"ניצני ההדדיות": לראשונה מזה עשור – תרומת איברים במגזר הדרוזי

סלאלחה עפיפה בת 67 קיבלה בביתה דום לב והובהלה על ידי מד"א לבית החולים זיו בצפת, תוך כדי ניסיונות החייאה. בבית החולים ניסו הרופאים להצילה, אך ללא הועיל והם נאלצו לקבוע את מותה ממוות מוחי נשימתי.

עפיפה ז"ל הייתה חולת דיאליזה במשך 19 שנה ולא הסכימה לקבל תרומת כלייה מילדיה ואף לא מאדם אחר – לא מנפטר ולא מחי. 11 ילדיה של עפיפה ביקשו פה אחד לתרום את אבריה ולהציל חיים.

בנה סיפר: "אמא הייתה אישה אצילת נפש. היא הייתה חתומה על כרטיס אדי ותמיד אמרה, שאם יקרה לה משהו, היא מבקשת שיתרמו את איבריה ויצילו חיים. אמא גידלה אותנו לבדה כי אבא שלנו נפטר צעיר מדום לב."

הכבד של עפיפה הושתל באישה בת 39 בבית החולים בלינסון.

במרכז הלאומי להשתלות מציינים כי גם חולי דיאליזה יכולים לתרום איברים כמו כבד ולעיתים גם ריאות, ולהציל חיים.
 
ד"ר תמר אשכנזי מנהלת המרכז הלאומי להשתלות אומרת כי "לראשונה אחרי למעלה מעשור התקבלה הסכמה לתרומת איברים ממשפחה דרוזית. ראשי העדה הדרוזית עדיין לא פסקו האם להתיר תרומת איברים. ידוע לנו, כי הם מקיימים דיונים עם מומחים ורופאים בניסיון לגבש עמדה בנושא. תרומת המשפחה השבוע הגיעה ממקום של נתינה ורצון להיטיב עם האחר. לא מעט דרוזים חיים כיום בזכות השתלות שזכו בהם. כעת נקווה שאלה הנם ניצני ההדדיות."

בתמונה – פנינה בוחניק מתאמת ההשתלות של בית החולים זיו בזמן ביקור תנחומים בבית המשפחה התורמת.