משבר הקורונה בישראל: מה מצפה לנו ואיך יראה היום שאחרי?

מחלת נגיף הקורונה החדש (COVID-19) התפרצה לראשונה בדצמבר 2019 בעיר ווהאן במחוז חוביי שבסין ומשם התפשטה למדינות רבות בעולם וביניהן גם לישראל.

החולה הראשון שהתגלה בישראל היה ב-27 בפברואר – מאיר כהן, מנהל סניף "הפיראט האדום" באור יהודה שאובחן כחולה קורונה ארבעה ימים לאחר חזרתו מביקור באיטליה, יום לאחר מכן נתגלתה ההדבקה הראשונה בישראל כשאשתו של מאיר נדבקה ממנו.

עוד באותו היום הורה שר הפנים אריה דרעי על איסור כניסת תיירים מאיטליה לישראל. מאז מאיר החלים מהמחלה ובישראל אובחנו עד כה (נכון ל-11/4/2020 בשעה 13:00) 10,525 חולי קורונה. 96 נפטרו כתוצאה מסיבוכי הנגיף ו-180 נמצאים בבתי החולים במצב קשה, 132 מהם מונשמים.

אריה אבן, ניצול שואה בן 88 מירושלים היה הנפטר הראשון מהנגיף בישראל ב-20 במרץ 2020. הוא היה דייר בדיור המוגן "מגדל נופים" בירושלים אשר נדבק מעובדת סוציאלית שעבדה במקום ולא הייתה מודעת שהיא נושאת את הנגיף.

המידע העובדתי הזה חשוב לציון על מנת להפיג מעט את המתחים ובכדי להבין כיצד יהיה ניתן להחזיר את המשק לשגרה בצורה בטוחה. על פי נתוני הביטוח הלאומי ב-28 במרץ הוגשו מעל חצי מיליון תביעות לדמי אבטלה.

על פי נתוני שירות התעסוקה מאז החל המשבר בישראל בתחילת חודש מארס ועד לתחילת השבוע (5.4) היו 887,283 נרשמים חדשים – 89% מהם בחל"ת. ביום ראשון עמד מספר דורשי העבודה בישראל על כ-1.05 מיליון (מתוכם כאלה שהיו מתייצבים פעילים עוד בטרם החל המשבר) – שיעור אבטלה של 25%.

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו לקח את המושכות בכל נושא הטיפול במשבר הקורונה כשמשרד הבריאות דוחף אותו לסגר מלא על מנת לצמצם את התפשטות הנגיף בישראל ומצד שני משרד האוצר מזהיר מפני ההשלכות החמורות הנגרמות כתוצאה מהשבתה של המשק.

האם נכון היה לפעול באופן הזה לטיפול במשבר הקורונה?

זו שאלה שרבים שואלים כי אין ספק שהמחיר היקר שמדינת ישראל משלמת ועוד תמשיך לשלם תקופה ארוכה הוא אדיר. אני רוצה להציג את המשבר הנוכחי באור קצת שונה מזה המוצג בכלי התקשורת ועל ידי ראש הממשלה, אנשי משרד הבריאות ואישים בעלי אינטרס.

בואו נחזור אחורה ליום שבו התפרצה המגיפה בסין, אותו נתון שהצגתי בתחילת הכתבה. מאותו החודש (דצמבר 2019) ועד ליום ה-31 בינואר בו הנחה שר הפנים, אריה דרעי, למנוע כניסה לישראל של אנשים ששהו בסין בשבועיים האחרונים ושאינם אזרחי או תושבי ישראל, חלפו כמעט כחודשיים שבהם מדינת ישראל לא עשתה דבר! (נתון עובדתי ולא כביקורת). בזמן הזה המשיכו להגיע לישראל תיירים רבים מכל העולם ואין ספק שרבים מהם נשאו את נגיף הקורונה. חודשיים שהכל המשיך להתנהל כרגיל ללא צעדים ולא נגרם אסון של מאות או אלפי מתים, כפי שחוששים עכשיו שיקרה בעקבות הסרת הסגר תחת מגבלות.

נזכיר כי רק ב-4 במרץ 2020 הוחמרו באופן משמעותי ההנחיות: הורחב הבידוד הביתי לכל החוזרים בשבועיים האחרונים ממדינות צרפת, אוסטריה, גרמניה, שווייץ וספרד, ואיסור על זרים ממדינות אלה להיכנס לישראל, איסור גורף על התקהלויות וכנסים בינלאומיים וכן הנחיית כניסה לבידוד לשבים מכנסים כאלה מחוץ לישראל, איסור התקהלויות מעל ל- 100 איש לאנשים שחזרו מכל יעד מחוץ לישראל, איסור קיום אירועים המוניים שבהם ייקחו חלק יותר מ-5,000 בני אדם והמלצה לכלל הציבור להימנע מלחיצת ידיים.

עד ל-10 במרץ (פורים) כל המשק תפקד באופן מלא. ההנחיות על צמצום העובדים לחיוניים בלבד והוצאת רבים שאינם חיוניים לחל"ת התקבלו ב-10 במרץ. ב-19 במרץ הורה ראש הממשלה על הימנעות מיציאה מהבית למעט לצורך חיוני (עבודה בהתאם למגבלות, הצטיידות במזון, תרופות, שירותים רפואיים, שירותים חיוניים אחרים, טקסי דת וספורט).

האם השבתת המשק הייתה הכרחית?

עד לאותו היום שבו הוחלט על צמצום העובדים במשק שהוביל למצב שכיום יש מעל למיליון מובטלים, נאספו בעולם נתונים שאפשרו למקבלי ההחלטות בישראל לקבל תמונה די ברורה על הסיכון של הנגיף ובמי הוא פוגע בעיקר ועלול לסכן את חייו.

ב-23 במרץ פרסמתי כאן כתבה (כשהיו במשק אז כמחצית מהמובטלים כיום – 572,660) ובה הצעתי לבודד את בני ה- 65+ מייתר האזרחים במדינה ואף פירטתי כיצד לעשות זאת במטרה להשיב את המשק לפעילות מלאה בהקדם. המטרה של הצעה זו הייתה להקטין באופן ניכר את החשיפה של קבוצות הסיכון להידבקות בנגיף הקורונה ולצמצם את הנזק הכלכלי למינימום האפשרי.

מאז, חלף למעלה מחודש והנזק הכלכלי המוערך בעשרות מיליארדי שקלים ממשיך לגדול ככל שחולפים הימים.

בערב (מוצ"ש) עדכן משרד הבריאות כי בישראל עד כה מתו 101 בני אדם כתוצאה מסיבוכי נגיף הקורונה. בנוסף פורסמו הנתונים של הנפטרים כשהצעיר ביותר בן 37 עם מחלות רקע קשות. כפי שכבר ציינתי בכתבה נוספת ובה הבאתי נתונים של קבוצות הסיכון, אחוזי התמותה מנגיף הקורונה צונחים באופן משמעותי כשמדברים על בני 50 ומטה. אדגיש כי זה לא אומר שאין כלל נפטרים בגילאים נמוכים יותר (דווחנו על בת 12 שנפטרה בבריטניה ומנגד גם על בן 101 שהחלים מקורונה), אך חשוב להבין כי מדובר במקרים בודדים מאוד (כפי שניתן לראות בטבלת הנתונים בעולם שפורסמה ע"י ארגון הבריאות העולמי – פחות מאחוז אחד).

לכן, הכנסת כל המשק ל"הקפאה" וצמצום כך כך רחב היקף לא היה נחוץ והיה יכול לחסוך מאיתנו לא מעט הוצאות כספיות אדירות שללא ספק נחזיר אותן בשנים הקרובות (בריבית דה ריבית – כמו שאומרים), עלייה דרמטית, הכי גבוהה מאז קום המדינה, של מספר המובטלים ושלא נדבר על הנזק העקיף, הנפשי והבריאותי שנגרם כתוצאה מאי הוודאות, חוסר התעסוקה, הבדידות, הפחד להגיע לבתי החולים לטיפול במקרים שונים בשל החשש להידבקות בקורונה ועוד שלל סיבות נוספות שבטח עוד ידברו עליהם כשכל זה יגמר (ובתקווה שבהקדם).

בימים האחרונים ראש הממשלה נתניהו הודיע כי נעשות הכנות לחזרת המשק לשגרה בהדרגה לאחר חול המועד של פסח. טרם ברור כיצד תתבצע החזרה ההדרגתית לשגרה אך מסתמן כי בשלב הראשוני יחזרו מקומות העבודה ההכרחיים ומערכת החינוך באופן חלקי כאשר מורים מעל גיל 50 לא יחזרו ללמד בשלב זה. האחרונים כנראה יהיו אתרי הבילוי והפנאי ובהם הקניונים והתאטראות, מוסדות התרבות, בתי תפילה וחזרת פעילות מלאה של נתב"ג בטיסות בינלאומיות.

למעשה המתווה המתגבש מתבסס על השארת קבוצות הסיכון ע"פ גיל, בני 50-60 ומעלה בבידוד וריחוק חברתי, ושחרור הצעירים יותר חזרה לעבודה תחת מגבלות – עטיית מסכות וכפפות, בדיקת חום בכניסה לעבודה, שמירת מרחק 2 מטר ואיסור התקהלויות.

המצב הבעייתי שעלול להיגרם מכך, שאדם מבוגר מעל גיל 50 האמור להימצא בבידוד, ומתגורר בבית עם בני משפחה הצעירים ממנו שישובו חזרה לעבודה, עלולים להידבק ולהדביק.

לפיכך, ההצעה לבודד את קבוצות הסיכון משאר שכבות האוכלוסייה מתבררת כעת כפתרון יעיל שהיה יכול לחסוך המון כסף למדינה, להגן באופן מפוקח וראוי על בריאותם של הנמצאים בסיכון ובמקביל לאפשר את המשך פעילות המשק. בין היתר גם המדינה לא הייתה צריכה לעמוד בדילמה שבו היא נמצאת כיום כדי להחליט מתי ואיך לאפשר החזרה לשגרה.

ליישם בשלב זה את ההצעה, לאחר שהנזק הכלכלי כבר נעשה (תשלומי המענקים, דמי אבטלה, הקלות והטבות שניתנו וכו' הנאמד במיליארדי ש"ח) יהווה נטל כלכלי נוסף שלא בטוח שיהיה נכון לעשותו.

חשוב לזכור כי כפי הנראה וירוס הקורונה לא הולך להיעלם מהעולם בזמן הקרוב ונאלץ להמשיך לחיות עם נוכחותו. אולי לא כל כך נעים להגיד את זה אבל כנראה שזה המצב, יש כאלה שנהרגים בתאונות דרכים, בתאונות עבודה וממחלות שונות כמו סרטן, שפעת, דלקת ריאות ועכשיו התווספה גם מחלת הקורונה. האחריות הממשלתית עם החזרה לשגרה אמורה להסתיים ולעבור באופן מלא לאחריות האזרחית, כך שכל אחד מאיתנו ישמור על אחרים וישמר בעצמו, במיוחד כאלה הסובלים ממחלות רקע שונות והסיכון שלהם למות גבוה מאצל אחרים. אם כולם ינהגו באחריות המשק יוכל להמשיך ולייצר הכנסות למדינה ובמקביל להפנות משאבים גדולים למציאת חיסון או טיפול יעיל לחולי קורונה קשים.