בית המשפט דחה בקשה להכריז על ילד שאמו נפטרה כבר אימוץ

בית המשפט לענייני משפחה נצרת, סג"נ השופט אסף זגורי, דחה בפסק דין שעניינו בתביעה להכריז על ילד שאמו נפטרה כבר אימוץ כלפיה, את הבקשה למתן צו אימוץ לטובת בת הזוג של אביו, זאת למרות הסכמת קטין, ב"כ היועמ"ש והאפוט' לדין.

השופט נימק את החלטתו בפסק הדין:

1. האם המנוחה נפטרה בהיות הקטין בגיל 7 שנים ויש לו זכרונות ממנה, חוויות ילדות חשובות, התקשרות, השתייכות וחיבור אליה.

2. בשל החיבור והקשר של הקטין עם אמו, יש להבחין בין מקרה זה לבין מקרה קלאסי של מסירת ילד לאימוץ בשל אי יכולת או היעדר נכונות של הורה ביולוגי לגדלו. האימוץ במקרה הנוכחי אינו אמור "לפצות על דחיית השורש" שלא הייתה כלל וגם לא אמור לבוא "במקום שורש" טוב, קיים ונוכח (של האם הביולוגית). הנרטיב של הקטין בהליך ההתבגרות הוא נרטיב הכולל את חיי האם המנוחה ואת פטירתה. הנרטיב לא אמור להיות מוחלף כעת בנרטיב חדש שבו בת הזוג של האם נכנסת במקום אמו באמצעות הליך אימוץ.

3. על בית המשפט לסייע לשמור על טובת הקטין בכך שיאפשר לו לקיים ולפתח את הנרטיב הקיים ללא פגיעה ומחיקה של סיפור חייו.. דווקא מורכבות ונסיבות חייו של הילד מצריכות לשמר המצב המשפטי הנוכחי ולא לאפשר הכרזה עליו כבר אימוץ.

4. במפגש בית המשפט עם הקטין, הוא נותן משקל להצהרותיו ודבריו של הילד אך חובת בית המשפט היא לבחון מהו קולו האמיתי של הילד ומהי האמת הפנימית שלו. לא תמיד אמיתות אלה שוות להצהרות.

5. במסגרת מתן המשקל המתאים למכלול השיקולים המעצבים את "טובת הילד" יש מקום ליתן משקל לקשר האחאי, בייחוד במקרה של אבדן או פטירת הורה. במקרה הנוכחי, האחות של הקטין התנגדה לאימוץ ויש להתחשב בעמדתה והשפעתה על ההליך. הגם שיש שוני בין הקטין לאחותו בעניין הקשר עם בת הזוג של האב, יש לשמר את המשותף. המשותף הוא תפיסת האחאות, שותפות הגורל והנאמנות המקורית של שני הילדים לאמם המנוחה. בנוסף, פתרון שמביא להכרזת הקטין כבר אימוץ כלפי אמו המנוחה ללא הסדרה משפטית של האחות הוא בעייתי ועלול לפגוע במערכת היחסים העתידית שלהם ובמבנה הטבעי וההזדהותי שלהם.

6. המשפחה של האב, בת זוגו ילדה שנולדה להם והקטין ואחותו הינה משפחה מורכבת ושלובה. תהליך בניית "פרק ב" בחיי הילדים שאיבדו את אמם המנוחה ונכנסו לתא משפחתי חדש הינו תהליך איטי ומורכב. במשפחה בפרק ב' אפשר שמי מבני הזוג יאהב את ילדי בן הזוג האחר, אך אין מדובר באותו קשר רגשי שבין הילד לבן הזוג של ההורה (ולהיפך) המתקיים בין ילד לבין הורהו הביולוגי. זהו מצב הדברים הנכון שיש לקבלו, להטמיעו ולהפנימו. הכרזת בר אימוץ או הליך אימוץ במקום שהתהליך המשפחתי והרגשי האמור לא עובד עד תם, אינם נכונים.

האימוץ אינו מעלים את הקשיים והמורכבות של הילדים ולא הופך את הפנטזיות שיש לצדדים למציאות.

7. בית המשפט מותח ביקורת על ב"כ היועמ"ש והאפוט' לדין לאור שינוי עמדתם מהקצה אל הקצה רק בשל התעקשותה של המבקשת לאמץ את הילד. מדובר בגורמים מעצבי מדיניות בעניין טובת הילד אשר היו צריכים לנקוט משנה זהירות לפני שינוי גישתם. בית המשפט אינו מקבל הטיעון כי ניתן היה להותיר שם האם המנוחה במשרד הפנים ולהכריז על הקטין כבר אימוץ. להכרזה על ילד כבר אימוץ משמעות משפטית, ערכית וסימבולית: משפטית, מנותקים בעקבות ההכרזה הקשרים המשפטיים, זכויות וחובות כלפי ההורה. ערכית וסימבולית, הדבר עלול להצביע על ביטול, ויתור או מחיקה של הורות ביולוגית. מקום שהמציאות היא שונה וההורות הביולוגית טבועה בילד, אין זו טובתו להכריז על אותו ניתוק מההורה הביולוגי, גם אם הוא נפטר.

8. יש להביא בחשבון גם את זכויות הנפטר ובמקרה זה האם המנוחה. למנוחה מורשת ומשמעות קריטית עבור ילדיה, גם מקום שהיא אינה בין החיים. אמנם שיקול זה אינו נלקח בגדר שיקולי "טובת הילד" והוא נחות ממנו אך יש להתחשב בו.

9. לפיכך נקבע כי טובת הקטין הינה לדחות את הבקשה להכריז עליו כבר אימוץ כלפי אמו המנוחה ולא ליתן צו אימוץ לבת הזוג של אביו ביחס אליו.