מתן אלון, בן 41 ממושב תומר, נשוי ואב לשלושה, היה החולה הראשון בקורונה שהובא לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, ובעצם הראשון לחנוך את מתחם המחלות המתפרצות בבית החולים. את ערב ליל הסדר הוא חגג עם בני משפחתו, לאחר שהיה מורחק מהם במשך למעלה מחודש. מתן שוחרר לפני כשבוע ומספר שהמושג "חירות" קיבל השנה משמעות מיוחדת במינה.
"כשהגעתי לאשפוז בהדסה, החוויה של "הראשון במחלקת קורונה" לא החזיקה מעמד זמן רב וכבר אחרי שעתיים הצטרפו אליי חולים נוספים, אנשים מקסימים", הוא מספר בחיוך. "לאט לאט גדלה המחלקה ואני שבסך הכל חזרתי מסקי באוסטריה, לא כל כך קלטתי מה קורה פה".
"מייד כשחזרתי לארץ הכנסתי את עצמי לבידוד מרוחק ממשפחתי, וכשהתחילו תסמינים של חום וחולשה נבדקתי ויצאתי חיובי לקורונה. משם הדרך להדסה הייתה קצרה, ולשמחתי – בתוך כל המצב הלא פשוט, פינו אותי למקום הכי טוב שיכולתי לבקש. פגשתי צוות מדהים של רופאים, אחיות ועובדת סוציאלית שטיפלו בי לאורך כל התקופה במסירות ובאמת באיכפתיות אמיתית. זכיתי לשיחות עם הצוות לא רק דרך מצלמות מרחוק אלא גם דרך קיר זכוכית שקוף, מדיי יום היו מתעדכנים במצב שלנו ומעודדים אותנו שאנחנו בסדר ונהיה בסדר, ולמדתי לזהות את כולם למרות המסיכות" סיפר מתן.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
כשהרגיש כבר טוב יותר נשלח מתן למלון דן פנורמה בתל אביב, שם שהה עוד שבועיים.
"כאב לשלושה בני 13, 9 ו-4.5, ההתמודדות עם הריחוק הממושך הייתה קשה" אמר מתן והוסיף כי "גם להם היה מורכב וקשה והם דאגו למצבי הבריאותי. כשמדובר בילדים, קשה לשכנע ולהסביר שאבא ממש בסדר. מזל שאפשר להוכיח להם בשיחות וידאו. כשכבר אמרו שאשתחרר בוודאות לא הסכמתי שאשתי אורית תספר לילדים שאני מגיע הבייתה. פחדתי שיחליטו במלון שאני לא יוצא ברגע האחרון ולא רציתי לאכזב. אז עשינו הפתעה, היא אספה אותי לבד ושנינו הגענו לבית של אמי, שם שהו הילדים. השמחה הייתה מטורפת, הם התרגשו כל כך. בכל זאת, לא ראו אותי חודש וההפתעה עבורם הייתה שווה הכל."
"ביום שלמחרת" מוסיף מתן לספר, "לקחתי לעצמי יום של חופש איתם בבית ואחריו כבר קפצתי לעבודה, בעסק שלי ושל שותפי, בית אריזה רימון לתמרים, במושב תומר."
"זו הייתה תקופה מאתגרת", הוא מסכם, "אבל בסך הכל עברה בשלום. אני כל כך מודה לאנשים שטיפלו בי והשתדלו שתעבור עליי תקופה טובה באשפוז. חג הפסח הזה משמעותי מאוד במובן של חירות וחופש, דבר שאנחנו לא זוכרים להעריך עד שהוא נלקח מאיתנו."
אם אני מסתובב עם מסיכה עכשיו? "כן, בטח. אבל לשמחתי החצר שלנו גדולה ובמושב יש הרבה מרחב שמאפשר לנשום".
