רשלנות רפואית במחלה נדירה

האם ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרה של מחלה נדירה ?
לבית המשפט הוגשה תביעה בשם אדם נפטר מסיבוכי מחלת שפעת חזירים ממנה סבל. במסגרת התביעה שהוגשה על ידי עורך דין רשלנות רפואית, נטען כי פטירתו נגרמה עקב רשלנות בטיפול הרפואי ובאי מתן תרופה.

התובעים טענו כי קופת החולים לא פעלה בהתאם להוראות הנוהל בעת בדיקת המנוח והטיפול בו, ואילו הנתבעות טענו כי פעלו כנדרש וללא כל דופי.

טענות התובעים כי קופת החולים התרשלה משלא אבחנה את המנוח כמקרה חשוד לשפעת חזירים ולא העניקה לו טיפול הולם.
המדינה טענה כי המנוח התקבל לבית החולים מספר ימים לאחר שהחלה מחלתו כך שלא הייתה רלוונטיות למועד התחלת הטיפול בבית החולים.

רשלנות רפואית במקרה נדיר – מה אומרת הפסיקה ?

מקרה נדיר אינו בהכרח מקרה שלא ניתן לצפותו. ברור כי התמודדותו של רופא עם מקריים שגרתיים וקונקרטיים במקרים של תביעות נגד רופא שיניים, אשר הידע מצוי עמו כעניין שבשגרה – קלה ונוחה יותר ביחס למקרים מורכבים כגון סיבוכים בלידה במקרה של רשלנות רפואית בלידת ואקום יחד עם זאת, אמצעי הזהירות, אשר שומה על הרופא לנקוט בהם, אינם מתמצים בגבולות הצרים של הטיפול הקונקרטי. לעתים, נסיבות העניין מחייבות אותו לבצע בדיקות נוספות, אותן עליו ליזום אם קיימות אינדיקציות המעידות או המרמזות על הצורך לעשות כן, במטרה לקדם פני סיכונים, אף אם אלו נדירים יותר.

בע"א 612/78 נבחנה שאלת חובתו של רופא לצפות התרחשותו של אירוע נדיר וכך נקבע: "פלוני הוא בעל סוג דם נדיר ביותר, תת קבוצה של תת קבוצת דם. בית החולים אינו עורך בדיקות של תת קבוצות כאלה בגלל נדירותן, ובשעת הניתוח ניזק פלוני בשל עירוי דם מתת קבוצה אחרת. בית החולים יהא אחראי. החולה סמך עליו שתיערכנה כל הבדיקות הנחוצות. קיימת ספרות בנושא שלאנשי המקצוע יש גישה אליה. התופעה היא אומנם נדירה, אך פלוני היה רשאי לצפות, שבית החולים יביא בחשבון גם אפשרות של מקרה נדיר. הבסיס לקביעת החובה יכול שיהא חוזי ויכול שיהיה בנזיקין. במקרה הראשון מהווה היעדר הבדיקה הפרת חובה חוזית מכללא, במקרה השני קיימת התרשלות מצד בית החולים".

עם זאת אין להטיל על רופא לערוך בדיקות ובירורים נרחבים ללא כל סיבה. ייזומן של בדיקות נוספות צריך להתבקש מנסיבות העניין. כאשר הנבדק מציג עצמו כאדם בריא, וכאשר הבדיקה הרגילה והטבעית אינה מצביעה על כל חשש או סיכון, רשאי הרופא להסתפק בבדיקה הראשונית, ובהיעדר אינדיקאציות כלשהן אין הוא חייב להעמיק חקור.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט ציין כי הפרקטיקה הרפואית המקובלת אינה חזות הכל ואינה יכולה, כשלעצמה, לחרוץ את המועד בו החל התובע לסבול משיעול והמועד בו נודע לרופאת המשפחה על כך הצדדים חלוקים באשר למועד בו החל המנוח לסבול משיעול, אשר על פי הנוהל מהווה את אחד התסמינים הנדרשים, בנוסף לחום גבוה – ממנו סבל המנוח, להגדרת חולה החשוד בשפעת חזירים.

התובעים טענו כי המלצה על מתן תרופה במקה כזה מבוססת על מחקרי תצפית שהוכיחו כי טיפול מוקדם בתרופה הביא לירידה באחוזי התמותה ולירידה בסיכון לאשפוז.

במסגרת עדות שניתנה במהלך המשפט על ידי פרופסור לרפואה עלה כי מתן תרופה למנוח במועד הגעתו לבית החולים לא היה משנה את מהלך המחלה, הואיל ותלונותיו החלו כשבוע קודם לכן וכן מאחר שיעילות התרופה מוטלת בספק ככלל.

בית המשפט פסק כי בנסיבות אלה, הרופאה שבדקה את המנוח פעלה כרופאה סבירה ועל פי הנורמות הרפואיות המקובלות ולא נמצא כי התרשלה שעה שלא התייחסה למנוח כחולה הסובל מתסמינים קשים.