוד גדולה של אנשים, לדוגמה תושבי הצפון, אז זה לא נחשב ניגוד עניינים. ככל שהקבוצה קטנה יותר אז זה יטה יותר לניגוד עניינים".
בהמשך הדיון, התפרץ שנית ח"כ חיים כץ ואמר "זה החיים שלי". יו"ר הוועדה ח"כ אבי ניסנקורן ביקש מח"כ כץ לצאת להפסקה של 5 דקות.
